כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    נכנסתי למקלחת

    0 תגובות   יום ראשון, 28/7/19, 21:29

    נכנסתי למקלחת

     

    היום יצאתי אחר הצהריים, ולפני כן נכנסתי למקלחת. אורי אמרה לי שחבל לעשות את זה כי גם ככה אנחנו נוסעים אחר כך רגע לים, ויהיה חם. לא ויתרתי על המקלחת כי רציתי להרגיש רענן. ועכשיו צפיתי בוידאו הזה, ובו אישה שעומדת בתור כדי לסחוט סמרטוט ספוג מים לדלי שהביאה מהבית, מספרת על הילדים שלה, שחם להם ומבקשים ממנה להתקלח פעם ביום, והיא לא יכולה לאפשר להם את זה.

    אותה אישה חיה בהודו. זו מדינה רחוקה, וחוץ מהקישורהדרמטי שעשיתי על מנת לפתוח את הפוסט הזה, אין באמת חשיבות עבורה אם אתקלח פעם או פעמיים ביום, או פעם בשבוע. הודו מתמודדת עם קשיים שונים מהקשיים אותם אנחנו מכירים כאן, אבל הם חשוב להבין שזה לא רק עניין של מזל או של אלוהים שבוחר מי ילכו לשטוף את הרכב באמצע השבוע ומי יבכו שאין להם מים בבית, כדי שיהיה לו את ערוץ החיים הטובים ואת ערוץ הריאליטי לצפייה בביתו. 

    יש הרבה אנשים צמאים בהודו, אבל ישנן שתי קבוצות שמקבלות את כל המים שהן צריכות וכמה שירצו.

    הראשונה היא התאגיד של קוקה קולה, שלא רק שמשתמשים במים של הודו עבור המוצרים שלהם שנוסעים אחר כך לכל העולם, לכל מי שידחף מטבע למכונה, אלא גם מחריפים את המצב על ידי פיזור חומרים מזהמים ברחבי המדינה. הנה דוגמא לבעיה ששיטת השוק החופשי לא מסוגלת לטפל בה, מה גם שאותה בעיה בטח לא נתפסת כבעיה עבור חברה גלובלית בה סחר הוא הדבר החשוב היותר שקיים. 

    הקבוצה השנייה היא קבוצת הפרות המגודלות במחנות ההשמדה. אני לא בקיא בנתונים העדכניים, אבל אם הודו כבר ירדה מהמקום הראשון בעולם בגידול פרות לשחיטה, היא נמצאת בחמישיה הפותחת. תעשיית הבשר היא אחת התעשיות הבזבזניות ביותר מבחינת מים (בין השאר), והיא דורשת הרבה מאד, החל מגידול האוכל לפרות, דרך גידול הפרות ועד התפעול של הגופות שלהן, לאחר שנרצחו. 

    האם עושים משהו בנידון?

    יש מי שיגידו שלא, כי זה קורה בהודו וזו בעיה שלהם (אפילו שגם אנחנו משפיעים על כך קצת בהרגלי הקניה שלנו). אז הנה עומדת מולנו דוגמה חיה לכך שלאומנות היא אויב לא פחות איום מהאג'נדה הכלכלית, בכל הנוגע לא רק לטיפול בבעיות אקולוגיות גלובליות, אלא גם לסולידריות פשוטה עם בני אדם (שימו לב, אני אפילו לא מדבר על בעלי חיים).

    יש מי שיגידו כן, אבל מה כבר אפשר לעשות, וכמה אנחנו באמת נשפיע? אז כאן אני חושב על האופן בו אנחנו כל הזמן מחפשים תירוץ למה לא לבצע שינוי, למה לא לנקוט עמדה ולמה לא לקחת אחריות, במקום לעשות את הצעד האחד הקטן ולהיות בצד של אלו שלפחות מנסים לשנות את העולם לטובה.

    ויש את אלו שיגידו שכן, ואכן יעשו. ובזכות אנשים אלו, המצולמים בכתבה יוכלו להפסיק להתפלל לאלים שלהם בבקשה לעזרה. צפו בוידאו שבתגובה הראשונה. אלו אנשים אמיתיים שחיים בתנאים האלו. 

    וכן, בסיפור הזה ישנן פרות. וכמה שנתעלם מכך (אפילו ביותר אלגנטיות מההתעלמות שלנו מבני אדם), הן חיות, חושבות ומרגישות. אותן פרות, כמו הרבה סוגים של בעלי חיים אחרים, עוברות שואה שאנחנו אפילו לא מסוגלים באמת לתפוס. ראוי היה לקחת אחריות ולהתאפק קצת עם הזלת הריר שלנו על הגופות החרוכות שלהן, כדי לעצור את הסבל הנוראי לו אנו גורמים, אבל אולי פשוט איננו ראויים.

    ''

    "מים הפכו להיות כמו אלוהים - חשובים יותר ממזון או זהב":

    בהודו תושבים מסתובבים ברחובות עם דליים, ומסתערים על כל טיפה.

    בדרום אפריקה המשטרה עוצרת את מי שמשתמש במים לא כחוק


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה