כותרות TheMarker >
    ';

    הקליניקה הבית ומה שביניהם

    סיפורים (וצילומים) של רופאת משפחה (עצמאית), טיילת, עקרת בית ואמא לשלושה מבוגרים צעירים.

    שי שבת בקיגלי, רואנדה

    4 תגובות   יום שבת, 3/8/19, 20:45

    כותרת: שי-שבת בקיגלי
    ***
    במהלך יום שישי, יומינו הראשון בקיגלי, רואנדה התחילה לחלחל לי לתודעה. לחלחל ולבעוט.
    כאמור, לא ידעתי כמעט כלום טרם ההגעה אליה וכל הטיול הזה היה בהפתעה מבחינתי.
    ***
    התחלנו ללקט מידע: מראה עיניים, אנשים, צוות בית המלון, נהגי מוניות. שוחחנו עם כל מי שהסכים לשוחח.
    לא רק שהסכימו לשוחח איתנו בשמחה, זה גם היה באנגלית שוטפת.
    ***
    מה שלא עושים או רואים ברואנדה, רצח העם, מרחף מלמעלה.
    זה עוד טרי. סוגיית הטוטסי וההוטו לא הרפתה לרגע ממני ומשותפתי לטיול (נילי). מצאנו את עצמנו מנסות לנחש כל הזמן מי הוא מי.
    ***
    למרות שמאז 2003 קיים איסור על פי החוקה על סיווג של מוצא, הנושא סיקרן מאוד.
    ***
    גם בישראל, מוצא הוא עדיין ISSUE במרפאה. אני גם נוטה לנחש וגם שואלת.
    ***
    למה? כי זה חשוב לי כרופאת משפחה להבין כל מיני סוגיות.
    למשל, לתימנים יש ספירת כדוריות לבנות נמוכה ונטיה לסכרת. לעיראקים - קדחת ים תיכונית. הפרסים אוכלים הרבה ירק. המרוקאים אוכלים בערב שבת אצל אמא אוכל שומני ובליל שבת חוטפים התקפי עווית בכיס מרה. לכורדים ולמרוקאים יש יותר חוסר G6PD ויש כאלה שלא אוכלים בגלל זה פול. הטוניסאים והטריפוליטאים לא שותים חלב. ויש כמובן מחלות גנטיות אפייניות חוץ מהאלו שציינתי כאן.
    ***
    אבל זה לא מה שמעניין עכשיו. אנחנו הרי בעניין טוטסי והוטו.
    ***
    בתחילת היום הראשון שלנו בקיגלי פגשנו אירופאי שנשוי לרואנדית. קשה היה להימנע מהשאלה אם היא טוטסי או הוטו.
    "ברור שהיא טוטסי..". הוא ענה והמשיך: "הנשים הטוטסי הן הרבה יותר גבוהות ויפות".
    ***
    קיגלי היתה פקוקה ביום שישי בגלל הארכת יום החג ביממה נוספת (שהוכרז עליה בחצות) וביקורו המתוכנן של הנשיא קגאמה במוזאון יד-ושם הרואנדי. הפקקים איפשרו לשוחח ארוכות גם עם נהג המונית.
    ***
    שאלנו אותו אם המוצא הוא ISSUE והוא ענה שבודאי. שטוטסי נוטים להתחתן עם טוטסי והוטו עם הוטו. שהורי החתן/הכלה לא יאשרו מישהו מהעדה השניה .
    ***
    עדיין זוכרים שלשאול מישהו אם הוטו או טוטסי או לדבר על זה ברואנדה בפרהסיה זו עברה על החוק? .
    ***
    במוזיאון, שנבנה על פי דגם "יד ושם" שלנו, התחלנו להבין את מה שארע שם ב6 באפריל 1994.
    ***
    על השנאה התהומית של ההוטו לטוטסי כתבתי בפוסט הקודם.
    כאמור, עד 1994, שלט באוגנדה מנהיג הוטו דיקטטור בשם ג'ובנאל הבירימנה.
    ***
    ב-1993 קבוצת הוטו חתרנית, שתכננה היטב את "הפתרון הסופי" של הטוטסי, הקימה ברואנדה תחנת רדיו, אחרת מהקיימות עד אז, קלילה ונחמדה, ששידרה בעיקר שירים פופוליסטים וכיפיים. היא נקראה "רדיו אלף הגבעות", שהוא כינויה של רואנדה "ארץ אלף הגבעות".
    ***
    די מהר זו הפכה להיות תחנת הרדיו הכי פופולרית.
    מס' חודשים לפני הטבח התחילו לשבץ בין השירים תעמולה אנטי-טוטסית. בין שיר קצבי אחד למשנהו, השדרנים החלו "לסגור חשבון" עם הטוטסי המתנשאים והשנואים.
    ***
    בינואר 1994 הפסיקו הקריינים להשתמש במילה טוטסי, והשתמשו במקום במילים "נחשים" ו"מקקים". הם התחילו לקרוא לבני ההוטו "לחסל את הנחשים".
    ***
    היתה גם טענה של ההוטו שהטוטסי אינם בני רואנדה במקור אלא הגיעו מאתיופיה (יש שאמרו יהודים..) ושראוי שיחזרו לשם, או שיומתו כמקקים/נחשים.
    ***
    העולם לא עשה כלום, לא בשלב התעמולה וגם לא במהלך 100 ימי הטבח עצמו.
    ***
    התרסקות מטוס-הנשיא, שיזמה הקבוצה המורדת הנ"ל, היתה יריית פתיחה לטבח הגדול.
    ***
    ברדיו הודיעו "שהגיע הזמן לחתוך את העצים הגבוהים". זה היה שם הקוד לתחילת ההשמדה של כל הטוטסי ברואנדה.
    **
    בין שיר נחמד למשנהו הוסיף הקריין ואמר ש"הקברים רק חצי מלאים" וקרא לכל ההוטו לצאת ולדאוג "למלא אותם עד הסוף".
    ***
    טוטסי שהבינו את המתרחש ונסו על נפשם, שוכנעו בהמשך במתק שפתיים ע"י קרייני הרדיו להגיע למבני ציבור וכנסיות. שם, הבטיחו, שהם יהיו מוגנים. אבל הם נרצחו גם שם בהמוניהם.
    ***
    במאה ימים נטבחו בין 800 אלף למיליון טוטסי וכן הוטו מתונים, שסרבו לשתף פעולה.
    ***
    אחרי 100 ימי טבח, ארגון ה-RPF בראשותו של פול קגאמה (טוטסי טיפוסי - די בהיר, גבוה ורזה) פלש שוב למדינה ותפס את צפון רואנדה.
    ***
    מה שמוזר הוא שלמרות שההוטו היוו 90 אחוז מאוכלוסיית רואנדה, ולמרות שהצליחו להשמיד את הרוב המכריע של הטוטסי, הם היו אלה שבסוף הפסידו במלחמה ונמלטו למדינות שכנות.
    ***
    ההוטו היו תאבי-דם ונקמה אבל לא היה להם מושג בחיילות ובצבא.
    הם עברו מכפר לכפר וטבחו באוכלוסייה אזרחית אומללה שלא היתה לךה שום דרך להתגונן, אבל הובסו תוך זמן קצר ע"י כוח של צבא מסודר וקטן מהם פי 10.
    ***
    המלחמה הסתיימה סופית רק לאחר התערבות צרפתית.
    ***
    במרכז אפריקה, יש מי שמכנים את הטוטסי "היהודים של אפריקה".
    הם גם היו מעטים מול רבים, גם הצליחו ליצור צבא חזק ויעיל שהכריע את "מלחמת העצמאות" שלהם, גם חוו טבח-עם שהיה אמור להכחיד אותם מעל פני האדמה וגם נמצאים בסביבה שבה אף אחד לא ממש סובל אותם.
    ***
    אני חוזרת לשאלה מהפוסט הראשון:
    האם יש כאן "טובים" (טוטסי) ו"רעים" (הוטו)?
    האם זה באמת מזכיר את הסיפור ההיסטורי של העם היהודי?
    האמת היא שאני לגמרי לא סגורה על זה.
    ***
    באחת הכתבות שלו, סיפר איתי אנגל על גהיג'י, בן-הוטו בשנות ה־40 לחייו, שהוא פגש בקונגו. גהיג'י סיפר לו כך:
    "אני רוצה לספר לך על אבא שלי. אולי זה יעזור לך להבין שהחלוקה לטובים ולרעים היא קצת יותר מורכבת. עד שהגיעו הבלגים הרגשנו כולנו, גם ההוטו וגם הטוטסי, פשוט כרואנדים.
    אבא שלי עבד בחווה של איש טוטסי עשיר.
    אותו טוטסי גם סייע לו בהמשך לייסד את החווה שלנו.
    בת דודה של אבא שלי, בת שבט ההוטו, התחתנה עם גבר טוטסי, ולא היה בזה שום דבר יוצא דופן.
    היינו אותו דבר, עד שהגיעו הבלגים עם הסרגלים.
    הבעיה היתה שהטוטסי הזונות התחילו להאמין בזה שהם גזע עליון", אמר גהיג'י ומתח את הבוהן והאמה של כף ידו כדי לדמות את הסרגל שמדד את המרחק בין קצה האף לגולגולת.
    "טוטסי, שהיו חברים שלנו, פתאום התחילו להצליף בנו בשוטים ולתת לנו מכות רצח. לפעמים הם גם היו מגיעים בעצמם עם הסרגלים ומודדים לאבא שלי את גובה המצח או רוחב השפתיים כדי להשפיל אותו, למרות שהם בעצמם נראו בדיוק אותו דבר, עם אותו מצח ואותן שפתיים.
    אבא שלי היה איש גאה ועבד קשה. אם היו מכים אותו, למרות שהיה חזק יותר מכולם, הוא היה מבליג ורק מנסה להרגיע אותנו שלא נכעס ונחשוב על נקמה. גם ברגעים הכי קשים הוא המשיך להגיד שרוב הטוטסי הם אחים שלנו, ויש רק כמה טיפשים שהבלגים עשו להם שטיפת מוח. אבל כשאחד מהם בא אליו יום אחד עם סרגל ואמר לו שהוא רוצה למדוד לו את השכל, אבא שלי נשבר. הוא התנפל עליו, השכיב אותו על הרצפה וחנק אותו. אנשים מסביב עוד ניסו למשוך אותו ממנו ולא הצליחו, ואז הגיע טוטסי אחר וירה בו למוות".
    ****
    ב2003 היו לראשונה בחירות ברואנדה וקגאמה נבחר להיות נשיא. בשנה זו גם אומצה חוקה חדשה שאושרה במשאל עם, ושאסרה כל סוג של אפליה על רקע אתני במדינה. כאמור לא רק שהמוצא הוסר מתעודות הזהות, גם אסור לדבר על זה במרחב הציבורי או לשאול מישהו מה מוצאו.
    ***
    בפוסט הבא אספר על שבת ברואנדה, על שווקים מדהימים, על קרנף-עץ-שחור שקניתי לאבא שלי ליומולדת 87 שחל באותו יום, על נסיעה מקצה אחד לקצה השני של קיגלי על "טקסי-טוסטוס" ועל ביקור (לגמרי לא מתוכנן מראש) במוצ"ש, בביתו של שגריר ישראל ברואנדה.
    ***
    שבוע טוב!

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/19 15:41:
      מידע סופר מעניין, בייחוד בכל מה שנוגע לתחנת השידור.. השתלטות על מוקדי השפעה וניצול הכח...מוכר וידוע לכל אורך ההיסטריה.
        6/8/19 00:06:
      אהבתי את הדברים, וגם את הגישה
        4/8/19 19:45:
      מעניין מאד, אילנה, ומעורר מחשבה. מזל טוב לאביך - גיל מכובד. אני קניתי לעצמי כמזכרות, בהודו ובצילון, פילים שחורים, לא קרנף. שבוע טוב, עמוס.
        4/8/19 00:36:
      חומר קריאה ו/או אין צורך לנסוע לרואנדה, מספיק שאת מדווחת לנו. מחכה לקרנף בפוסט הבא:) שבוע טוב