כותרות TheMarker >
    ';

    דף תלוש מזיכרונות של זמן אחר

    2 תגובות   יום שלישי, 23/7/19, 22:07

    תחזיק ואל תתן לה לברוח, הוא אמר. תחזיק ואל תתן לה לברוח. זה לא נאמר לה, וזה לא משפט של אלימות מאיזה שהוא סוג. זה נאמר באהבה ומאחורי גבה. הוא הכיר אותה לחבר הכי טוב שלו. יותר מאח, הוא אמר. יותר מאח. מי ידע אז שהיחסים שם בין האחים כל כך גרועים, לעזאזל, שגם ריצפת הקולוסאום יכולה להחשב יותר מאח. עכירות מקיר לקיר, היא חשבה. בכל מקרה, החבר שהוגדר כיותר מאח, יעץ להחזיק בה, משל הייתה אוצר קטן, ולא לתת לה לברוח. אפשר לחשוב שהיא חשבה אי פעם לברוח. אידיוטים.

     

    אישה חכמה לעולם תדע לקבל על עצמה את המשפחה והחברים של בן הזוג, אבל היא הייתה אז כל כך צעירה וחסרת ניסיון. הקבלה של המשפחה והחברים שלו לתוך עולמה כמו שהם, הייתה פשוט חלק ממנה. ככה היא. הרבה שנים לפני החכמה. הרבה שנים. הביטה לאורך החיים בנשים תגרניות, שכחלק מהתנהלותן ניהלו מלחמות בחמות, בגיסים, בגיסות, בחברים, בחברות. עם השנים זה נראה לה פשוט עלוב מידי לקיום שלה. עלוב ונמוך. כמו פשיטת יד, כמו תחנון ליחס, כמו בקשה לשינמוך מעמדה הנישא כבת זוג לאחת מהשאר. ובחיים האלה אין דירוגים. והיא בכלל אישה טוטאלית. קפיצת ראש לתוך חייו, וקבלה של כל מי שנגע בו. את מעט כאבי הקנאה היא ספגה פנימה, לבטן, כמו כווץ רחם לא צפוי שנמשך קרוב לאינסוף, ואז נמוג אבל משאיר אחריו קמט פנימי חדש שלא ילך לשום מקום.

     

    בדילוג חביב בחיים, היא נכנסה לחייו, והוא לא נתן לה לברוח. והדרך הכי נוחה לא לתת לה לברוח, זה להתמקם בנוחות כאבן ריחיים על הצואר. להקשות. ולסחוב מטה שלא תדלג לה הלאה. כוח המשיכה, היא חייכה בינה לבינה. עלה על הפטנט. אחרת, אולי חשב שאחרת היא תזלוג החוצה. לכי דעי. כנראה שכך זה עובד. הנה, סימני זליגה קרו מידי פעם לאנשים סביבה, והיא אלופה בהצגה שלא ראתה באמת, לא הבינה רמזים, לא שמעה את המילים. רק חייכה בינה לבינה. טוטאלית, בן אדם. טוטאלית.

     

    ושלושים שנים אחר כך היא התקשרה לחבר ההוא, שהקשר ניתק, הוא מהצד שלו, אז הוא לא ענה. שלחה שאלה קצרה בכתב – אם אפשר לה לבקש ממנו עזרה עבורו, והתקבלה תשובה קטנה וקצרה – לא. לא שנספג לבטן, ולא השאיר קמט אלא ממש שריטה. היא הלכה ונראה שגם אחרים הלכו. והכאב הזה כבר לא אמור להיות עניינה.

     

    משהו מהכיפוף של אבן הריחיים נותר על צוארה. 

     

    //  2015

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אוי.
        23/7/19 22:37:
      עניינים לא סגורים, ועיתוי לא טוב בהחלט יכולים לכופף את נפש האדם.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמא פרובלמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין