כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אני מצטער - אבל הפעם אני לא אצביע

    0 תגובות   יום שישי , 19/7/19, 01:01

    Image result for ‫פתק לבן‬‎

     

    כל פעם שמשדרים בטלווזיה פרסומת סמכותית מטעם הועדה לבחירות בישראל, אני מתפוצץ מצחוק. זו מין הנחייה מתקתקה כזו שמציגה אנשים מצויירים מחוייכים וחמודים, שהולכים ומצביעים לפי חוקי ההצבעה, עם הסברים צבעוניים לדרך למציאת הקלפי או מה לעשות עם פתק לבן וכו' וכו'. הכל כל כך מתוק, כל כך חמוד, וכמובן, הכי חשוב, לכו להצביע! אנחנו מדינה דמוקרטית! חשוב שאנשים פה ישפיעו! 

     

    אז האמת? שממש לא איכפת לי. בכלל. אפס איכפתיות. אני כנראה אדם אנוכי ואכזר, אבל מה לעשות, הצבעה לכל אחד מהגורמים הפוליטיים כרגע היא בזבוז מוחלט של אנרגיה, גם אם מדובר באנרגיה של ללכת מהבית למתנ''ס ולחכות 5 דקות ליד כיתה ב'2. כן, אפילו המאמץ הקטן הזה, הוא חמוד, אולי ארצה לנצל אותו, אבל וואלה, לא דחוף לי. 

     

    סטטיסטית, למען האמת, ככל שאשכנע אנשים לא להצביע, כך יהיה יותר סיכוי שיפחתו קולות מגוש הימין. כלומר, ככל שאחוזי ההצבעה גבוהים, הסטטיסטיקה לרעתנו. שמאלנים מצביעים. שמאלנים מפחדים. היום כדי להיות שמאלני זה לא סתם ''נו אני אשים את ההוא'', זה אשכרה לחשוב ולהביע דעה שנוגדת את הקונצנזוס ולצאת ולפעול למענה. אני די סבור שכל אחוזי ההצבעה החסרים הם קולות של גוש הימין. למה? כי הימין הוא קלאסי. ''למי תצביע?'' - ''לביבי''. לא כי הוא מאמין לביבי, או כי הוא רוצה ביבי, או כי הוא בכלל יודע מי זה ביבי, אלא פשוט כי.. זה ביבי. כי אם כבר נצביע אז נצביע למי שאני מכיר. ומי שאני מכיר לא רע בכלל, ואני לא רוצה מישהו שאני לא מכיר, ושמאל זה קללה נוראית, אז אני אצביע למה שיש. זה לא שמה שיש כזה רע, לא?

     

    מחאה נגד יוקר המחיה, ב-2012. מכרזים ומכסות הם מתכון בדוק לצמצום התחרות

     

    מממ.. לא. טעות. המצב רע. אני רוצה להבהיר לכם עד כמה המצב רע כדי שאולי תצליחו לחלוק אחוזים בודדים מהתסכול שלי. היום, אדם צעיר, ירצה ככל אשר ירצה, לעולם לא יוכל לקנות דירה. אתם מבינים? הדירות שלכם, הסבירות, עם ה2 חדרים, שאתם עוד כנראה משלימים עליהם משכנתא? הם כבר היום נחשבים לפריווילגיות. המחירים היום הם לא אפשריים. הילדים שלכם לא יצליחו לעולם לקנות פה דירה. המצב בלתי הפיך. אנשים יחיו בשכירות כל החיים שלהם, והמחיר של השכירות יעלה. אנשים יעבדו כל החיים. אנשים יעבדו כל היום. 

     

    בואו נפשט את זה - החיים בישראל, כרגע, הם חיים אידיאולוגיים. הם לא עבור אנשים אשר רוצים לחיות. ישראל עתידה להיות מדינה מאוד עניינית, סביב נושא מאוד ברור - שיבת ציון. אנשים שמספיק חשוב להם לגור על האדמה הזו ובתרבות הזו, גם במחיר בו הם לא ממש יחיו באמת. זה כבר מה שקורה כרגע. רוב עם ישראל, נכון לעכשיו, לא נמצא באמת במעמד כלשהו. המעמדות הכלכליים בישראל הם מהגבוהים בעולם. אין כאן מעמד ביניים, או מעמד נמוך, או גבוה - הנתונים פסיכיים, ומשתנים, כל יום, כל הזמן. מעמד הביניים בישראל הוא ממש לא מעמד 'ביניים', הוא פשוט מעמד שפשוט נמוך מהמעמד הנמוך ביותר. החיים סבירים. מרוויחים כמה שאפשר, מתבססים על מה שיש או על מה שהאמא נתנה, ויאללה, ממשיכים הלאה. 

     

    אתם כל כך סומכים על ההורים שלכם, או על זה שאתם תעזרו לילדים שלכם, שזה פשוט מצחיק שאתם לא מבינים שזה חסר הגיון מתמטי בסיסי. הפערים בין יוקר המחייה (מזון), תנאי המחייה (תרבות, חינוך) ואמצעי המחייה  (חשמל, מים) הם כבר לא באמת מאפשרים עמידה בלוח הזמנים. התפוקה אינה תואמת את הצרכים. הפערים הם עצומים, והיצרנים יכולים לאפשר לעצמם להעלות את המחירים באופן שלא באמת מתחשב בלוח הזמנים שלכם. העבודה תלך ותחמיר, אבל השכר פשוט יעלה עבור תנאי מחייה בסיסיים. 

     

     

    Related image

     

    ♦ מי יצליח בישראל? 

     

     קודם כל, ה''מסתפקים במועט''. מי שאיכות חיים לא רלוונטית לו, בא לו לחיות בארץ הזו, באש ובמים, וזה לחלוטין מכובד וראוי. אבל שוב, אלו חיים שמוקדשים לרעיון, לאידיאל, ולא לאדם עצמו. אף אדם לא יצליח לחיות באמידות בינונית בישראל בעוד 20 שנה. מי עוד יצליח בישראל? היזמים הצעירים. אין ספק, מי שנולד עם כישרון, יוזמתיות, יכולות שיווק ומרפקנות (יחדיו) יצליח להשתלב בשוק הישראלי ואפילו לחיות פה לא רע. זה כמובן כלום לעומת מדינות אחרות בהן יוכל להיות מליארדר, אבל ישראל כזו קטנה שאולי היא יותר מאפשרת בתחום הזה. למזלנו, יש מלא צעירים שמתחילים ללכת לתחום היזמות ומצליחים ליצור שוק חדש של אנשים שמתפרנסים מעצמם ללא תלות במדינה. אבל הבעיה היא שלא כולנו יזמים, ולא כולנו מוכשרים. הלוואי והיינו, אבל מה לעשות, יש מכסה מסויימת של רעיונות שבאמת צריך בעולם הזה. המוכשרים ינצחו, לגמרי, אבל אלו שלא, פשוט יסבלו. 

     

    ''

     

     

     

    כלכלה בסיסית - 

     

    לא בא לי לסבול. לא בא לי לחיות על השקל. לא בא לי לראות את עצמי במינוס. לא בא לי. תקראו לי מפונק. תקראו לי אדם לא ערכי. תקראו לי עוכר ישראל, חסר הערכה, אפס מתועב, מה שתרצו. זה באמת לא מעניין אותי. העולם מציע כל כך הרבה. אתם לא מבינים אפילו כמה. החיים בברלין, למשל, כל כך נגישים, כל כך מאפשרים. ברור שלא קל, אבל הרבה יותר קל מפה. יש בעיה עם קשיי שפה והתאקלמות, שזה אף פעם לא כיף, אבל אתה יכול לקנות בית. אתה יכול להתפרנס וללכת לסופר מבלי לרוקן את הארנק. אתה יכול לגדל משפחה, מבלי שזה יעלה לך בעומס עבודה שלא מאפשר לך בכלל ליהנות מהמשפחה. אתה יכול לבלות, וזה לא יהיה מותרות של אלו שיש להם. אתה יכול לצאת, וזה טריוויאלי, אידיאלי, לא דבר טוטאלי. ליהנות מחיי תרבות ואושר ועושר, בשילוב של עבודה ועשייה, בלי שתבכה שאין לך כלום. זה דבר שקיים בכל כך הרבה מדינות, אבל זה לא קיים פה.

     

    ''

     

    * * *

    ♦ החיים במקום אחר 

     

    העולם מאפשר לי לחיות טוב יותר. ישראל מגבילה אותי. אפשר לשרוד פה, אין ספק. אבל החיים שלי קצרים מידי. בישראל אני כהומוסקסואל לא יכול למשל להקים משפחה, או להתחתן, וזה מבאס, כי כל החברים שלי כן יכולים ואני לא. בחו''ל אני יכול. אם אני רוצה לחיות כפריווילג עלי לחיות בתל אביב, ותל אביב, חברים יקרים, היא בין עשרת הערים היקרות ביותר בעולם (themarker). יש המון ערים בעולם שאני אוכל ליהנות מהפריווילגיות האלה מבלי להיות אוליגרך. 

     

    ישראל היא ארץ מדהימה. האנשים פה, עם כל הזלזול המתנשא שבי, הם מדהימים ואוהבים. התרבות מאוד מגוונת. יש כאן איזורים מדהימים, אפילו רוחניות בעיר הבירה במדיה כלשהי. יש כאן תרבות עשירה בשפה, בקולנוע, באמנות, בספרות, בעיתונות, ברמה שבאמת מעטות המדינות שמגיעות לאיכות של האנשים המוצלחים פה. אבל מה לעשות, חבר'ה, ישראל מדינה שפשוט קשה מידי לחיות בה. בהחלט מבין את אלה שנלחמים להשאר פה בכל מחיר, אבל אני לא מאלה.

     

    ''

    ***

    אי שוויון זכויות על רקע דתי:

     


    אני סובל מאוד מהמדינה, מאוד. אני חסר זכויות, אני כפוף לחוקי דת מתקופות שלפני ההיסטוריה הכתובה, אני לא יכול להתחתן או להקים פה משפחה, אני שנוא במלא מגזרים, אני צריך לעבוד ולקרוע את עצמי בכדי לשרוד מבחינת איכות המחייה, ובואו נודה בזה - אני חי על עצם העובדה שאני גם כובש עם אחר, וזה לא טוב לי. לא משנה כמה החיים פה מדהימים, כשאני יודע שבגללי אנשים חיים בתת של התת תנאים בגדה או בעזה, אני לא מרגיש מחוייבות מוסרית כל כך גדולה. זה אפילו לא פוליטי, זה נטו אנושי. גם אם אני אסכים (איכשהו) עם האידיאולוגיה של הכיבוש, שכביכול מוצדק בגלל טרוריסטים ערורים, אני לא רוצה לקחת בזה חלק. אם ישראל מדינה כזו קדושה, עליה לכל הפחות להתאמץ וליצור את המצב בו כולנו נחיה פה בשלום, ולא נפחד מפיגועים כל יום בו אנו מסתובבים ברחוב ושומעים אדם שמדבר בערבית. האבסורד הוא קיומי, הוא בלתי נסבל, והוא לא דבר שמדינה מתוקנת צריכה להנחיל בנו. 

     

    ''

     

    * * *

     

    רכילות פוליטית כבר לא מעניינת

     

    אז כן, אני בהחלט מכבד את אלה שנשארים פה, בכל הכוח, ובהחלט מכבד את אלו שמקללים אותי בכל לבם כרגע. אבל אני לא אצביע בבחירות הקרובות. אף אדם לא נלחם על האינטרסים שלי. הפוליטיקאים, שחלקם מכובדים אף מאוד, עסוקים כרגע ברכילות פוליטית אחד על השני. כולם מטנפים על כולם. בצדק מוחלט, אבל אף אחד לא מדבר על מה שחשוב לי. אף אחד לא מדבר על יוקר המחייה *באמת*. כולם מבטיחים שינויים, אבל אני לא מוצא הבטחות פרקטיות. לא מוצא תכניות. לא מוצא אנשים שמציעים לי אפשרויות לחיות אחרת. לא מוצא, לא מוצא.

     

    כל עוד לא תקום מפלגה חברתית-כלכלית אמיתית שתשרת את האינטרסים של הצעירים שרוצים לחיות פה - אני לא מצביע. לא מצביע, לא אצביע, ולא אמנע לסחוף מצטרפים אלי. אני לא רוצה לקחת חלק מהקרב קשקושים של הפוליטיקאים שמבלבלים את המוח אחד על השחיטויות של השני. זה בהחלט מעניין, אבל זה לא מה שאני רוצה לדבר עליו. תנו לי תקווה. תנו לחברים שלי תקווה. תנו לדור שלי תקווה. תנו לנו אמונה שנוכל לחיות פה, שהמצב ישתנה, שישראל תהיה עבורי מה ששוודיה עבור אחרים. בלי ססמאות, תנו לנו תוכן. אל תזלזלו בנו. אל תגידו ''נוריד את יוקר המחייה!'' בלי להסביר לנו איך. אל תשקרו לנו. תנו לנו הבטחות. תנו לנו תכניות. תאפשרו לנו לכל הפחות לנסות להאמין שלמישהו היה איכפת מאיתנו. 

     

    ''

     

    ***

     

    דברו אלינו ודברו עלינו!

     

    אם לא, מקסימום, פשוט נוותר. ארץ ישראל בהחלט חשובה, חשובה יותר מהמון דברים, אבל היא לא מחנה הישרדות. לא בשביל זה נלחמנו. תקראו לי מתבולל, תקראו לי בוגד, תקראו לי בכל שם שתרצו. אני בסך הכל אדם שרוצה לחיות כמו שמגיע לו; בכבוד, בהנאה, ובסיפוק מוחלט. אם אתם מבינים את המהות של דברי, אני קורא לכם, לצערי, פשוט לא להצביע. לא לקחת חלק. אל תתנו להם את הדלק להמשיך ולקבל על חשבוננו את הבמה לטנף אחד על השני ולהזניח אותנו. די. שמענו מספיק על המנהיגים. שמענו מספיק על פוליטיקאים. כולם חארות. הבנו. עכשיו בואו נדבר עלינו. אם לא תתחילו לדבר עלינו ואלינו - פשוט לא נצביע לכם. חד וחלק. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון