כותרות TheMarker >
    ';

    הקליניקה הבית ומה שביניהם

    סיפורים (וצילומים) של רופאת משפחה (עצמאית), טיילת, עקרת בית ואמא לשלושה מבוגרים צעירים.

    קיוטו, מוצ"ש, 18/5/19

    0 תגובות   יום שבת, 3/8/19, 10:47

    יומני היקר6:)
    כותרת: התחלתי להתאהב.


    כותרת משנה: לפעמים הסנדלר דוקא נועל נעליים.

     

    ההתחלה של הפוסט הזו תהיה אולי קשה לכמה מחובבי יפן אבל פליז...סבלנות. חכו להמשך.

    התחלתי את הטיול בקגושימה המרוחקת ולמרות הריכוך הנפלא של ההלם התרבותי ע"י ירון פטשניק (שאני ממליצה על ההדרכה שלו בחום), הייתי בהלם.

    ביני לביני החלטתי שיש כאן איזו אהבליות גלובלית. צייתנות, חוסר גמישות, מרובעות ועוד. בדיוק ההפך ממה שאני מכירה.

    הסתובבתי באזורים שאין בהם כמעט דוברי אנגלית והיו תקלות שנבעו מעודף רצון לרצות (to please) ומאי יכולת לומר את המשפט האלמותי שאני משתמש בו כ"כ הרבה גם בחיי המקצועיים: "אני לא יודעת. או "לא הבנתי". כה פשוט.

    לתחושתי, הנשאלים הרגישו מחוייבות לענות גם אם לא הבינו ונתנו תשובה מטעה.

    בשיחת טלפון עם אחותי אמרתי לה: "מדהים כאן. אממה, החבר'ה קצת סתומים".

    לבינתיים הימים חלפו, הגעתי מקיושו לקיוטו, שבה יש כמובן הרבה יותר דוברי אנגלית, תיירים או יפנים, והתחלתי לקלוט את הענין.

    הם אכן צייתנים, ממושמעים, סגורים, ביישנים, מרובעים, הכל נכון. 
    הם תמימים וחונכו להיות יחד עם כולם באמצע של המיין-סטרים, להתחשבות טוטלית באחר ובחברה כולה ואי לכך, לרצות בטוב ולעשות טוב. בשקט, בצניעות ובנועם.

    מיום ליום מצאתי את עצמי אוהבת יותר את הנועם הזה ואת השקט.

    קיוטו היא עיר לא-קטנה, בלשון המעטה במושגים ישראליים, ואני מבלה בה כבר מס' ימים בלב הdown town. 
    קשה להאמין כמה שקט כאן. 
    הרחובות שקטים. אף מכונית לא צופרת. 
    אנשים לא מרימים קול (למעט כשצוחקים).
    גם ברכבת התחתית העמוסה לעייפה שקט.

    האנשים מסבירים פנים ורוצים מאוד לעזור.

    אז מה ההבדל בין קיושו לקיוטו? 
    ההבדל הוא בי.

    הבנתי שאני צריכה לסמוך יותר על עצמי בענייני מפות, ניווט ותחבורה.

    השקט מחלחל גם אלי וזה נעים.

    חייבת גם וידוי קטן: ביפן בפעם הראשונה בחיי הרגשתי קרובה לאלוהים. יכול להיות שבאחד מגלגולי הקודמים הייתי שינטואיסטית..

    ההרגשה התחילה בפינה השקטה והמרוחקת, במקדש באגם קינקינקו ביופואין וזה ממשיך בכל גן ובכל מקדש שקט.

    בחיי האישיים אני נוטה להתרחק מהמולה. כך אני גם עושה ביפן ואני מוצאת כאן, גם באזורים מאוד מתויירים, הרבה פינות שקטות.

    קיוטו מסבירה לי פנים, כמו גם מזג האויר, ואני מאריכה את שהותי בה.

    יש לכך למען האמת עוד סיבה: לקיוטו הגעתי חולה.

    מעבר לעצם-המאוד-שבורה בבוהן השמאלית שלי (שנמחצה 4 ימים לפני הנסיעה), התפתח באצבע זיהום (כנראה בגלל בצקת וזרימת דם לא אידיאלית), וכדי שהסנדלרית תבין סוף סוף שצריך לנעול נעליים, התפתח לי איזשהו אבסס. לא ארחיב בתאורים אבל זאת הפעם הראשונה בחיי.

    משכתי ומשכתי את הענין עם איזו תקווה שהכל יחלוף לבד (סייעה לזה גם העובדה שהמשחה האנטיביוטית והאנטיביוטיקה-הבריונית שלקחתי למקרה של סינוסיטיס, שוגרו עם המזוודה מקיושו לקיוטו מס' ימים טרם הגיעי כך שבפועל, לא הייתי מצויידת).

    כשחברתי אל המזוודה בקיוטו המשכתי להתמהמה אבל אתמול הגעתי לקצה. 
    בית החולים שביקתי בו שלשום במסגרת הכנס הוא יפיפה, אבל ממש לא בכיף שלי לשרוף יום על בית חולים ורופאים יפניים בעניני בריאות פרטיים שלי.

    היום (שבת) חל שיפור ניכר במצבי ומקווה שמחר אחזור לטייל במרץ.

    ההסתובבות היום ברדיוס של 800 מטר מהמלון, הביאה אותי למקומות מדהימים ביופים. היו שתי הפתעות גדולות.

    הראשונה: חדר המדרגות של בית הקפה COLLOBO וציורי הקיר היפייפיים שבו (אגב, אין בקיוטו מקועקעים וגם אין גרפיטי).

    השניה: מקדש ROKKAUDO שנמצא בין בניינים וכולו תערובת של קודש וחול, וממנו כניסה למוזאון IKEBANA, שהלובי שלו מפעים.

    שוק נישיקי הקרוב למלון לא מאכזב, ולכל מי שהלעיז אי פעם על מחירי האוכל ביפן, זו אגדה אורבנית שכבר אינה רלוונטית .

    לילה טוב קיוטו. 
    שבוע טוב ישראל 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה