כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מרד של תקווה

    1 תגובות   יום שני, 22/7/19, 20:46

    מרד המחנכים

    ספינת החלל שלנו, השטה לבדה ביקום האין-סופי, עומדת לסיים עבורנו את תפקידה. היא תוסיף לשוט גם בעוד עשר או עשרים שנה – אבל היא תהיה ריקה. כל החי על-פני הכדור ייכחד. המדענים נוטים לטעות, אבל רק בשאלת הקצב: מסתבר שהוא גבוה ממה שסברו, בשל תהליכים שמתחילים להזיז תהליכים אחרים הפועלים כבר באופן אוטונומי. ישנם אנשים שאולי מודעים למצב אבל אומרים לעצמם: לפחות נגווע כולנו יחד. האם "שיטת גבלס", שבמסגרתה הרעילו יוזף ומגדה את ששת ילדיהם והתאבדו בבונקר של היטלר בתום המלחמה, היא זו שתתאים עתה לכולנו?


    למין האנושי נותרו שנים בודדות להתמודד עם רוע הגזירה הוודאית הזאת, ורק במידה שיעשה מהלכים מרחיקי לכת בפרק זמן קצר: עליו למחזר בצורה אפקטיבית; למנוע את הצריכה המטורפת; לקבוע קווי תחבורה ציבורית רבים ולצמצם תנועת רכבים פרטיים; להפסיק במהרה כל פליטה מזהמת של גזים לחממה; לטפל בימים ובחופיהם ולנקותם; להפסיק בנייה יוקרתית לטובת צנועה ואקולוגית; להוריד מן התפריט את החלבון מן החי; להפסיק שימוש בנייר וחלוקת חינמונים; לצמצם טיסות מכל סוג, ולמנוע את הלואו קוסט; לטפל בכל נושא המים; לבצע חיסכון ביתי קפדני בתחומי מים וחשמל; לטייב את הקרקע באופן מושכל, ולעבור לצריכה חקלאית עצמית ועוד. "רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!", ועתה עלינו לחזור שנים אחורה.


    בעוד כארבעים יום יחזרו התלמידים לבתי הספר – כאילו כלום. הם יבואו כביכול להחכים, אבל בספק אם יבינו אפילו זאת, שהם נמצאים על "ספינת ארורים" שממנה אין להם מנוס עוד. התלמידים הללו, הבוגרים שביניהם, הם שצריכים לבצע את השינוי: הם צריכים להציל את עצמם, ולהם מסות אדירות לפעול בנחישות מבלי לשלם מחיר פוליטי. בדאגה לעתידנו איננו יכולים לסמוך על הפוליטיקאים; הם בהווה, דואגים לעצמם (אם לא ידאגו יבואו תחתם אחרים, וכך הלאה). הנוער הוא הסיכוי היחידי, אבל הסיכוי הזה לא יתממש אם התלמידים יחזרו לעסקים כרגיל.


    אלא שהילדים באים לבית הספר צעירים, וגם הבוגרים שביניהם עדיין אינם בשלים להוביל מאבקים חורצי גורלות ללא עזרה. לתלמידים הללו ישנם מחנכים, שאליהם הם מגיעים מדי בוקר בכדי לקנות דעת; מה קורה עם המחנכים הללו? האם גם הם יבואו ב-1 בספטמבר לבית הספר כאילו כלום? האין זה מתפקידם לומר לילדים: "סדר היום השתנה! איננו יכולים להמשיך עוד 'עסקים כרגיל'. העסקים הם מאד-מאד לא כרגיל"? מדהים איזו תפנית דרמטית מקבלות בזמן האחרון המילים "שמור על העולם ילד, כי אנחנו כבר לא מצליחים".


    נכון, למחנכים ישנם ארגוני מורים שנותנים הנחיות, אבל אלה דואגים רק לכך שהגבינה לא תזוז. האם משרד החינוך יכול להיות בר-שיח לעניינים הללו? "אין סיכוי!" השיבה לי בכירה במשרד, כאשר דיברתי אתה על יום בשבוע שיקבלו התלמידים לצורך למידה ועשייה קיימית.


    נותרנו עם המנהלים והמורים של בתי הספר. זה אולי מפתיע, אבל היכולת להוביל מאבק ממשי, נועז ונמרץ למען הישרדותנו תלויה היום בצוותים החינוכיים של בתי הספר. ישראל היא חסרת חשיבות מבחינת השפעתה על האקלים, אבל היא יכולה להיות בעלת השפעה אזורית ועולמית אדירה בהובלת המהלך היחידי שנותר בידי החברה האנושית לעשותו.

     

    תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏טקסט‏‏‏

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/19 10:19:
      המרד של תלמידים, אפילו בוגרים, בבתי הספר, הוא בעל סיכוי נמוך למדי. הם הגיעו למוסדות אלה מתוך מגמה ברורה, ולא יחבלו בה. מרד, אם צריך להיתבצע, חייב להגיע ממבוגרים. במערכת המדוברת - ממנהלים וממורים. האם הם יפעלו? קשה להיות בטוחים בכך.

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין