כותרות TheMarker >
    ';

    הדפתר האישי של מוני

    הורים הם לא נייר שזורקים

    הורים הם לא נייר שמשתמשים וזורקים
    הורים הם לא בנקט שלוקחים כסף והולכים
    הורים הם לא אבן צור שלעולם אינה נסדקת
    הורים הם לא רק שם משפחה או שלט על הדלת.

    כי הורים הם נייר שסופג הכל.
    והורים הם כמו בנק שלתת הוא יכול,
    אך צריך להיכנס,לשבת ולדבר
    ואולי להחזיר במועד מאוחר יותר.

    הורים הם אבן גיר רכה וגם שבירה,
    הורים הם שם משפחה עם ייחוס שיש בו אמירה.
    הורים הם משפחה גדולה וגם מורכבת
    שעל גבה תרמיל גדול סוחבת.

    הורים הם אנשים שלפעמים טועים,
    אך גם יטעו-בלי סוף הם אוהבים.

    הורים לעולם יהיו הורים
    אם ילדם בן 8 או בן 50

    אבל גם הורים הם חומר מתכלה
    מתעייף עם השנים
    לכן,לעיתים כשמזדמן,
    טיפול מונע של חיבה ויחס חם,
    יכול אולי מעט לעכב את הזקנה
    ולתת פסק-זמן של כבוד,הנאה והנעה.
    מקור לא ידוע

    0

    טיפ לחיים 6

    18 תגובות   יום רביעי, 12/3/08, 21:00

    כשלון  מול  הצלחה  מול  כשלון

     

    אנשים הנכשלים במשימה כלשהיא , מצטדקים תמיד וטוענים :

    " אני מצטער , אבל עשיתי כל מה שיכולתי "

    טיעון זה אינו תופס כלל ואינו יכול לשמש כתירוץ בשום פנים ואופן .

    הרי כל אחד " עושה מה שהוא יכול "

    אולם כדי להצליח בגדול צריך לעשות גם " מה שאתה לא יכול "

    ההצלחה האמיתית מחכה לנו דווקא באותו קילומטר נוסף בו נעצרת ועמדת מלכת .

    כיצד תוכל לטעון שלא הצלחת לצעוד עוד קילומטר נוסף ?

    אם לא ניסית !?!?!?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/10/08 17:59:


      מוני....

       

      אולם כדי להצליח בגדול צריך לעשות גם " מה שאתה לא יכול "

      ההצלחה האמיתית מחכה לנו דווקא באותו קילומטר נוסף בו נעצרת ועמדת מלכת .

      כיצד תוכל לטעון שלא הצלחת לצעוד עוד קילומטר נוסף ?

      אם לא ניסית !?!?!?

      ולכן אני תמיד מנסה

      תודה

      מזי

      *

        21/3/08 14:48:

      מוני,הולך ומשתבח,אשריך.

      משלומית

      אהבתי

        16/3/08 22:48:

      אמת,

      החכמה היא לעשות את הבלתי אפשרי!

      להפוך עולמות בשביל יקירנו.

        14/3/08 09:10:

      כתבת אדיר. כל מילה בסלע!

      כוס היכולת הפנימית מתרחבת רק אם אנו פועלים בטווח שמעבר לרגיל.

      אחרי שכבר עייפים והרוסים -לרוץ עוד כמה צעדים קדימה-

      זה מה שיביא להגדלת התוצאות.

      פשוט מדוייק. רואים את זה באימוני הספורט המוסיקה וכל דבר.

      שבת קסומה.

        14/3/08 08:41:

      הי גילוש', הייתי מגדירה את זה אחרת:

      גודל הרצון כגודל האמונה,

      גודל ההצלחה כגודל העשייה,

      וכישלון הוא אבני הדרך במעלה ההר.....

       

      מה דעתך?

        14/3/08 07:13:

       

      לא סגורה אם אהבתי לגמרי..

      מי מחליט מהו כשלון ומהי הצלחה מלבד האדם עצמו?

      למה הצטדקות ולפני מי?

      ויכול בהחלט להיות שאנשים עשו את הכי טוב שיכלו ולא בצליחו לעמוד במשימה שלקחו על עצמם, שהגיעו לתיקרת הזכוכית שלהם...

      מה שאני מסכימה איתך לגמרי זה שהמפתח שלהם הוא שם. במקום שהם מתקשים לעבור ושאם רק יצליחו לפצח אותו - עבורם השמים הם הגבול.

       

      תודה על שהערת לי את המחשבות על הבוקר עם הקפה..

       

      גילה

       

        14/3/08 07:05:

      אני לא בטוחה שכולם עושים כמיטב יכולתם!

      או שאולי יכולתם דלה?!

      ...

      שושי

       

        14/3/08 06:55:

      יש שאפתנים שיעשו הכל כדי להגיע למטרה מסוימת

      ויש פחות שאפתנים שמעדיפים את הדרך היותר קלה,

      לומר עשיתי הכל, ולא להתאמץ

       

        14/3/08 00:40:

      הי מוני,

      הצלחה, כישלון ומה שביינהם....

      הכל תלוי בדבר אחד, והוא האמונה שתצליח, שמגיע לך, שאתה יכול, שחשוב לנסות......

      אסכם זאת באמביציה גבוהה!

      כישלון?!

      כישלון קודם כל הוא הדרך להצלחה, בלעדיו לא נדע תמיד לכוון עצמנו בדיוק מופתי!

      אז אנו זקוקים לו......ואם אנו ללא תיסכולים, כלומר מאמינים שאם נרצה מספיק גם נוכל להגיע למימוש החזון, אז אין סיבה שלא נצליח במשימה לעמוד!

       

      הכל תלוי ברמת הרצון והנחישות להשיגו בעד כל מחיר! ושאנו אכן יכולים!!!

       

      זכור לי כשהייתי ילדה קטנה, אבא שלי תמיד אמר לי: "דלינקה את תוכלי להשיג כל מה שאת חולמת עליו", ובכך שהאמין בי, גרם גם לי להאמין בעצמי! ולכן כישלונות שהיו בדרך, תמיד היוו מקפצה יותר גבוהה להגיע לפסגה!

       

      באהבה רבה, דליה

        13/3/08 18:34:

      יפה כתבת שהרי אומרים שאנו כמו מגנט מושכים אלינו

      בכוח החשיבה את החיוב או השלילה.

       

      מוזמן לבקר בבלוג שלי.

       

      תודה לך וסופשבוע נעים

        13/3/08 17:59:
      אהבתי תודה:-)
        13/3/08 16:07:

      לא כל כך מתחברת לנימת השיר על ההורים. נוטה לחשוב שהורות היא הזכות שבמטלה, מטלה שיש עמה זכות. היא חודרת לעומקים שבתודעתי נחווים לאין להם שיעור : כמו הלופים שבDNA  אני רואה עם השנים איך אצלנו ואצל אחרים מעשים וכוונות הופכים לחומר גנטי. אז האחריות רבה ודקה ואין לי לצפות ליחס כזה או אחר מהיצירה...אפע"פ שהפתעות תתקבלנה בברכה. מבחינתי, חובת ההוכחה, לעולם, על ההורה ואשר לילוד- שמור כוחותך לימים בהם תהייה אתה הורה.

      במנוע העשיה שלי קפיץ דרוך. והוא מלכתחילה ובהמשך, בחישובי עמידות, אלסטיות, כוונה, יצרתיות, חיכוך, עמידות וכיוצא באלה : עניינים מחיי קפיצים ומנועים. אז לדבר על המלצות מוסר בענייני נטיה דקה של הנפש, לא מרגיש לי שיך.

      יחד עם זאת,

      ברכות ותודה.

      אסנת

        13/3/08 15:21:

      תסמונת: "רציתי לקנות לך פרחים". גם לא הביא פרחים, גם קיבל תודה וגם ניחמו אותו על שלא צלח במשימתו. טריק ישן ועובד תמיד. מזכיר לי משהו שכתבתי בספר: "מגילת אהרון":

      הגבר, הדמות הראשית, מספר לקורא בגוף ראשון איך הוא אמר לאישה עמה הוא מקיים יחסים לא להגיע למקום X כי זה לא נוח לו. היא בכל זאת מגיעה ומתרצת את זה: "לא התאפקתי". הוא מתרגז: "מה זה - לא התאפקת? את ילדה קטנה? מה זה - פיפי?"

      לגברים, כך הם אוהבים לטעון, עולם מושגים משלהם. זה פשוט מעניק להם תירוץ נוח להיות מי שהם בלי לפגום ברצונות הראשוניים ביותר שלהם. תקראו לזה : "אינסטינקטים גבריים", אם תרצו.

      אגב, מי עוד שמעה את הקלישאה מפיו של מי מהם: "גברים הם ציידים. לא נועדנו לקשר אחד..." (על הוורסיות השונות...)? 

       

      כל אחד יכול לתת רק מה שהוא יכול! אין לנו זכות לשפוט שאולי יכול היה יותר. זו הנחה שלנו שלא תמיד ניתנת לבדיקה. מכל כישלון צומחים. אין הצלחות כל הזמן וטוב שכך. היה משעמם.

      נראה לי קצת שיפוטי העניין. תן קרדיט לאלו שאומרים עשיתי הכל. אפשר בסבלנות ואהבה לבדוק איך אפשר אולי היה לעשות אחרת, לבדוק אופציות שאולי לא נבדקו וללמוד לפעם הבאה אם תהיה.. אבל בזה מסתכם העניין. לדעתי כמובן.

        13/3/08 12:12:

      מגניב יפה

      אהבתי

        12/3/08 21:49:
      לפחות "הם" עושים כמיטב יכולתם, יש כאלו שלא עושים בכלל :-)
        12/3/08 21:33:

      אני לא בטוחה שכולם תמיד אומרים את זה. נראה לי שאנשים שונים יגידו דברים שונים. גם יש הבדל אם זה גבר או אישה. גברים לא תמיד מוכנים להודות שהם נכשלו, הם יאשימו איזה גורם חיצוני. דווקא מתאים יותר לנשים

       

      ארכיון

      פרופיל

      אלכסנדר מוקדון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין