כותרות TheMarker >
    ';

    הקליניקה הבית ומה שביניהם

    סיפורים (וצילומים) של רופאת משפחה (עצמאית), טיילת, עקרת בית ואמא לשלושה מבוגרים צעירים.

    קאגושימה 10/5/19

    0 תגובות   יום שבת, 3/8/19, 10:36

    יומני היקר3:).

    כותרת: רעידת אדמה. אשכרה.

    עם כל הרצון הטוב והכימיקלים המשובחים, היה קשה אתמול להרדם. בחצות של יפן השעה בארץ השעה היתה שש בערב ולך תרדם בשעה כזו. בסוף הכנעתי איכשהו את האינסומניה הסוררת, וקמתי אל בוקר שמשי ומדהים במלון דורמי-אין, ישר לארוחת בוקר יפנית משובחת.

    מרק מיסו, ביצה, אצות, דגיגונים, בטטות אפויות וכל מיני טוגנים בטמפורה.

    המון המון צלחות קטנות ולהפתעתי כלום לא היה חריף. והכל היה טעים.
    אז נפל לי האסימון!
    היפנים הם האשכנזים של המזרח הרחוק. טוב, בואו לא נגזים. רק בענין אי-החריפות. בענייני טעם יש לאשכנזים האמיתיים עוד דרך ארוכה.

    הארוחה כאמור היתה טעיממה אבל השוס שבמהלכה היה לגמרי-לגמרי בלתי צפוי.

    תוך כדי לעיסה והתרכזות בטעמים, מסך הסלולרי שלי התחיל לרטוט ולצווח, כמו גם איזו אזעקה בתדר גבוה שנשמעה בכל רחבי חדר האוכל.

    הסתכלתי לעבר החלון לראות אולי זו התפרצות של הסאקורג'ימה אבל זה לא קרה.

    ואז,
    הפתעה.
    הבנין פשוט התחיל להתנדנד מצד לצד.

    לא האמתי שזה קורה לי.
    במקביל קיבלתי הודעת sms ישר משלטונות יפן (אמיתי!!).

    הסתכלתי מבועתת סביבי אבל הסועדים הרימו מבט חצי אדיש לטלויזיה שדיווחה על רעידת האדמה, והמשיכו לאכול לגמרי כרגיל. אז גם אני המשכתי לאכול כרגיל.

    מזל שלא הייתי לבד בחדר בקומה תשע. שלוות ההמונים נסכה בי בטחון שזה ארוע שגרתי.

    שבעה ומבסוטה מההתרחשויות הגעשיות סביבי, ירדתי לפגוש את ירון פטשניק, שהגיע לאסוף אותי ליום טיול באזור קירישימה ואמר באדישות ש"זה היה בסך הכל 6.3 בסולם ריכטר".
    קטן עליו...קטן גם עלי.. ופצחנו בנסיעה נעימה, תוך התפעלות מהראות הנפלאה ומהסקוראג'מה (שהתברר שהוא בכלל הר אחר מזה שהתבייתתי עליו אתמול).

    תחנה ראשונה, עיירת האונסנים קירישימה.
    אגב 'אונסן' זה במילרע ולא במילעיל.

    אדים עלו בין העצים. והעיירה כולה הריחה כמו ביצה קשה, לא בהכרח מקולקלת.

    מוטיב הביצים הולך כנראה ללוות אותנו לא מעט בטיול הזה.

    הטיול המשיך אל מחוזות נפלאים, צעידות, אגמים, וכדור-ארץ שפולט כאן באזור הזה גאזים בלי שום חשבון, כאילו אין לו אלוהים.

    פרק שלם יוקדש בהמשך ב"יומני היקר" לירון, שיום הטיול איתו היה נפלא (באנדרסטייטמנט).

    האכזבה הכי גדולה שחויתי היום היתה שכל המשפחה של ירון התקשרה מהארץ לשאול איך עברה עליו רעידת האדמה.

    ואלי?
    גורנישט. כלום. נאדה.
    אני עדיין מחכה. בחושך.

    שבת שלום ישראל.
    לילה טוב קגושימה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה