במיטה לידי שכבה אישה קטנה בשם אלה. גרציאלה. בעלה, אלכסנדר, ישב לידה. מאחר שגם בעלי חש ברע וגם אני, עצמנו את עינינו לדקות מספר, וכך שמענו אותם משוחחים. היא אמרה לו, ששמעה שמישהי שמה עליו עין, והוא שאל "מדוע את אומרת כך"? ואחר כך אמר: "אני רשמתי את כל הדברים שביקשת ממני להביא לך. ה-כל. לא שכחתי כלום". והיא ענתה: "אלכסנדר, תפסיק להגיד מה שכבר אמרת חמש פעמים". "בסדר", ענה ושתק. לאחר שהבעלים שלנו פרשו, עברה אלה המתוקה אלי... היא אמרה שמאוד חשוב לה לשמור על הנקיון כי בגרמניה קראו לה "יהודיה מלוכלכת". ובאמת, זה לא יפה ללכלך. היא, ציונית בנשמתה, חיכתה לרגע שבו תגיע ארצה. בגיל 16 לא נתנו לה, כמה שנים לאחר-מכן עבדה במקום "חשוב" ולכן לא נתנו לה לצאת לארץ. מאוחר יותר נישאה, ובעלה סירב לבוא איתה לארץ ולכן בצעד אמיץ התגרשה ממנו ובאה לישראל. אמה, שחיה בנתניה, ישבה על שפת הים כל יום. אלה אומרת שאמה היתה יפה. יום אחד, טייל שם אלכסנדר, התבונן באם ואמר לה כך: "אולי יש לך בת להכיר לי? אני רציני ומעוניין להתחתן". האם אמרה לגרציאלה: "הוא מלובש בקוסטיום והוא נקי מאוד"... השניים נישאו. אלה היתה בת 42. הם נשואים 42 שנים. היא אומרת, שהם משלימים אחד את השני. מה שהיא לא יכולה - עושה הוא, וההפך. ילדים אין להם, מכורח מסע חייהם לא נתאפשר הדבר. יש להם זה את זה. מפתיע מה ניתן לדעת על אדם ביומיים בחדר אחד בבית חולים. לעתים יותר מאשר על בן משפחה במשך שנים רבות. ואני? התאהבתי בה אנושות. |