כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS

     

    אהבתי את המשפט מהמענה שלך למכבית.

    "אני גם מעדיף לקרוא פוסטים כאלו. פוסטים שאנשים הלכו לחפש מקורות שונים כדי להעשיר את תפיסת עולמם, פוסטים שיש בהם שאלות ולא רק סימני קריאה, פוסטים אם אולי, אפילו ואבל... 

    "

    תודה.

     

      6/8/19 15:22:

    תודה -

    תודה על ההערות לכתיבה - אבל נדמה לי שלגבי האורך את מנסה להשפיע על הכותב הלא נכון. המצב שלי כל כך אנוש - שלא רק שהפוסטים שאני כותב ארוכים - אני גם מעדיף לקרוא פוסטים כאלו. פוסטים שאנשים הלכו לחפש מקורות שונים כדי להעשיר את תפיסת עולמם, פוסטים שיש בהם שאלות ולא רק סימני קריאה, פוסטים אם אולי, אפילו ואבל...

     

    לגבי העניין של ספורט ופוליטיקה - הפוסט התעסק ברעיונות פוליטים ציוניים (יהדות השרירים, עבודה עיברית, חופש ההתארגנות, שוק חופשי) - ופחות נכנס לפרקטיקה של החיבור (שבאמת קיים בין ספורט לפוליטיקה).

     

    אם לתמצת את העניין על רגל אחת - חלק ניכר מהבחירות שלנו מגיעות מתחום הרגש. יש מי שמסתכל על הפוליטיקה כסופרמרקט של רעיונות, כאשר כל מפלגה מציגה את מרכולתה והבוחר הולך על חבילת הרעיונות שמתאימה לו. למיטב הכרתי זה פועל במספר מצומצם של מקרים (ולראיה למפלגה הגדולה ביותר כלל לא היה מצע). הבחירה היא ראשית כל עניין של זהות - לאיזה שבט אני שייך, מכאן והלאה הבוחר מגלה סתגלתנות מפתיעה לרעיונות של נבחרי הקבוצה. המטרה שלו היא שהקבוצה שלו תנצח (והיריבה תפסיד). לכן פוליטיקת השנאה כל כך אפקטיבית לגיוס קולות. ואם זה נשמע לך כמו העתק הדבק למה שקורה במגרשים - אז את יכולה להוריד את הרגל - זה הזהות בין ספורט לפוליטיקה על רגל אחת.

     

     

    צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-08-03 15:57:33

    שווה * ולו בגין ה"ספוליטיקה" (אף כי הייתי מקצרת ולחלופין מוסיפה - אולי בכוכביות - הזברים ל"עיוורי" "פוליטיקת" ספורט מהסוג שלי (אבל גם של רבים אחרים, וכן, יש כאלה, גם גברים).
      6/8/19 15:08:

    תודה

     

    צטט: גילהסטחי 2019-07-24 11:48:11

    סקירה מרתקת על קונסטלציה פנימית וחיצונית של הישגיות ותחרותיות.
    שווה * ולו בגין ה"ספוליטיקה" (אף כי הייתי מקצרת ולחלופין מוסיפה - אולי בכוכביות - הזברים ל"עיוורי" "פוליטיקת" ספורט מהסוג שלי (אבל גם של רבים אחרים, וכן, יש כאלה, גם גברים).
      24/7/19 11:48:
    סקירה מרתקת על קונסטלציה פנימית וחיצונית של הישגיות ותחרותיות.

    ספוליטיקה

    5 תגובות   יום שלישי, 23/7/19, 12:59

    אולי שווה לפתוח בקריאת אל אל ישראל. נבחרת העתודה של ישראל זכתה באליפות אירופה, למעשה זו השנה השנייה שהיא זוכה במפעל היוקרתי, ולפני שנתיים היא הגיעה למקום השני. ימות המשיח...

    עד לפני שני עשורים ההישגים הספורטיבים של המדינה היו כל כך מביכים עד שהעיתונאי אמנון דנקנר הציע להסב את הכסף שמשקיעים בספורט ללימוד תורה, כי בחידון התנ"ך אנחנו תמיד מנצחים.

    מתי למד הנער היהודי הכחוש, להפוך לספורטאי מצטיין, להתמודד בספורט פופולרי כמו כדורסל עם אריות אירופה כמו צרפת איטליה וספרד ולנצח? את המוטציה הספורטיבית בגן היהודי החלוש אפשר לזקוף לזכות מקס נורדאו, מי שתבע את המושג "יהדות השרירים”. יהדות השרירים היתה הקונטרה הציונית ליהדות הגלותית. היעוד של היהודי השרירי לא היה אתלטיקה אלא שדה חקלאי ושדה הקרב. בהשראתו של נורדאו, וגם משום שאגודות ספורט נכריות סירבו לקבל לשורותיהן ספורטאים יהודיים, קמו אגודות ספורט יהודיות על שם גיבורי עבר כמו "מכבי" ו"בר כוכבא".

    ב-1912 מכבי הפכה לאגודת הספורט של המפעל הציוני. היא אימצה לעצמה סלוגן ישן - "נפש בריאה בגוף בריא”. מאחורי הסלוגן הצימחוני הוסתרה שאיפה נסתרת: "נפש לוחמת בגוף ספורטיבי”. המושג ניצחון באותה עת היה שמור למאבק הלאומי. מסר נוסף של מכבי באותה עת היה א-פוליטיות. מועדון הספורט מכבי היה בית לכלל ספורטאי התנועה הציונית.

    הניסיון להפריד בין ספורט לפוליטיקה לא האריך ימים. בשנות ה-20 החלו להווצר פער בין הגוורדיה הישנה – אנשי המושבות, לעולים החדשים – הפועלים. המחלוקת היתה על עניין העבודה העברית. מצד אחד זכותם של בעלי משקים להעסיק את מי שהם רוצים, ולמולם ההבחנה שעבודה עברית היא אבן היסוד למדינה שבדרך. מאחורי הטיעונים האידיאולוגים עמד גם עניין כלכלי פשוט: בעלי המשקים רצו לחסוך כסף, והפועלים רצו להתפרנס. בתוך הקלחת הרגשית הזו גם נטרליות היתה בגדר נקיטת עמדה. לנוכח הסירוב של אנשי מכבי לתמוך בדרישה לעבודה עברית התארגנו מספר פועלים בחיפה באגודת ספורט משלהם. לאחר מספר שנים ב-1926 קם מועדון הספורט "הפועל".

    כמו "מכבי" בזמנו גם מועדון הספורט "הפועל" לא שם את הניצחון בתחרות בראש מעייניו. הסלוגן שלו שידר בדיוק ההיפך: "ספורט לאלפים ולא לאלופים”. מן הסתם יוזמי האגודה מיקדו אותה בספורט העממי, כחלק מהמעטפת הכוללת שהאיגוד צריך להעניק לפועל: חינוך, בריאות, רווחה וספורט. האופי האנטי תחרותי לתחרות התבטא במחלוקת פנימית האם "הפועל" צריכה להקים קבוצות כדורגל. ההתנגדות נבעה משני מניעים. המניע הלאומי: הכדורגל הופץ דרך הקולוניאליזם הבריטי השנוא. זו היתה דרכם של הבריטים לחבב את עצמם על המקומיים. ההתנגדות השנייה היתה לעצם התחרות. יוזמי האגודה האמינו שאוהדים של קבוצת ספורט עלולים לנתב את האהדה שלהם לשנאה לקבוצה המתחרה.

    התכניות הספורטיביות הצנועות של מועדני הספורט המתחרים השתנו מקצה לקצה עם השתנות מעמד הספורט במאה העשרים. את מקום הערכים הנאיבים כמו: "בריאות”, "עממיות”, "הנאה”, ו"אחווה" תפס ערך אחד מרכזי: "ניצחון”. האולימפידה הפכה לזירת התגוששות שבה האידיאולוגיות השונות: קומוניזם, פשיזם, קפילטיזם הששתמשו במדליות הספורטיביות כדרך לנופף בעליונותן. השאיפה לניצחון, הובילה להשקעות עתק בספורט. המגמה הספורטיבית הזו לא פסחה על ארצנו הקטנה. עד אז תקציבי הספורט היו בנויים על תקציבים ממשלתיים, על כספי הימורים, על תקציבים של עיריות ומועצות פועלים. ככל שתקציבי הספורט התחרותי הלכו ותפחו נוצר מצב אבסורדי. אנשים פשוטים, קל וחומר פועלים נדרשו לממן במשכורתם הצנועה את משכורות העתק של ספורטאים המקצוענים.
    החיבור בין ספורט מקצועני לכסף ציבורי כבר לא היה עדות להצלחה אלא לפשיטת רגל אידיאולוגית.


    מכבי תל אביב כמשל

    הואקום הספורטיבי שנוצר בעקבות החור התקציבי של הספורט המקצועני, התמלא לאט לאט בבעלי הון. לחלקם מדובר בצעצוע יקר שמוסיף קורטובנ אדרנלין לחייהם, לחלקם זו דרך להשיג תשומת לב ואהדה, לחלקם זוהי דרך להשיג קשרים פוליטים שיעזרו לעסקיהם. מיעוט קטן מהם פיצח את הנוסחה כיצד להפוך את הניצחון הספורטיבי לנכס כלכלי. בארץ ישראל הדוגמה המובהקת (ואולי היחידה) לניצחון המשלב הצלחה כלכלית היא קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל, שבמשך שנים נחשבה לקבוצה של המדינה. המפץ הגדול החל ב-1977 שבו ארע נס ספורטיבי יחיד במינו. כנגד כל הסיכויים והתחזיות הקבוצה הצנועה מתל אביב זכתה בגביע אירופה בכדורסל. בין רגע "מכבי" הפכה לגאווה הלאומית, למודל להערצה וחיקוי. את הנס הספורטיבי הזה הצליחו קברניטי מכבי לתרגם למופת ניהולי ושיווקי. השילוב הקסום של ניצחון, והצלחה כלכלית הפכו את מכבי לא רק לגאווה לאומית, לרוח הגבורה היהודית, אלא גם כסמל לשוק החופשי. תחלום, תעז, תיזום, תתנהל נכון ותצליח.

     

    ההצלחה של השוק החופשי הועצמה לנוכח הכישלון של היריבה השנואה הפועל תל אביב שסימלה את כלכלת השיתוף. במהלך שנות התשעים בעקבות הניתוק מעטיני ההסתדרות הקבוצה החלה לאבד גובה עד שהתפרקה (רק כדי לקום מחדש כקבוצת אוהדים). באותו זמן מכבי שלטה ללא מצרים בליגה הישראלית, ואף קטפה 5 גביעי אירופה נוספים.

     

    המגדלור הקפיטליסטי של מכבי תל אביב היה אמור לשמש מודל לחיקוי ולסחוף אחריו את הכדורסל הישראלי להישגים. במשך 40 שנה החזון לא רק שלא התקרב אלא הלך והתרחק. הסיבה לכך פשוטה – מנוע הצמיחה של השוק החופשי הוא תחרות. כאשר חברה מסוימת מצליחה עד כדי כך עד שהיא שולטת בשוק נוצר מונופול שמונע תחרות. זו הסיבה שבארצות הברית חוקקו ב-1890 חוק נגד מונופולים. מה קרה במגרש הכדוסל הישראלי? ההצלחה של מכבי הפכה אותה לקבוצה של המדינה קבוצה עם קהל אוהדים עצום ורב. כך קרה שהנס הספורטיבי הביא לכך שתקציבה של מכבי הוערך כלפחות פי 10 מהמתמודדות מולה. באופן אירוני השוק החופשי שכל כך היטיב עם מכבי הזיק מאוד לשאר הליגה. כאשר המנצח ידוע מראש העניין התקשורתי יורד פלאים, וככל שמכבי פתחה פער מהליגה נתוני הצפייה של הליגה (ובכך גם הכנסות הליגה) ירדו בהתאמה. הפער הנ"ל הקשה על שאר הקבוצות לגייס בעלי הון משלהם, כי מי רוצה להיות מזוהה עם גוף שידוע מראש שהוא יכשל?

     

    הכשלון הגדול ביותר “במודל מכבי” היה בשוק השחקנים. הדומיננטיות של מכבי גרמה לכך שהיא שלטה באופן כמעט מוחלט בשוק השחקנים. כאשר שחקן מסויים היה מתבלט מעט מעל הליגה מכבי מיד היתה קוטפת אותו. בכך היא פעלה כעין מכסחת דשא שמנעה מכוכבים לפרוח בקבוצות מתחרות. אם לא די בכך לא פעם מכבי קטפה כישרונות ישראלים רק כדי שלא ישחקו במדי קבוצה יריבה. יש רשימה לא קצרה של כוכבי כדורסל ישראלים שהקריירה שלהם נקטמה עקב בעקבות יבוש על הספסל של מכבי. בשיא הדומיננטיות של מכבי, הקבוצה החזיקה בחוזה עם רוב הכוכבים הישראלים, כך שבידיים שלה היתה ההחלטה היכן כוכב ישחק (כמובן לא בקבוצה שעשויה לסכן אותה).


    אל מול ההתעניינות המועטה יחסית בליגה הישראלית, מכבי ביססה את המודל הכלכלי על ניצחונות בזירה האירופאית. לצורך כך מכבי היתה חיל החלוץ לחיזוק מעמדו של השחקן הזר. בין היתר על ידי העלאת מכסת הזרים, על ידי עידוד היצירתיות במעמד המתאזרחים, ועל ידי הקלות מס מפליגות לשחקנים הזרים. בכל "המכביזם" לא רק פגע בליגה בכדוסל הישראלי ובשחקן הישראלי, היא חשפה את עקב אכילס של השוק החופשי: "השוק החופשי כלל אינו חופשי", גם בו יש פרוטקציות ועיוותים, עיוותים שנוצרים על ידי בעלי ההון, למען עצמם. אל מול חוסר התחרותיות בליגה והשפל של הכדורסל הישראלי, לחובבי הענף נותרה דילמה לא פשוטה לאהוד כדורסל או לאהוד את מכבי תל אביב.

     

    אבל זה לא הזמן להחמיץ פנים. הכדוסל הישראלי (עד גיל 20) הציב רף מאוד גבוה. בתור קוריוז אפשר להוסיף ששני כוכבי הנבחרת הגיעו מאותם מחנות יריבים (מכבי והפועל תל אביב). אל מול ההתרגשות מהמעמד צצות השאלות האם הדור הנוכחי יסחוף את הכדורסל הישראלי מעלה, או שהשחקן הישראלי יחזור לגודלו הטבעי בתור כינור רביעי וחמישי לצד הגיבורים האמתיים, מקצועני הכדורסל המיובאים. באופן אירוני הסוגיה נוגעת כמעט בכל השאלות הפוליטיות הישנות: עבודה עברית מול חופש ההעסקה, שוק מאורגן מול שוק חופשי, ואפילו חופש ההתארגנות (לאחר שהשחקנים הישראלים שבתו כדי לשמר את מעמדם על המגרש). האם הכדורסלנים המוכשרים יצליחו להצמיח תשובות חדשות?

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל