כותרות TheMarker >
    ';

    הגירוש מגן-עדן

    ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

    אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הוא מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מהעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

    נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

    דווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

    פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. הם נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

    מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

    מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

    אבל ראיתי שם דבר אחר הרחוק שנות אור מהאמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליה אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

    פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי הדת הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר להלן אני עתיד להביא את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    קצר ולא קולע

    0 תגובות   יום שלישי, 30/7/19, 21:53

    המחשבה הפכה בדורנו לפריט, היא לא פעולה . לא צריך לעבוד בשביל להגיע למידע . היה ונגזר עלינו לעבוד ולחפש את המידע- שעבודתנו תהא נוחה וקלילה כמה שניתן

     

    No hay descripción de la foto disponible.

                                           סוריה, ברזיל או בלגיה: לאן פנינו מועדות

                                                             -          -          -

     

     

    "אבא אתה חייב לעזור לי עם סוריה" ירתה לעברי ביתי הקטנה ויריתי בחזרה: "ובמה מדובר גברתי?", "בעבודה שעלי לעשות ואתה חייב לעזור לי"- פסקה. מסתבר שהעולם חולק בהוראת המורה שלה לפתקים פתק לכל מדינה. הפתקים החתומים עורבבו ותלמידי כיתה ט' נצטוו לטבול את ידם בצלחת ולטרוף מתוכה שני פתקים- שתי מדינות שהתבקשו להכין עליהן עבודה מעמיקה: סקירה היסטורית, גבולות, ממשל, סקירה גיאוגרפית: נהרות ימים הרים גבעות- לסרוק את כל אבני המדינה, את כל הצמחיה, חיות בר, אוצרות טבע, תופעות טבע הוריקנים וולקנים גשמים עונות, וכמובן לתת הצצה חודרת אל הפוליטיקה הפנימית של המדינה ולהעמיק אל תוך הכלכלה שלה, שוק ההון מטבע.. כל זאת בליווי תמונות-הדגש וציורים מתאימים. זהו זה הכל; או במטבע הלשון של ביתי: זה זה וזהו.

     

    היא טרפה מהצלחת שני פתקים חתומים: סוריה ואיטליה, את ארץ המגף לקחה על עצמה ואת סוריה השאירה לי ורק שאלה אחת הייתה בפי: ובמה חטאתי לזכות בעונש הזה, "נולדת שם אבא"! "וחוץ מזה אתה יודע כמה עבודות עוד יש לי כמה שיעורים, אתה חושב שקל לי ושכחת את איטליה שצריכה להכין ו..." השארתי אותה לרוקן את המחסנית על הקירות ויצאתי מהורהר 'ממתי נענשים על לידה במקום מסוים מה עוד בסוריה'. אבל וחפוי ראש קיבלתי על עצמי את הגזרה והלכתי למחרת לבצע. לא היה לי צל של מושג כמה שעות וימים עלי לשריין למשימה- מי סופר וכמו שאבדנו אבדנו. פתחתי את המחשב והלכתי אוטומטית לויקי.. אתם יודעים ויקיפדיה ידידתו של כל אדם ענייני שמחפש מידע תכלס ואין לו זמן לבזבז על שטויות.

     

    שמתי את הערך של 'סוריה' וויקי שלי פלטה מכל טוב. את כל מה שצריך ואפילו השאירה לי את האופציה לבחור כמה טיפים ממה שלא צריך בשביל להראות נדיבות ורוחב לב. גם ציורים ותמונות-הדגש לא חסרו גם גבעות והרים היו שם. העתק הדבק עריכה מינימלית ותוך עשר דקות מילאתי 15 עמודים גדושים בכל טוב עם תמונות הרים גבעות ווולקנים. גם את תמונת אלראיס רוצח עמו בשאר אל-אסד הדבקתי לאחר מחשבה מטלטלת, רוצח אמנם אבל פוטוגני לא נורמלי. 10 דקות 15 דפים והמשימה הושלמה. חששותי ופחדי התפוגגו באחת וההר באמת הוליד עכבר. הלכתי בערב הביתה חמוש ב-USB, ניגשתי אליה כאבא גאה והנחתי לידה על השולחן את ה-USB שהעבודה יקרת הערך צרובה בו. ביד קלה התקינה את ה-USB ועיניה השחורות דלקו כשני נרות אחר הקובץ של העבודה. "וואו"- פלטה חצי מופתעת ושאלה / התעניינה: "וואו לא ציפיתי לכל זה, כמה זמן לקח לך אבא" ואני כאבא גאה שיקרתי לה ועניתי, "כמה שעות טובות אבל מגיע לך חמודה". הקשתה: "כמה נעזרת בויקי" ואני בחצי פה: "פה ושם נעזרתי לא אשקר אך בעיקר חקרתי".

     

    שיקרתי לה כי התביישתי להודות באמת הפרועה: אפילו לא קראתי. לא היה צורך לקרוא ולעיין ולחקור הכל היה פרוש לידי כשולחן ערוך. יותר מאוחר תתגרה בי: "לי עם איטליה לקח חצי שעה ולך שעות, מה אתה לא יודע אבא- העתק הדבק ושלום על ישראל". הייתי מת לענות לה: את אבא לא עשו מאצבע חמודה, לך לקח חצי שעה ולאבא עשר דקות". אך כאמור ויתרתי לא עניתי מתוך הבושה לשמה.

     

    זה המאפיין- אם תרצו של הדור שלנו: העתק הדבק ושלום על ישראל. ועדיין יש אנשים שחוקרים ומשקיעים זמן בחתירה אחר המידע, עורכי ויקיפדיה למשל, התמהונים מחברי הספרים- עוד משל, חוקרים ומחטטים במכוני מחקר עוד ועוד משלים, אבל המסה הכבדה האמיתית של האדם המודרני היא זו שמלמדת על הכלל. היא לא מחטטת בערימות המידע גם לא מלקטת אותו, היא פשוט מעתיקה מדביקה ושלום על ישראל על ברזיל סינגפור סין או סומליה – יחי גוגל לעד.

    ובכל זאת אני אחד מהתמהונים שפה ושם עדיין חוטא בכתיבה בעריכה ובחשיבה, מחבר מידי פעם מאמרים ומפרסם ברשת, זה התחביב שלי- לחשוב מידי פעם ולהעלות את מחשבותי על נייר. כמוני ישנה עוד חבורה תמהונית, אלו שממלאים במילים את אתרי החדשות ואת העיתונים המודפסים שהולכים ומצטמקים עם הזמן; לא רחוק היום בו יצטרפו העיתונים לקלטות הוידאו והטייפ זכרונם לברכה: מי מי זוכר את העיתון שהיו מוכרים בקיוסק או מחלקים לבתים בחינם.

    המחשבה הפכה בדור שלנו לפריט; היא לא פעולה. לא צריך לעבוד בשביל להגיע למידע, ואם ונגזר עלינו לעבוד ולחפש את המידע- שהעבודה שלנו תהיה כמה שיותר נוחה וקלילה. לפני מספר ימים פרסמתי בקבוצת היסטוריה בפייסבוק תמונות היסטוריות מעניינות עם שלוש ארבע מילות הסבר תחת כל תמונה. תוך דקות נערמו מאות הלייקים תחתיהן ללמדך שהתמונות נראו ונחשפו למאות אנשים. מעודד מהתוצאה הלכתי ופרסמתי מאמר היסטורי קצר במיוחד בנושא מעניין עד מאוד עם תמונות וציורים. משבצת הלייקים שלו נשארה יבשה, לא קיבל ולו לייק אחד- ללמדך כי מאות האנשים נחשפו אליו אך איש לא פתח אותו או התעניין בו. באתר מעריב ברשת הגדילו העורכים לעשות כאשר החליטו לציין תחת כל מאמר את מספר דקות הקריאה שלו. 2 דק' קריאה, 1 דק' קריאה, 1.5 דק' קריאה, ואפילו לא תאמינו מצאתי 4 דק' ו-5 דק' קריאה; בטח התבייש האתר במאמרים האלה וכותביהם ננזפו.

     

    מידי פעם אני משתעשע בשאלה: עד לאן יגיע המאפיין הזה של הקלילות, עד לאן נתדרדר איתו נתגלגל עימו. ושלא תטעו- אינני מדבר רק על המידע הקליל – מנת חלקנו שתרים אחריו ומשיגם אותו בקלילות האור, אני מדבר על 'הקלילות' כמאפיין אנושי בכל ענף ותחום. בתקשורת בינאישית למשל, אמנם מתקשרים בינינו במהירות האור, אין היום איש שמכבד את עצמו ללא סלולר, ניתן לאתר כל איש בכל רגע ומקום נתון גם במדינה אחרת, אבל ולמרות זאת התקשורת הבינאישית הולכת ודועכת. אימי ידעה איפה אני נמצא בכל רגע נתון ביום, היא ידעה מה אני עושה ומה אני חושב למרות ולא היה שום אמצעי תקשורת בינינו לאורך כל שעות היום. כך גם אבי, כך החברים האחים השכנים הדודים ובני דודים, הכרנו הרבה יותר לעומק אחד את השני. זה לא היה מזמן זה היה רק אתמול.

    והיום – לאן אנו פונים, לאן פנינו מועדות, לאיזה מדרון אנו מתדרדרים, לאן המדרון הזה יוליך אותנו ואת כל האנושות- שאלות קשות באמת.


    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלברט שבות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין