כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - מטות

    2 תגובות   יום חמישי, 25/7/19, 10:32

     פרשת נדרים ובניית במה

         

    פרשת מטות פותחת בענייני נדרים:

    "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר, זה הדבר אשר ציווה ה'. איש כי ידור נדר לה'... לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל'). - למי נאמרה פרשה זאת?

    רש"י מביא את דברי הגמרא בנדרים - הנאמרה פרשה זאת רק לנשיאי השבטים, או לכלל ישראל.

    הגמרא לומדת שהפרשה נאמרה לכלל ישראל, והלימוד הוא מפרשת 'שחוטי חוץ' שמופיעה בספר ויקרא י"ז.

    בשתי הפרשיות הללו נאמרה הלשון "זה הדבר", כפי ששם נאמרה הפרשה לאהרון ולבניו ולכל ישראל, אף כאן נאמרה הפרשה לכולם.

    נכון שיש לימוד ב'גזירה שווה' בין שתי הפרשיות אלו, אך היש גם עניין רעיוני שמחבר בין פרשת שחוטי חוץ לבין ענייני נדרים?

    היש קשר בין אדם ששוחט ומקריב מחוץ למקדש, לבין אדם שנודר נדר ?

    הרש"ר הירש בפירושו לפרשת מטות , רואה קשר בין שתי הפרשיות הללו .

    לא לחינם ישנה הקבלה דווקא בין עניין נדרים לעניין איסור הקרבה מחוץ למקדש .

    במסכת נדרים (כ"ב ע"א) מובא מאמר חז"ל :

    "הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו, כאילו מקריב עליו קרבן".

    "יש צד שווה בין במה לנדר :

    שניהם מייפים את כוחו של הרצון הסובייקטיבי השרירותי העומד מחוץ לתורה ובצד התורה .

    שחוטי חוץ ובמה נותנים לו ייפוי כח כללי, ודבר זה נדחה על ידי התורה באורח מוחלט...".

    אמנם התורה נתנה מקום לנדרים, אך אולי עצם הרעיון המרכזי של הפרשה הוא כיצד להפר ולהתיר את הנדרים...

    אמנם התורה נתנה מקום לנדרים, וכנראה שיש מציאות שבה אכן האדם הפרטי צריך ללכת בדרך זאת , אך אין זאת הדרך המרכזית .

    התורה נותנת לכך מקום, אך אנחנו רואים מדברי חז"ל עד כמה עדיף להימנע מכך.

    הרצון לעבוד את ה' בדרך אישית המתאימה לאדם עצמו , משותפת הן לנודר מצד אחד , והן למקריב במה מצד שני .

    מרגע שנבנה המקדש נאסרו הבמות .

    נאמרה הדרך להקריב קרבן לה' מחוץ למקדש .

    עבודת ה' היא רק דרך המקדש , דרך המקום הלאומ י.

    החיבור הפרטי לעבודת ה' הוא דרך החיבור לכנסת ישראל .

    יש רצון של האדם לעבוד את ה' בדרך הפרטית שלו , בדרך שבה הוא בוחר.

    אכן יש מקום להקריב קרבן נדבה לה ', אך לא בחצר הבית , אלא בבית המקדש .

    יש מקום כאמור לעבודה הפרטית , אך היא לא עומדת לבדה .

    היא באה מתוך החיבור אל הכלל, אל הציבור.

    גם בנדרים התורה נתנה מקום לאדם להוסיף לעצמו איזה סייג, איזה גדר שהותר לכולם. לעיתים אדם צריך להתחזק בנקודה מסוימת , לעבוד על עצמו בתחום מסוים שהוא חלש בו . לעת עתה , נכון ואפשרי שיגדור על עצמו דבר שהתורה לא אסרה אותו .

    אך זה רק באופן זמני. באופן כללי , בשגרה , דייך מה שאסרה עליך התורה .

    ובכל זאת יש הקבלה בין נדר לבונה במה .

    שניהם רוצים לעבוד ה' באופן שבו ה' לא ציווה .

    יש בזה מימד של עבודה זרה. נדר התורה התירה , במה התורה אסרה .

    אך גם הנודר נדר צריך להימנע מכך , ובוודאי כאשר הוא נודר ולא עומד בדיבורו .

    בדור שלנו יש דגש חזק מאד על האדם הפרטי.

    על זכותו של אדם לעשות כמעט כל דבר שעולה על רוחו .

    חופש הביטוי .

    החיבור אל הכלל בא יותר מהצד שלא לפגוע ולא להזיק לאחר , אך כל ערכי הכלל , המשפחה , הלאומיות הולכים ומתפוררים . ה'אני' במרכז .

    חשוב מכאן להדגיש את החשיבות של החיבור לכלל , את ערכי המשפחה , החברה והאומה .

    יש מקום לאדם להביא את המיוחד לו לידי ביטוי .

    יש אפילו חובה לכך.

    אך זאת במסגרת הכלל , מתוך החיבור אל הכלל .

     

    רווחים רוחניים - מול שמיעה בקול ה'

    'מדרש במדבר רבה' מספר כי בשעה שאמר הקב"ה למשה רבינו :

    "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, אחר תאסף אל עמיך" ,

    הבין משה כי מותו תלוי סיום המלחמה עם המדיינים .

    כלומר , יכול היה משה רבינו לעכב את המלחמה במדיין , ובכך להרחיק את יום מותו .

    אבל בכל זאת , לא כך עשה משה , אלא הזדרז ביציאה למלחמה במדיין .

    המדרש משווה את התנהגותו של משה רבינו ליהושע בן נון , כאשר היה צריך להילחם נגד ל"א המלכים בארץ כנען , אמר שאם הוא הורגם , מיד הוא מת כפי שקרה למשה רבינו , לכן התחיל להתעכב במלחמה נגדם , כפי שנאמר :

    "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה".

    בעקבות זאת , אמר ה' ליהושע בן נו ן:

    הרי אני מקצר משנותיך עשר שנים .

    יהושע היה צריך לחיות מאה עשרים שנה , כפי שחי משה רבינו , אבל בעקבות ההתעכבות שלו מול מלכי ארץ כנען , החסיר לו הקב"ה עשר שנים מחייו .

    ראשית , ניתן ללמוד מדברי המדרש , כי "רבות מחשבות בלב איש , ועצת ה' היא תקום". דווקא יהושע שחשב לעשות מעשה שלא יקצר את חייו , הוא זה שנתקצרו ימיו , לעומת משה רבינו שהשלים את תפקידו בזמן ומת בגיל מאה ועשרים שנה .

    אדם לא צריך לעשות את החשבונות האישיים שלו אל מול התפקיד שלו בעשיית רצון ה'.

    משה הבין שעליו להזדרז במלחמה מול מדיין , כי זה היה ציווי ה '.

    הוא לא צריך לעשות חשבונות אישיים כלל .

    ובכל זאת, כיצד ניתן להסביר את מחשבתו של יהושע בן נון ?

    בכל זאת , מדובר ביהושע , ממשיכו של משה רבינו על פי החלטת ה' .

    בוודאי שהייתה לו מחשבה עמוקה בהתארכות המלחמה מול מלכי כנען !

    מסביר ה'שפת אמת' (שנת תרל"ה) כי בזמן מלחמה , עם ישראל מקבלים כוח .

    כאשר עם ישראל נלחם , אז הוא מחזק את הכוחות המיוחדים שלו , הוא עומד על עקרונותיו .

    אם כן , יש רווחים רוחניים בזמן מלחמה , ואת הרווחים הללו רצה יהושע להרוויח .

    ובכל זאת , גם נגיעה אישית מסוימת הייתה כאן , וגם במצב של רווח לאומי ואף לא למען רווח רוחני , לא צריך לעשות חשבונות אחרים מלבד עשיית רצון ה' .

    לא צריך לחשוב מה ה' חפץ יותר - מאשר לשמוע בקולו !

    כפי שאמר שמואל הנביא לשאול המלך , שחמל על הצאן במלחמת עמלק בהסבר שהוא רוצה להקריב אותם קרבן לה' : "הנה שמוע , מזבח טוב".

    עדיף לשמוע בקול ה' מאשר להקריב כל קרבן .

    ומשה רבינו, כיצד הוא לא רצה באותם הרווחים ?

    מסביר ה'שפת אמת' כי בוודאי שידע משה על הרווחים הללו , אך לא היה מוכן להשארת הרשעים הללו בעולם , אף לא רגע אחד יותר מידי , למרות הטובה היחסית שיכולה לצמוח בעיכוב המלחמה בהם .

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/19 12:44:
      האם נדר זה סוג של מצווה?
        26/7/19 09:27:

      ר' שלמה רעי ועמיתי, אלופי ומיודעי,
      נכוחים ונכונים דבריך המחכימים כל פתי.
      תודה לך על הפוסט המושקע!!!
      שבת מבורכת ומוארת לך וליקיריך,
      ב א ה ב ה ,
      ב ר ו ך