כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    לילה טוב באף

    1 תגובות   יום ראשון, 4/8/19, 18:21

    לילה טוב באף

     

    באף נמצא קשור לעץ בחורשה בהרצליה, כשהוא נובח בפראות בזמן סופת גשמים עזה. באותם הימים הוריי עבדו כהורים מלווים למשפחה גדולה של ילדות וילדים שגדלו מחוץ למשפחותיהם, ממש באותו האזור. הילדים שמעו את הנביחות הרמות ויצאו, גשם או לא גשם, זה לא היה משנה, לראות מי נובח ככה ואיך אפשר לעזור לו, וחזרו עם כלב צעיר ואומלל, שעברו כנראה היה עצוב ועגום גם לפני קשירתו לעץ.

     

    זה קרה באוקטובר 2004. הווטרינר שיער שמדובר בכלב בן שלוש, וככה התייחסנו אליו מאז. הוא חי עם הוריי ואז, אני מניח שלפני 12-13 שנים, עבר איתי לדירות בהן גרתי.


    היה לו קטע כזה, פעם בכפר סבא: היינו יוצאים לשדה שומם וגדול, וטאו היתה עם רצועה והוא לא, והוא היה נעצר לעשות את צרכיו ואנחנו היינו ממשיכים ללכת, וכשהוא היה מסיים הוא היה רץ הכי מהר שאפשר כדי להשיג אותנו, והיה מתגאה בזה, ופעם אחת כשליטל, שחיה איתי בזמנו, חזרה לשכונה כשהיינו בחוץ, טאו ישר קפצה לתוך הרכב שלה, יחד איתי, ובאף לא הסכים להיכנס פנימה. במקום זאת הוא הלך לפני הרכב וכך הראה לנו את הדרך הביתה, כאילו מכריז לכולם שאנחנו מגיעים.

     

    כאן ברמת גן הוא כבר נעשה עייף יותר. הוא היה דורש להסתובב לבדו בפארק, ולא עם שאר הכלבים, והכי אהב שאורי היתה מוציאה ומציעה לו חטיפים. הוא היה מנסה לרדוף אחרי תנים, גם כשלכולם – להם, לי ולו, היה ברור שאין לו אפילו סיכוי להתחיל ולהתקרב אליהם, והוא ללא ספק היה הפטריארך של שאר הכלבים.

    כשטאו נפטרה אז שני הכלבים הצעירים יותר תמיד שמרו ממנו מרחק של כבוד, ולא העזו לגעת לו באוכל.


    ובאף הורדם היום.

    אחרי התקף מוחי שני, וכשכבר לא היה מסוגל לעמוד על הרגליים ולשתות מים.

    לגדל בעלי חיים זה לקחת בחשבון שיגיע השלב שבו אנחנו קוברים את הילדים שלנו, שזה הדבר הכי איום שיכול לקרות. אבל זו גם ההזדמנות שלנו לעשות מעשה של חסד אמיתי ולהעניק להם – ילדים קטנים ללא סיכוי בעולם שכולו בני אדם, ביטחון ונחת.

     

    אני לא יודע מי עוללו לבאף את מה שעוללו לו, אבל הוא סחב איתו את הצלקות הנפשיות שלו עד ליומו האחרון, ולכן זה תמיד היה מרגש כל כך לראות אותו נהנה אם ממשחק (פעם) או מאוכל טעים (לאחרונה).


    אני שמח ששימחתי את באף הקשיש, והלוואי וכולנו היינו מפנים קצת זמן כדי להטיב עם אחרים, במקום לקטלג אותם כדי שיהיה לנו קל יותר עם עצמנו כשאנו חורצים את גורלם למות או לסבול.

     

    ראיתי את הכלבים שלי שמחים וראיתי עגלים שמחים וראיתי חזירים שמחים וראיתי תרנגולות שמחות וראיתי אווזים שמחים, והמראות האלו נדירים עד כאב בתרבות שמאלפת אותנו להתבונן בהם כמה שפחות.

     

    אנחנו אומרים לעצמנו שלהיות שמחים זה חשוב, ואז משתמשים בהבחנה הזו על מנת להצדיק פגיעה באחרים (שיפגעו, נכון, אבל בזכות הפגיעה בהם נהיה אנחנו שמחים!), והלוואי שהיינו עסוקים יותר בשמחה של הסובבים אותנו.


    באף היה שמח אך ורק בגלל שהיו מי שהטיבו איתו, אותם ילדים מקסימים בהרצליה, ההורים שלי ואנחנו.

    עולם שלם של חוויות ואפשרויות נפתח בפניו אחרי שפתחתנו את הדלתות והובלנו אותו, כמו אז כשהוביל את הרכב שלנו בשכונה, לכל מה שרק רצה.

     

    תארו לעצמכם את העולם המדהים שיכול להיפתח בפניהם של מיליוני קורבנות – כלבים בהסגר ובעלי חיים אחרים ללא כל סיכוי אחר לחיים חוץ מזה אותו אתם תאפשרו להם.


    לילה טוב באף, זקן השבט. אני אתגעגע אליך עוד הרבה זמן.


    אני רוצה להודות מקרב לב לצוות הוטרינרים ב מרכז וטרינרי אדר, בגלגולו הקודם והנוכחי, על העזרה ועל האכפתיות שלא ראינו שנייה להן בשום מקום, ועד הרגעים האחרונים.

    תודה לאדר הנהדרת ולכל שאר העובדים והעובדות שהיו איתנו בקשר.


    זו תמונתו האחרונה של באפו. בדרך לווטרינר היום בצהריים.

     

     

     

    ''

     

     

     

     

     

     

    Related image

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/19 19:00:

      מרגש, עצוב.

      מצד שני, זכה לחיים טובים למרות ההתחלה הגרועה.