כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    0

    עו"ד בני דון יחייא: חידושי פסיקה / 26

    0 תגובות   יום חמישי, 18/7/19, 17:20

    ''

    סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
    של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

     

    מאת עו"ד בני דון-יחייא

     

    רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

    http://interget.co.il/

     

    לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
    ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו

     

    ''

     

    אם שניכרה את הילד מאביו חוייבה
    בפיצויים בסך 250 אלף ש"ח

    פסק דין של בית המשפט למשפחה בתל אביב מיום 29.1.19

     

    האם יהודייה, האב מוסלמי. הילד המשותף בן 14. בשל הבדלי הדתות ורצונה של האם להסתיר את עברה מעיני הקהילה הדתית שאליה השתייכה לאחר גירושיה, כמי שנישאה וילדה ילד למוסלמי, היא גרמה לנתק בין הילד לאביו. האב הגיש תביעת פיצויים וזכה בסך 250,000 ש"ח.

     

    לאחר לידת הילד, האם והילד התאסלמו. כשנה לאחר מכן ההורים נפרדו, האם שבה לדת היהודית והחלה לקיים אורח חיים חרדי, נישאה בשנית ומאז היא מגדלת את הילד כיהודי חרדי.

     

    לטענת האם, התובע הסתיר ממנה בתחילת הקשר שהוא מוסלמי וכי אין מדובר בהפרה בזדון מצידה של הסדרי השהות אלא הנסיבות הקשות ביותר מבחינה אובייקטיבית, של ילד דתי הגדל בישוב דתי ומקבל חינוך דתי, גרמו לנתק. טענותיה נידחו.

     

    השופטת איריס ארבל-אסל כתבה כי לפי החוק לכול אחד מההורים מעמד שווה ביחס לילדים הקטינים, וזכותו של כול הורה לקיים קשר עם הילדים - זהה. זו זכות טבעית בעלת מימד חוקתי. "מניעת קשר בין הורה לילדו, כשאין לכך צידוק ממשי, באמצעות הפעלת אמצעים פסיכולוגיים שונים על הילד, אשר גורמים לניתוקו ולהתנכרות מצידו להורה האחר, היא תופעה פסולה".

     

    ***

    הפסיקה הכירה מכבר בתופעת הניכור ההורי כמקימה עילת תביעה נזיקית, החוסה תחת העוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 287 לחוק העונשין או תחת עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. במקרה זה נקבע כי התנהלות האם הקימה את שתי העוולות.

     

    לשם ייחוס אחריות בעוולת הרשלנות על בית המשפט לבחון התקיימותם של 4 יסודות: קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק, הפרת חובה זו, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק.

     

    הפסיקה קבעה כי זיקה של הורות לילד משותף, בין אם ההורים מתגוררים יחדיו ובין אם לאו, טומנת בחובה באופן מובנה חובת זהירות של כול הורה כלפי משנהו בכול הקשור לענינים העולים מתוך הקשר האישי והקירבה המיוחדת הנוגעים לילד המשותף.

     

    המשמעות של חובת הזהירות היא שכול הורה חייב לנהוג באופן שיאפשר לילד לקיים קשר עם ההורה האחר. כפועל יוצא, אדם סביר יכול לצפות כי הסתה של הילד המשותף על ידי הורה אחד כנגד ההורה האחר, שתוצאתה האפשרית היא פגיעה בקשר בין הילד המשותף להורה השני, תגרום נזק לאותו הורה.

     

    ***

     

    בשל נתוני מקרה זה, הכוללים רגישות מיוחדת הנובעת מהשתייכות ההורים לדתות שונות, סברה השופטת כי חלה על הצדדים חובת זהירות מוגברת.

     

    השופטת ציינה כי בשנים הראשונות הילד הביע רצון ושמחה לפגוש את אביו, אך בשל הסתת אמו התחלפו תחושותיו לחרדות, פחדים ורתיעה מוחלטת מכול מפגש עם האב. עוד נקבע כי האם פעלה בזדון למחוק את האב מחייה ומחיי הילד.

     

    השופטת דחתה את טענות האם על אלימות מצד האב. "ככול הנראה, האם התחרטה בדיעבד על בחירתה להינשא לאב ולהביא עמו ילד לעולם, ולכן בחרה לאמץ לעצמה נרטיב לפיו היא היתה קורבן לאלימות ושטיפת מוח על מנת להרחיק את עצמה ככול הניתן מהאחריות למעשיה".

     

    האם החליפה את שמו של הילד על דעת עצמה, העתיקה את מקום מגוריה פעם אחר פעם וסירבה לשתף פעולה עם גורמי הרווחה. "אין ולא יכול להיות ספק כי המצב הקיים, בו הקטין מבוצר בעמדתו ומביע סרבנות קשה לכול קשר עם האב, הוא תוצאה של התנהלות האם, אשר גרמה במו ידיה ומתוך רצון וכוונה מלאים לנתק בין האב לבין הקטין", נאמר בפסק הדין. "אין ספק כי במעשיה ובמחדליה הפרה האם את חובת הזהירות כלפי האב. כן אין ספק כי במעשיה הסבה האם נזק לאב, שנמנעה ממנו הזכות הבסיסית להיות בקשר עם בנו בכורו, אשר נמחה לחלוטין מחייו על ידי מעשיה ומחדליה של האם.

     

    ***

     

    בנוסף, במעשיה ובמחדליה הפרה האם החלטות של ביהמ"ש והוראות של גורמי הרווחה והגורמים המטפלים, שביהמ"ש הסמיך אותם לתת הוראות להסדרי שהות. בכך הפרה עוולה חקוקה הקבועה בסעיף 287 לחוק העונשין: "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין דינו מאסר שנתיים".

     

    את העוולה של הפרת חובה חקוקה מרכיבים 5 יסודות: 1. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק. 2. החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק. 3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו. 4. ההפרה גרמה לניזוק נזק. 5. הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק.

     

    עובדות המקרה תואמות את יסודות העוולה: ביהמ"ש והגורמים הטיפוליים חייבו את האם לפעול כדי לאפשר לאב לקיים קשר עם בנו. החלטות אלה נועדו לטובת האב (ולטובת הילד עצמו). האם הפרה את ההחלטות וההוראות ומנעה כול אפשרות לקשר בין האב לבין הילד. כתוצאה ממעשיה ומחדליה של האם נותק הקשר בין האב לבין ילדו, דבר שגרם לנזק אשר היתה כוונה למנוע.

     

    השופטת קבעה כי הנזק שנגרם לאב כתוצאה מאובדן הקשר עם בנו גדול ביותר, אך קשה לכימות כספי מדויק. בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו מנעה האם את הקשר, בריבוי ההפרות החוזרות ונשנות של החלטות שיפוטיות ובריבוי המעשים והמחדלים שביצעה האם תוך שידעה, או שהיה עליה לדעת, כי הם עלולים להביא לניתוק הקשר בין האב לבין בנו, חייבה השופטת את האם בסכום גבוה מהמקובל במקרים כאלה - 250,000 ש"ח.

     

    תיק תמ"ש 58854-07-14, השופטת איריס ארבל-אסל


     




    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      בני דון-יחייא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין