כל בוקר, לאחר שאני קם מהמיטה ומתחיל את סידורי הבוקר הרגילים, (מתרחץ, מצחצח שיניים, מתלבש, תולה כביסה, מפעיל מכונה חדשה, מדיח כלים במטבח, מכין סלט חי לרעייתי לעבודה וכריכים לבני לביה"ס, בודק מה חדש בפורומי האופניים השונים) ועוד לפני שאני מתחיל להתארגן עם האופניים....

בקיצור, כל בוקר זה קורה. זה נמשך לפעמים עד הערב. 

מתנגן לי שיר בראש, שנשאר איתי כמעט כל היום. היום היה השיר הזה:

"לוחץ על הגיטרה, ולא יוצא לי טוב,

יצא לי שם של מטורף, שלא עושה חשבון.

לא שומע רדיו, לא קורא עיתון,

רק מחכה שאת סוף סוף תופיעי בחלון

ואת נסגרת לך.

כל החברים שלי, מאותה כיתה,

כבר התחתנו ורק אני תקוע מול ביתה.

חואן תפס סטודנטית. חוזה לומד ריקוד

ורק אני עומד לי כאן עם מאה שנות בדידות

ואני שר לך:

סניוריטה, תני סימן,

סניוריטה, נגמרו לי כל החרוזים,

סניוריטה, השיר שלי נהיה ישן,

סניוריטההההההה  את מתחילה להגזים!

הנעורים בורחים אבל אני נשאר תמים......."

אני יוצא מהבית, רוכב לעבודה ושר לעצמי. בכבישים הפנוים, שאני לא יכול להעיר אף אחד, אני שר בקול רם. כמעט צועק. "סניוריטה, תני סימן..."

כל בוקר, אותו הדבר. כל יום, שיר אחר. למה?

לא יודע. אני גם לא יודע מהיכן צצים לי השירים.

אתמול למשל, היה השיר הזה:

"כשאביב נרדם, יעור בחיוורון,
בשדות האש יתם, הקרב האחרון.
ובוקר נהדר, מן הבקעה להר,
אז יעלה בזמר, ברון.

השמש ידום, בין עזה לרפיח,
ירח ילבין על פסגת החרמון.
פרחים בקנה ובנות בצריח,
ישובו לעיר חיילים בהמון."

שלשום, שיגעתי את הילדים כשרתי להם מהבוקר:

"הידעתם מה מתרחש בכל הבוסתנים,
בלילה בו שותקים הצרצרים והתנים?
מופיע לו פתאום מאי משם או אי מזה,
אפס, איזה מן גמד ענק, אני חושב כזה.

השד יודע איזה שד אותו כל כך מריץ,
לכל המשמשים ניגש הוא ועושה חריץ.
בכל התפוזים הוא מנקב נקבוביות
ובפירות הנגועים הוא שם רקבוביות.

אבל יותר מכל אוהב הוא לכופף בננות!
מכופף הבננות...

אבטיחים הרי ראיתם בצדי דרכים,
עכשיו אתם יודעים מי מסמן את הפלחים.
תודו שככה לא היה בכלל נראה פלפל,
לולא מיודענו הזריז גם בו טיפל.

זה הוא אשר מושך את הפטמות בלימונים....."

(אנקדוטה קטנה: כשיואב בני היה בגן חובה, הוא שר את השיר מול כל הגן וגם הסביר להם את המילים הקשות. אינפרא צעיר, פטמות וכו'. בסוף היום, ניגשה אלי הגננת והתלוננה שהשיר מכיל תכנים מיניים. לילד בן 5. שיר ילדים כל כך תמים ונפלא!).

אני מאוד אוהב שירה ישראלית. מוזיקה ומילים. לפעמים, המילים אומרות לי הרבה והמנגינה פחות חשובה. אני אוהב שירים ישראלים ומרוב שאני שומע ומקשיב, אני מכיר בע"פ ומדקלם.

וכך, כל יום שיר אחר. כמו שכתבה נעמי שמר:

"לקום מחר בבוקר, עם שיר חדש בלב.

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב......"