כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    פוסטים אחרונים

    0

    חלום ליל שייט

    0 תגובות   יום שבת, 3/8/19, 12:57

     

    אתה שומע אח שלי, לא תאמין מה שקרה לי. הלכתי לעשות אמבטיה, ככה בסוף היום. רוקנתי שני מכלי קצף לאמבטיה, מאילו שאשתי צוברת מכל המתנות של הפולניות שמביאות בארועים השונים. מילאתי את האמבטיה וזה עשה כזה הר של קצף כמעט גלש . מזגתי לי כוס יין טוב, "כרמל הוק" מבציר  של שנת  1950 וערבבתי לי עם סודה. חצי חצי, כמו שכתוב. וככה יצא לי "שפריץ" כמו שצריך. שזה השמפניה של פעם, למי שמבין. לקחתי שלוק גדול ונכנסתי למים. לאט לאט החום של המים והשפריץ  עלו לראש וקיבלתי קצת סחרחורת. ואז האמבטיה התחילה לנסוע. אתה לא תאמין ,אני עושה שוכבת באמבטיה והיא נוסעת בעולם.

    מה נוסעת ? ככה בלי בגדים, בלי מזוודות?

    למה בלי? דווקא היו. אני ואשתי קיבלנו חדר במגדל שבנוי על אנייה גדולה פרקנו את המזוודות בארון והחבאנו מתחת המיטה ואז פתאום המגדל התחיל לנסוע. משהו גדול כזה. תחשוב כאילו מגדלי אקירוב נוסעים בים. 

    ואז המגדלים התחילו להקיף את האיים הבריטיים.

    עם האנייה?

    כן. המגדל בנוי על האנייה. היא שטה  עוגנת ואנחנו יורדים לנמל. כל פעם למקום אחר.

     והייתם לבד?

    לא. עם קבוצה של חברים  אפילו יש לי חברים שגרים באקירוב  אז הם בטח הרגישו כמו בבית.

    מה אתה אומר! איזה פלא!

    בהתחלה נסענו לקילרני איזה עיר קטנה באירלנד, שם ביקרנו בפארק יפה שאם ממשיכים לטייל בו רואים גם מפלים של מים. אנחנו לא ראינו אבל אנו מאמינים למדריכה. כל הדרך רואים עשב ירוק ופרות. חומות, שחורות, שחור לבן. הצבעים הם  באים  מהערבובים של הפרות. אם אתה מערבב כמה צבעים, יוצא לך שחור, תשאל כל צייר. הירוק כואב בעיניים מרב ירוק. מדהים איך לא יוצאת להם פרה ירוקה. אם היה להם שכל היו  מפתחים גזע של פרה אדומה,  כמו שנזכרת בתורה והיהודים היו קונים מהם את הפרות במחיר מופקע ושורפים אותה ומהאפר היו מטהרים את כל עם ישראל. רק תחשבו איזה סטארט-אפ זה יכול להיות. יצוא אפר של פרה אדומה, משהו משהו!

    כל הדרך המדריכה סיפרה על הצרות של האירים עם  האנגלים שמשך מאות שנים ששלטו עליהם ועל הרעב שתקף אותם וכילה חלק מהם והאנגלים אפילו לא נתנו להם לשחק כדורגל אנגלי. אז הם המציאו להם כדורגל משלהם שהיה אפילו אסור בחוק לשחק אותו. הכדורגל האירי הוא קומבינציה של רוגבי ואמריקן פוטבול. מוסרים את הכדור ביד מאחד לשני כמו אצל האמריקאים כדי להבקיע שער  רק  יותר פרוע ויותר אכזרי. מותר להרביץ כמה שרוצים ואם זה אנגלי מותר גם להרוג . האירים  העתיקים היו משחקים עם ראש של שוטר אנגלי בתור כדור. ביום הביקור שלנו הייתה מלחמת הדרבי. הפועל קילרני נגד מכבי קילרני. אני הזדהיתי עם מכבי בגלל הכובע הירוק ששלט בשטח רכשתי וחבשתי אצל אחד מעגלות  הסוחרים שמכרו ציוד למשחק. חוצות העיר ליד הפאבים, התמלאו אוהדים, שחיממו את עצמם בשירים ובבירה. הכובע על הראש הבטיח לי חסינות מסוימת. בגלל המלחמה ובגלל הלאמת הקרקעות על ידי האנגלים התחילו לגדל בקר ומאז זו הפרנסה של האירים. הפרות במרעה כל היום והם משתעממים ואז שותים בירה וויסקי  ומרביצים אחד לשני בפוטבול. כשהפרות משמינות מספיק, מוכרים אותם לאנגלים. קצת משעמם. כדי שיהיה להם שמח הם המציאו להם ריקודים מוזרים. חבורת צעירים קופצים כמו תיישים מתופפים ברגלים בקצב רצחני. מקורו של הריקוד העתיק לפי השערתי הוא העינויים שעינו את האנגלים כשהרקידו אותם על גחלים ורקדו כנגדם, כדי לשמור על הקצב. הם גם המציאו כלים מוזרים שהם מנגנים עליהם מנגינות מונוטוניות, שגורמות לצעירי העם הזה לקפוץ ולתופף ברגלים.  הבחורות הצעירות קופצות לגובה עם רגלים יפות ורואים להם את התחתונים והן אפילו לא מסמיקות. זאת כנראה הדרך האירית לתפוס בחורים.

    הביקור בדבלין היה מעניין ביחוד בבית הסוהר העתיק המשומר בו משוחזרת ומסופרת ההיסטוריה העתיקה של המאבק באנגלים לי זה קצת מזכיר את הביקור בכלא עכו. בין לבין הלכנו לראות את הבניין המפואר של טריניטי קולג' שקיים מאות שנים, העמיד אלפי תלמידים ואינו מצליח ללמד אותם לחיות בשלום אחד עם השני. אולי בגלל זה שהם מדברים  דבליש שזה קלטית עם אנגלית  ואז לא מבינים זה את זה.  גם הביקור בדבלין מאוחר יותר בבלפסט, חשף לנו עם של שתיינים ששליטת האנגלים בהם מדכאת אותם באופן לאומי וכלכלי ובשל כך פיתחו אלפי מותגים של בירה וויסקי  לשמח את ליבם. שאם אתה רוצה לטעום הכול, ייקח לך עשר שנים. הגאווה הלאומית זה בירה גיניס ועוד עושים לשם מסעות תיירותיים. לא ברור למה, כולה בירה. לא פלא שבית הסוהר בדבלין עדיין משתמר. בטח מכניסים לשם את כל השתיינים כשהתיירים עוזבים.  העם הזה צריך לזכור והוא למוד תלאות. החל מהדבר והרעב ועד האנגלים. אז מה נשאר רק להשתכר כדי לשכוח. הכי ברור היה פתרון הסכסוך בין צפון אירלנד ודרום אירלנד.  זה נורא פשוט . אם אתה מבין את השנאה בין חסידות בעלז וחסידות גור. אם  תבין למה חסיד ברסלב לא אוכל בשר משחיטה של לובביצ'ר, אז ברור לך למה הקתולים לא רוצים לחיות ביחד עם הפרוטסטנטים. אצלנו לא יותר טוב . כנראה  זה לא כל כך פשוט ואיך הם לא מבינים את זה עד היום. צריך להכריח את כולם  להתפלל מאותו סידור ולהסביר להם שזה אותו אל אותו ישו ואותו צלב.  אבל האירים  עושים חומות ביניהם ומציירים עליהם גרפיטי עד המלחמה הבאה. עכשיו הם מפחדים מהברקזיט. חלק רוצה ככה וחלק רוצה אחרת. אחרי שיחליטו  תהיה להם סיבה נוספת להרוג אחד את השני לעוד עשרים שנה. רק הקברנים וכוהני הדת לא מצטערים. ככה יש להם יותר פרנסה.

    בביקור בבלפסט לא ראינו את המוזיאון של הטיטניק אבל הרי כולנו ראינו את הסרט על הטיטניק שבנו לה שם את המוזיאון בגלל שהיא נבנתה על ידי האירים בבלפסט. אבל הם, כמו שצריך,  מאשימים אחרים בטביעתה. מי אשם? רב החובל שהיה אנגלי שנכנס ישר בקרחון שהיה גרמני. כמו ששאלו את מוישלה מי שבר את לוחות הברית. והוא עונה. לא יודע אבל לא אני.

    היינו גם באדינבורו בירת הסקוטים שהם בעצם דומים לאנגלים רק הם סקוטים. לכולם יש קצת מבטא כמו של שון קונרי.  כנראה לגברים יש מגפת גרבצת חוגרת, אחרת אי אפשר להבין את התפתחות הקילט, שזאת חצאית לגברים שמאפשרת להם לאוורר את הביצים באופן חופשי. כמעט אפילו קניתי קילט בטיול  ב"רויאל מייל," אותו עשינו לאחר ביקור בתערוכת ציורים יפה,  שזאת הדרך העולה למבצר שחולש על העיר. לא קניתי, כי חשבתי שהקילט מביא איתו את המחלה וגם קמצנתי כמו סקוטי הגון. היה מעניין להתערבב באלפי ההולכים ברחוב, רובם מדיפים מפיהם ריח של בירה וויסקי שטעמו בדרך במסבאות ובחנויות המשקה הרבות.

    גם הביקור בגלזגו היה מעניין ראינו שם תערוכת צילומים מעניינת על הביטלס שהזכירה לנו את ימי ילדותנו וגם הלכנו לראות פאב עתיק ואחר כך חלק מהקבוצה הלך לשתות תה בבית תה מסורתי  שמצליח לספר ולעשות מיתולוגיה מכיסאות של מעצב בשם מקינטוש. וככה אתה יושב על הכיסאות הגבוהים והלא נוחים שהוא עיצב לפני 100 שנה ואוכל עוגות ותה שייצרו רק היום ומשלם עליהם כאילו גם הם יוצרו עבור בית המלוכה. ככה בונים מוניטין והתיירים קונים ומספרים אחד לשני וכך נמשכת לה תהילת עולם.

    בסקוטלנד ראינו את אחד מפלאי הטבע. נסענו לראות איך והיכן מתרבה הסלמון האהוב על כל אכלני הדגים.   מסתבר שהסלמונים אוהבים להשריץ את ביציהם דווקא באזור מסוים שבו הם נולדו ואליו הם חותרים אלפי קילומטר ועוד נלחמים אפילו במפלים. באחד מהם עמדנו וצפינו בדגים הקופצים מעל המפל.  אי אפשר שלא להעריך את התעוזה והנחישות. אנו, בני האדם בדרך כלל יותר קונפורמיסטים,  אבל לקחנו מהם את האמרה המפוארת ל"שחות נגד הזרם." אבל  הם עושים את זה באופן מעשי.  ומה יוצא להם מזה, כלום. כולם אוכלים אותם.

    המשכנו לגרנזי מקלט המס הידוע שמדפיס אפילו כסף משלו וגיליתי שאם החלפת יורו בגרנזי אתה תקוע אתו לנצח. אף אחד לא רוצה להחזיק אותו. בטח מפחדים משלטונות המס כי זה יכול להסגיר חשבון עלום.

    הסיומת בהונפלר שבצרפת הייתה מתישה. עיירה נחמדה שמציעה אוכל צרפתי מבוסס על פירות הים שמוצע בעשרות מסעדות שממוקמות סביב המרינה שבחום המעיק ששרר באותו יום, אפילו אי אפשר היה לחשוב עליו. אז הסתפקנו בגלידה מצננת. צריך לבקר שם בחורף. הביקור בכנסייה על שם קתרינה היה מרתק. עשויה עץ וקיימת מהמאה ה15 ובחום הקשה לא יכולתי שלא לחשוב על כנסיית נוטרדאם העתיקה והמפוארת שבפריז  שנשרפה לאחרונה. חיפשתי ולא מצאתי אמצעי כיבוי סביב הכנסייה. תזכרו שאמרתי.  

    אז זה הכול ?איך היה האוכל?

    זה לא אוכל. זה סחרחרה של טעמים ושל מראות. בשרים ודגים מאפים ועוגות ירקות ופירות ים והכל במגוון גדול עד  להתפקע . וכמו שנאמר באידיש עתיקה. "המענטש אר איז נישט אחזר, אר עאס אלס!"  בארוחה אחת אתה מוכרח לאכול את כול מה שהעין רואה. אתה לועס ועד שהבטן לא מאיימת להתפוצץ, אתה לא מפסיק לטחון. כולם נופלים בהצהרות המוקדמות שעשו "אני אעשה דיאטה"," לא אוכל מתוקים," "אני לא אוכל עוגות," "בלי פחמימות," וכיוצ"ב. כולם נופלים. ואם אתה נח בין ארוחה לארוחה, תמיד אפשר לדחוס איזו פיצה או גלידה, כדי שהמעיים לא ישבתו,  חס וחלילה. איך המעיים לא  עשו שביתה איטלקית? חידה בעיני. איך הקיבה האנושית מסוגלת לסבול הרעשה כזאת ועוד לחזור בשלום.

    הייתה גם חוויה מיוחדת ביום ששי בבוקר עברה השמועה בין הישראלים שבאנייה  שבערב בשש נערוך  קידוש. הנוכחות של הישראלים שהיו באנייה הייתה מרשימה. לא דתיים, אבל קידוש בשבת מלכד אותם.  קצת מחמם את הלב. בהמשך התברר שהייתה שם נציגות קטנה של יהודים רפורמים, שלא אהבו את העניין וחשבו שלקחנו להם את הבמה וגערו בנו בקול גדול ואף איימו שלא נחזור שנית לבית הכנסת. היה ממש מביש. הנה מה שעושה הפירוד בין הרפורמים האמריקאים ליהודים בישראל. אבל יש גם משהו חיובי. אתה לומד מכך שיש ליהודים כבוד למסורת היהודית. גם שומעים קידוש וגם יש להם מחלוקת.

    ואיך היו החברים?

    היו.  כולם נחמדים. אפילו עשו לאשתי יום הולדת מפואר קנו לה עוגה גדולה וטעימה וגם מתנה יפה של בגדי ספורט שישמחו את ליבה. אבל לפי הסכם והתחייבות שיש לי עם הנהלת הטיולים אסור לי להתייחס באופן אישי לאף אחד. אז אצלי, מילה זאת מילה.

    נו, אז זה באמת  היה, או זה היה חלום?

    אחי, אני ממש לא יודע. התעוררתי באמבטיה קצת מבוסם מהשפריץ. המים התחילו להיות קצת חמים כי לא סגרתי את הברז של המים החמים. פתאום התחלתי להרגיש קצת לחץ וקמתי מהר כדי שהביצים שלי לא יהפכו ל"ביצי  בנדיקט."

    חלום? לא יודע. אבל אחלה של חלום.

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין