כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    כמה טפשה הייתי

    41 תגובות   יום שני, 22/7/19, 15:46

    אני מסתכלת על האיש שאהבתי

    ומגלה להפתעתי שהוא אנושי.

    לא ראיתי שהכרכרה שלו שבורה,

    שהסודות שלו חומקים כמו חית לילה.

    שהוא עיניי ים נוגות

    וחיוך כזה של ענף יבש.

    שהוא גור של קרחון.

    שהוא סחט את לבי והותיר אותו מטפטף

    שהוא שכב עם הרגשות שלי.  

    שקינא,

    שתפר אותי לחיקו.

    ואיזו תמימה הייתי

    שהאמנתי כל שנות היחד

    שהוא אלוהים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/19 12:36:
      remei. כשאת קופצת לביקור אני מרגישה כמו השמש כשאחת הגינות שלה פורחות בוורוד. מגיל קטן מספרים לנו אגדות שהסיומים שלהן טובים. הנסיך הציל אותי, אבל לא הצלחתי לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה ממש. אז אולי אני לא טיפשה, אבל לא חכמה מי יודע מה. תודה יקירה על שבאת.
        7/8/19 19:32:
      לא טיפשה
        7/8/19 12:57:
      א ח א ב. איש יקר. אתה יודע, הרבה פעמים אמרו לי שאני משוגעת מאהבתי אותו. אמרתי להם שהאהבה נועדה רק למשוגעים. היום אני מבינה שהציפייה שהאהבה תגן על הזוגיות מפני זעזועים לא מציאותית.
        6/8/19 18:12:

      צטט: גילהסטחי 2019-08-05 13:33:29

      א ח א ב. אדייק ואשלים את תשובתך. כשם שאני זכיתי, כך זכה גם החצי השני שלי.

       

      זכות כפולה ומכופלת...!!!

        5/8/19 13:33:
      א ח א ב. אדייק ואשלים את תשובתך. כשם שאני זכיתי, כך זכה גם החצי השני שלי.
        3/8/19 18:09:
      זכית :)
        3/8/19 09:34:
      מקס הלוחם בספריםהממממ. אני "מכירה" איש מסתורי מהקפה שהיה כותב לי תובנות כאילו קרא את לבי. אתה מזכיר לי אותו כי מאחורי המילים שלו, תמיד הרגשתי שאני יכולה למנף את הכאב לחוסן. אז אתה מצליח לפצח את הגנום של לב אישה מדמם ולחבר בדבק את השברים. וכן, לבדיות מזהרת זה גם זמן איכות עם עצמי.ברגעים בהם אני מביטה לתוך תוכי אני רואה אור בקצה המחילה שממולאת ביגון ויודעת שזה לא יימשך לנצח. המילים זרמו מליבך, התייחסת למציאות הערומה ולציפייה אופטימית עתידית, ואני אומרת לעצמי כמוך (ומאמינה), שיש עוד אהבה בעולם, לא רק סקס, ואמשיך לומר זאת לעצמי עד ששוב אשתגע ממנה.
      זאת אף פעם לא טעות לאהוב, ומה לעשות שאנחנו מתאהבים באנשים, שטועים, מתבלבלים, חלשים. בדיוק כמונו... נשמע שחווית אהבה גדולה וזה לא קורה יותר מדי בחיים, אהבה כזאת לפעמים מעוורת אותנו, הופכת אותנו למשוגעים, קשה להיפרד, עצוב להיות לבד, אבל החיים ממשיכים, נפגעים וממשיכים הלאה, אני בטוח שתמצאי אהבה אחרת, את אישה חכמה שיודעת לבטא את עצמה... מקווה שתמצאי אהבה בקרוב..
        31/7/19 12:24:
      קנולר. יקירה רחוקה ואהובה. אולי כי אהבה זה לא רק עניין של מילים, אלא גאורפיה של הגוף, של הלב.
        29/7/19 18:36:
      סליחה לאר הצלחתי לככב.
        29/7/19 18:35:
      אוי גילה כמה שאת מצליחה להעביר את ריגשותייך. קורע את הלב
        28/7/19 12:40:
      * חיוש *. אכן. המצב שתיארת זו אהבה כל כך גדולה שזנחה את שיקולי מוחי, ונתנה לזרם הרגשות לשאת אותי על עננים, ולצבוע את כל חוויות הרגע בצבע אלוהי.
        27/7/19 16:00:

      יקירה

      אומרים שהאהבה היא עיוורת

      ולעיתים כשחושבים על זה לעומק אולי טוב שכך 

      וזכינו לראות בן תמותה - כאלוהים

      * שבת נהדרת

        27/7/19 12:38:
      --()--. מצד אחד קרחון, ומהצד האחר קנאה. אין איזון בטבע של האדם, נוצרת התנגשות וצד אחד הופך לדומיננטי.
        26/7/19 18:50:
      אם הוא קינא, אולי לא היה כזה קרחון בסופו של דבר
        26/7/19 12:52:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. תודה חברי הטוב, אתה צובע בכתום את הדשא שלי. כל פעם שאנחנו כותבים זה לזו, זה נדמה לי כאגרת שאנחנו שמים במעטפה ומשלשלים לתא דואר של הקפה, שאתה שולח יד מתוך נפשך ואוחז בידי, ואני נמסה לתוך המילים שלך שתופרות נפשך בנפשי. אנחנו ממשיכים לחיות גם אחרי שנפלנו מהשמיים של האהבה, למרות שאפשר למות כשנופלים מגובה כזה. תודה על שראית כמה זה בלתי נסבל בגוף, בלב ובנשמה, ולכמה טפשות ושכבות עיוורון נדרשתי (גילוי נאות - חששתי שההתייחסות שלך ושל אחרים תגנה אותי על כתב האישום ולא תראה את היופי והשיגעון באהבתי), לחצי השני שלי שבחרתי בו, התעלסתי איתו, ישנתי איתו, התרגשתי ופחדתי איתו. שהיה לי משפחה ורחם, שחימם אותי, שסבל את המגרעות שלי וההרגלים המעצבנים שלי, שהיה בשר מבשרי, שרציתי להזדקן איתו. אבל מה פרוש לאהוב? ״לאהוב פירושו לסבול. כדי להימנע מסבל אתה צריך לא לאהוב, אבל אז אתה סובל מחוסר אהבה. לכן, לאהוב פירושו לסבול, לא לאהוב פירושו לסבול, לסבול הוא לסבול. להיות מאושר פירושו לאהוב, לכן להיות מאושר פירושו לסבול, אבל סבל הופך אותך לאומלל. מכאן, שכדי להיות מאושר אתה חייב לאהוב או לאהוב לסבול או לסבול מיותר מידי אושר.״ (וודי אלן). כשבוחרים להיות יחד, גם כשזה מרגיש כהתאמה נכונה זה לא תמיד זורם וקל. ברור שיש ציפייה, אבל יש דברים מובנים בגבולות הד.נ.א. וקשה ללמוד אחרת, ולכן צריך להיפרד ממה שלא מתאים (לזרוק אותו כמו גרב קרועה), ולפנות מרחב להשלמה הנכונה. אולי אתה מבין איך זה מרגיש להתארח בארץ לא שלך לפרק זמן לא ידוע, ארץ שאתה פוסע בה בזהירות כדי לא ליפול לבור או לטעות בדרך. תודה על החיבוק העוטף, המילים בהן אתה משתקף והחכמה מאופק לאופק. ניזאר קבאני; "אתמול הרהרתי באהבתי אליך ופתאום נזכרתי בטפות הדבש שעל שפתייך ולקקתי סוכר מעל קירות הזיכרון".
      כשהשכלתנות עולה וגוברת על הלב והנשמה וכשאת מגלה שהאיש שאהבת בכל לבבך ובמלוא נפשך הוא למרבית הפליאה, בן אנוש עם תכונות והתנהגות אנושית במובן השלילי של המושג ,בחלקו כמובן (זכית להכיר בן אנוש "מושלם" ?) וכהשכל גובר על הרגש ואת פוקחת עין ורואה את ה"אלוהים" שלך במלוא מערומיו האנושיים עם המון חלקים "מכוערים" שמנפצים את הדמות המושלמת, האלוהית עד כה בעיניך (מה לעשות, צודקים האומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים...), שאיתה חלקת חודשים ארוכים את נפשך וגופך באופן מלא וללא מעצורים, מגיע הפיקחון ואיתו ההתפכחות הכואבת, שרציונאלית אין כנראה מנוס ממנה ואולי טוב מאוחר מאשר.. אבל אנו, כבני אנוש שעברנו כמה דברים בחיים הלא מושלמים שלנו ולמדנו, לעיתים גם בדרך קשה וכואבת ששרטה את הלב והנשמה, יודעים שלא תמיד יש מתאם בין הרגש לשכל, ושהמרחק בין המוח לבין הלב הוא לעיתים כמרחק בין היום והלילה בין החורף הקר לקיץ החם ובין האביב הפורח לסתיו הנובל, וכשהמוח מצווה "עצור" הלב נשבר ומי משני איברי הגוף החשובים בגופנו "צודק" ? ואין מי שמצא דרך לאחד בין המוח החושב ללב הפועם ולנשמה המרגישה והמרגשת ! וכשהמוח גובר על הלב והגוף צועד במצוות המוח ולא אחרי תחושת הלב והנשמה, הלב נשבר לרסיסים והנשמה דואבת כי כפי שאמר חכם אחד, "אין דבר שלם מלב שבור" ורק הזמן מרפא את השברים בלב ומאחה את הקרעים בנשמה (לא אצל כולם לצערנו) ואז אפשר להסתובב אחורה ולהסתכל על מה שהיה ולראות את התמונה השלמה על כל גווניה הבהירים והיפים והכהים והמכוערים ואם המוח לא ישדר אז "טעיתי" )גם זה קורה בחיים המורכבים של כולנו, כי גם למוח יש תכונות אנושיות והוא יכול לטעות), אלא ישדר "צדקתי באבחנתי", הלב אולי יעשה גס ולא ישבר פעם נוספת ! ואז במוח צלול ,בלב שלם ובנשמה טהורה אפשר להסתובב קדימה ולהביט לעבר האופק הבהיר והצלול ולהאמין שבקרוב תתאחדי עם האחד והיחיד שתלכי איתו יד ביד בשותפות נפש וגוף מלאה מושלמת ו...אנושית(נכון שיש סתירה בין "מושלם" ל"אנושי" ובכל זאת...) וככל שתצעדו קדימה יחד, ותרכבו ביחד בכרכרה המשותפת שלכם, בשבילי החיים המפותלים ומלאי המהמורות ותתגברו יחד על כל המכשולים, ותיווכחי לדעת שמוחו וליבו ונפשו, אומנם אינם מושלמים (כי הוא "רק" בן אנוש) אך הם כולם איתך ורק איתך בטוב וברע, ביום ובלילה, בחורף הקר ובקיץ החם, באביב הפורח ובסתיו הנובל, אז תדעי ותרגישי, במוחך, בליבך ובנשמתך שמצאת את האלוהים שלך, ותבנו יחד קן קטן חמים ואנושי –גן העדן המושלם של שניכם. כרגיל, היטבת לשרטט ביד אומן רגיש כשרוני תמציתי גלוי לב ונוגע, מאד נוגע, את חוויות חייך-חוויות שכלתניות ורגשניות כאחד, או בקיצור, חוויות אנושיות ! מתבקש לסיים ב"אל תיקחי ללב" אבל כבני אנוש לא מושלמים בלי תכונות "אלוהיות", אין לאדם הכי רציונאלי בעולם, אין כפתור סודי שיכול לכבות את הלב ולמחוק את רגשותיו הפועמים !
        25/7/19 13:06:
      באבא יאגה. אימוץ היבט הרווח שאת מציגה, הוא צעד שמוביל לשלוות לב ולומר: כן, זכיתי לאהוב ואיני מצטערת על אף רגע שהייתה לי הזכות לעוף גבוה ורחוק עם הרגש הזה. תודה יקירה.
        25/7/19 13:03:
      יורם גרוסר. איש יקר, אתה סוג של קסם במונחים זמניים קבועים וניצחיים. מה שיפה בקריאת טקסטים זו היכולת לחוש מתחת לעור את המילים, להרגיש את טלטלת הלב בממעמד ההזדהות. אני שמחה על ששבת ועל האומץ שלך לשתף במשנה שלך לעיצוב דמות הדור הבא שיצרת. דבריך מזכירים לי את קריגור כתב: "שא אישה, ותצטער על כך, אל תישא אישה, וגם על כך תצטער. שא אישה או אל תישא אישה, תצטער על שניהם". אין חוקים לאהבה, הייתי רוצה שתתחיל באהבה, תמשיך באהבה, ותסתיים באהבה, כי אנחנו מלאי כוונות טובות גם כשהדרך מתעקלת. לאה גולדברג: "כל יום אחרון תחת השמש.. וחדש כל יום תחת השמש". ואני אומרת שטעויות הן כמו בגדים מקומטים התלויים על קולבים הממתינים לנו שניקח אותם. אנחנו צריכים לבחור את המידה שמתאימה לנו ולא לשכוח להתסכל על המחיר. וזנבות אתמולינו כשמם כן הם, שייכים לאתמול. מאחלת לך שבכל דרך שתלך תיטע אילן ושבכל מקום בו תשב יפכה מעיין.
        24/7/19 20:39:
      טוב שהאמנת, חשבי כמה טוב היה לך, זכית
        24/7/19 20:37:

      היי גילה. בתחילה חשבתי שאין לי מה לומר לשירך. וחזרתי לקוראו ואז....חשבתי לספר לך זאת:

       

      פעם ילדתי כבוגרת, אמרה לי שאכזבתי אותה, כי לא עמדתי בציפיותיה ממני כאב.

      והוסיפה, אתה שהיית דמות נערצת לחיקוי בעיניי, ומודל לתחושת ביטחון אין סופית...ממך לא ציפיתי להתנהגות כזו......

      אכזבתה ממני הייתה כאב, מהגדולים שחוויתי.

      ולא ידעתי את נפשי.

      והבנתי שאולי טעיתי כשבכל שנותיה כילדה ונערה, טרחתי להראות בעיניה כאב כל יכול!

      דווקא מהמקום של לגונן ולהוות צוק איתן לילדיי, הייתי חשוף להטחת ביקורת ובאותה עוצמה של האכזבה.

       

      להכיר בטעות כתוצאה מאכזבה, היא מהחודרות והפוצעות ללא מזור, לזמן רב.

      זו אחת הפגיעות שלא נרפאים ממנה - משלימים איתה עד ששוכחים.

       

      אבל זה אני....ואת, מאחל לך התאוששות רבתי. יישרי גו, זיקפי קומה, וכמו שאני מכיר אותך, הביטי 

      בעוז נכוחה, ותני לצחוק למחוק שאריות אתמול.

        24/7/19 11:35:
      מכבית- coach לכתיבה. גם כשדברים מורכבים בהתחלה זה נראה כמו אגדת אהבה, ובסוף זה לא סיפור אהבה.
      אוייי איזה וידוי (אני מכירה רק דברים הרבה הרבה יותר מורכבים). חזקי ואמצי ועשי לעצמך טוב...
        23/7/19 12:52:
      kimchid. אין תחליפי אהבה. נראה שהעיוורון פוקד את המתות מאהבה.
        23/7/19 12:45:
      דוקטורלאה. אישה יקרה. תמיד את אומרת בדרכך שהכל נמצא בתוכי, ושפספוס הוא הזדמנות. ומסכימה עם הגישה שלך שצריך לפעול כדי שיגיע הטוב והנכון. תודה. אני מאמינה בעצמי ומסתכלת קדימה תוך כדי עשייה.
        23/7/19 12:37:
      shimenben. מה שאני הכי אוהבת אצלך זו היכולת להגיד מה ההתנסות הזו לימדה אותי וכיצד היא מקדמת אותי? ומה שלמדתי זה לשלב בין הרגש לרציונל.
        23/7/19 12:30:
      תכשיט. תודה יקירה. דוחה מחשבות מעכבות וכבר רואה אופקים חדשים.
        23/7/19 12:28:
      גילהבטיטו-פרץ. רב תודות יקרה על הקריאה הייחודית והמעמיקה שלך.
        23/7/19 12:27:
      debie30. תודה יקירה. הרגש הזה שמשתיק את ההגיון ומרכיב על החוטם משקפיים ורודים, גם גורם לנו לסבל בלי רחמים.
        23/7/19 12:25:
      ~ ~ . אהבה זה המילוי לקליפה שאנחנו, וזה כמעט בלתי נסלח לחוות עיוורון למהות. אסיים לאסוף את השברים ואמשיך הלאה.
        23/7/19 12:23:
      שיח אחר. החיים מובילים אותנו מכוח האינרציה להתקדם לתחנה הבאה. אני בדרך..
        23/7/19 12:22:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. במרחב האהבה צריך גם לדעת היכן לסיים וכיצד.
        23/7/19 10:07:
      הלוואי שההכרה שלך, המאוחרת, אך המעודכנת, היתה יחידה במינה. לצערי (ולצער רבות רבות) זו הכרה אופיינית שפקדה ופוקדת את המין הנשי. הדרך הנכונה הלאה היא להניח את העבר, לפעול קדימה, לעתיד חיובי עבורך. והוא קיים, ויש לאתרו, ולהיצמד אליו. אני מקווה לזכות ולשמוע על כך ממך, בקרוב.
        23/7/19 00:12:
      האהבה עיוורת היא...
        22/7/19 20:13:
      לדעתי כל אחד צריך לפחות פעם אחת להיות מאוהב ככה, כי זו בעצם "האבלוציה של האהבה" אח"כ הופכים להיות יותר פרקטיים.
        22/7/19 19:53:
      לומדים בדרך הקשה...ועכשיו עם הפנים קדימה... חיבוק יקירה...
        22/7/19 19:28:
      וואו גילה, הכתיבה שלך מדהימה ונוגעת בכל המקומות שלא ידעת על קיומם
        22/7/19 16:40:
      גילה, הדימויים המיוחדים שאת מעניקה למבט ולרגשות מציתים את הדמיון, ואכן רגשות משפיעים על ה-איך אנחנו רואים אנשים (לטוב ולרע)
        22/7/19 16:24:

      את אנושית לגמרי

      האהבה מסנוורת ומסתירה את הפגמים

      רק בדיעבד מצליחים להבחין בכשלים ובטעויות.

      עכשיו הזמן להתנער, להשתחרר ולהמשיך הלאה.

        22/7/19 16:15:
      אני המשכתי הלאה ולי זה הועיל מאוד

      .

      מלט ולבנים אשר ממנו מורכב המרחב.

      מילים מוכרות..

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין