כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    האקליפטוס הזה

    11 תגובות   יום שבת, 20/7/19, 14:01

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

    "לפני שאתה שוכח כל הרשימות"

     

     

     אתה חוזר לרגע 67 שנים לאחור ומה אתה מוצא? כמה רשומות על השנים הראשונות בהן הגעת לקיבוץ יזרעאל.

    ממש מפליא התיעוד המפורט של מה בדיוק, איפה ואיך ומי היה ומה עשו. הנה הרשימה הזאת:

     

    האקליפטוס הגדול !

     

    לאחרונה יש  לנו יותר פנאי.  מי שיש לו, אפילו מעט פנאי, ייטיב כמונו לעשות ויעלעל מידי פעם בספר היובל.

    הוא מלא וממולא  בפרטי פרטים שמעלים אוקיינוס של זיכרונות מן העבר. בין כל השאר מתנוססת בעמ' 146 תמונת האקליפטוס הגדול, שמומי צילם.

    לנו יש גירסה נוספת להסבר המופיע בתחתית התמונה.

    ''

    האקליפטוס הזה הוא לא שתיל שנשכח. שתלו אותו בחגיגיות וברוב חזון, גאולה ויאיר רחלי, זוג מס' 15 על הגביע הנוצץ, מראשוני יזרעאל.

    הם שתלו אותו בחזית "שיכון הותיקים" הראשון ביזרעאל, שהשתרע ממערב לכביש היורד לטרומים, מהאקליפטוס ועד להיכן שהיום מצוי שיכון  "צמרת".

    בסוף 1952 נמאס לרבים להצטופף  בצריפים. חלקם פלשו לבאסינים, שעוד היו רק שלדי בטון, וחיו שם כמו אנשי מערות. חלקם קיבלו קרשים ופחי גלים מאלומיניום (כמו במעברות) ובנו לעצמם, בזמנם, וילות לתפארת, שהיה בהם חדר ושני חלונות ודלת ומרפסת מקורה.

    ''

    היו גם שבנו אהלים עם "הול" מפח. לכניסה. שני מבנים תאומים התמקמו זה ליד זה:

    אחד במקום שבו יש עכשיו ארון תקשורת, ליד האקליפטוס.

    השני כ20 מטר דרומה, איפה שעכשיו גן האבנים של ברני.

    בפחון התחתון גרו גאולה ויאיר, עד שעזבו. בעליון גרו שלשה: מוליק קינן, מוישלה ו"גיבור" הכלב, בוקסר נורא שכולם פחדו ממנו, ושהיה שוכב שם, ניזון מ"לבנייה" ומפיצוח חרדונים.

    עוד גרו בשכונה ההיא: יריב זלמן (באוהל שהחזיק בו חצי מהנה"ח שעפה כולה ברוח אחת), מוליק ויעל, מנצ'ו ומושיקו, שאת הפחון שלו, אחרי שניטש, לקחו לשמש מחסן לכרם, למטה, אותו מחסן שעל קירותיו היתה הכתובת:

    "בנג'י: כולנו ביחד תפרקו את העגלה".

    מאוחר יותר שמשו המבנים המכובדים הנ"ל משכן למחנות עבודה, של"ת מוקדם, מחסנים לתפוחי אדמה, פחון לצבעים, מחסן למכוורת ומה לא? עד 1957 פלוס, הצטרפו אחר כבוד לאזור השכונה הזאת - בית השימוש הציבורי (עם מים), מקלט המרפאה של מבצע סיני והכלבייה הרשמית שאכלסה מפלצות שרצו בלילה לאורך הגדר.

    אחר כך ניטשה גם היא.

     להוציא את הפחון שהפך למחסן נוי, שנים אחר כך, חרבה ונעזבה כל השכונה עד 1968, אז חזרנו לאזור כדי לבנות את שיכון צמרת ואת הכיתות.

    כדאי להתעכב רגע ליד האקליפטוס. הוא בן 70 עכשיו. עד מאה ועשרים.

     

    ''

    רגע אחד. עוד שיר מאלה שנדחקים להיכנס לזיכרונות. אתה לא שמעת אותו בחיים עד שפגשת את החותן שלך, יעקב עולמי. בצעירותו למד במקווה ישראל, זה מתי ששרו את השיר הרומנטי הזה: 

     

    מילים: לא ידוע (רוסי)
    תרגום: יצחק יונה לבני (ציגל)
    לחן: לא ידוע (רוסי)

     

    עֶלם רַב-תַּלְתַּלִּים,
    הוֹי, עֶלֶם רַב-חֲמוּדוֹת.
    בֵּין בַּדֵּי אַלּוֹן, אַלּוֹן
    זוּג יוֹנִים צְמוּדוֹת.

    זוּג יוֹנִים צְמוּדוֹת
    הוֹי, לָמָּה תֶּהֱמֶינָה?
    עֶלֶם אָהַב עַלְמָה,
    עֶלֶם רוֹצֶה לְעָזְבֶהָ.

    אִם גַּם תַּעַזְבֵנִי
    לֹא אֵבְךְּ וְלֹא יֵמַר לִי
    כִּי צְעִירָה עוֹדֶנִּי
    בֶּן-זוּג לֹא יֶחְסַר לִי.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/19 21:11:

      שולח כוכב תודה על השיתוף של הפוסט המושקע

        25/7/19 23:42:
      כמה יפים הציורים.
        25/7/19 16:33:

      *

       

      אקליפסטוסים במיוחד אני אוהבת, יש להם אופי, גדולים, צבע הגזע מקסים, והם עצים של הדור הקודם, האזורים הכפריים והקיבוצים מלאים בהם.

      ואני אוהבת אותם.

      ואוהבת עצים בכלל.

      לכל עץ יש סיפור לספר,

      והדור הזה, אנו, לא מתייחסים אליהם מספיק בכבוד ובערכה.

      לעצים בכלל.

      כל עץ שאני רואה פגוע, כרות, כואב לי ממש.

      למה לא מבינים עד כמה הם תורמים לנו? ואקליפטוסים במיוחד יש בהם קסם.

        25/7/19 12:28:
      אקליפטוס אחד, זיכרונות - הרבה! יפה!!! והציורים, נפלאים אחד אחד!
        25/7/19 07:20:

       נהדר כתמיד,

       גם הטקסט וגם היצירות היפות והצבעוניות של אביך היקר.


       בשורות טובות.


       בברכה

       אהובה.

        24/7/19 20:42:
      סגנון הציור פה אחר ממה שראיתי פה עד כה. איזו יכולת לצייר בסגנונות רבים.
        23/7/19 17:24:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך היקר

      היה מרגש לקרוא

      ניזכרתי בשיר " חורשת האקליפטוס "

      ובשיר " כי האדם עץ השדה,
      כמו העץ הוא שואף למעלה,
      כמו האדם הוא נשרף באש,
      ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהייה,
      כמו עץ השדה ...."

      כשהעצים מזדקנים הם גם קורסים כפי שקרה בשבוע שעבר

      וכמו תמיד יופי של ציורים

      * כוכב אהבה וד"ש חמה לאביך היקר

      בריאות טובה לכולכם וימים טובים

      "היכן שמפלצות רצו בלילה לאורך הגדר", זהו מיקום! תודה !(עשית לי חשק לשוב למקומות הללו ... ולאילנות הנשגבים. אגב תל אביב, גם היא- הכרך- מבורכת פה ושם בעצים דומים- כך למשל בגן מאיר ה"מיתולוגי" ).
        22/7/19 11:09:
      ברשימה היום לא מוכר לי דבר. נהניתי לקרוא ולדמיין את ימי הראשונים בקיבוץ. עצי האקליפטוס הם פתח לבעיות שונות, במהלך השנים נוכחנו בכך.
        21/7/19 11:43:
      עץ אחד ושפע זיכרונות. (אצלי, אגב, אקליפטוסים, מיד לוקחים לילדות). יפי של ציורים. כתמיד.
        20/7/19 18:53:

      ציורים מקסימים

      מיד מזכיר את השיר חורשת האקליפטוס

      העץ הזה יפה, נדמה שהוא יובא מאוסטרליה

      אבל היציבות שלו בעייתית - לפני כמה ימים נהרג ילד מאקליפטוס שקרס

      וזה כבר קרה גם בעבר.

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין