בגיל שלוש איבד את שני הוריו במתקפת טרור רצחנית (מאירועי הטרור הראשונים במדינת ישראל) ■ לאורך השנים הכתיבה, השירה והנגינה בגיטרה עוזרים לו להתגבר על המצוקות הרגשיות הקשורות באותה חוויית ילדות קשה, מצוקות שלא מרפות עד עצם היום הזה.

זהו יוסי הלפמן, שבגיל 68 ממשיך ומוציא ספר שני(!) לאור, שירי אהבה, כמיהה לשלום ושלווה.

"נקמתי המתוקה בגורל שכל כך התאכזר אלי היא לעשות את הטוב ביותר שאני מסוגל לו" הוא אומר. וכך היה לצנחן, בלש וחוקר פרטי. האובדן לא חדל להכאיב לרגע, אבל הכאב הוסתר היטב.

"הפצע לא מפסיק לדמם אלא מתעצם עם השנים.

הזמן אינו מרפא ואינו מקהה את הכאב.

ומאז אני כותב..."

עד סוף כל הימים

אַבָּא וְאִמָּא, אֹהַב אֶתְכֶם

עַד סוֹף כָּל הַיָּמִים,

אֲבַקֵּר אֶת קִבְרְכֶם

בַּקַּיִץ בְּיָמִים חַמִּים

וּבַחֹרֶף בְּיָמִים קָרִים,

אִתִּי אַתֶּם תָּמִיד

בְּכָל מָקוֹם.

אֲנִי תָּמִיד אִתְּכֶם

מִתְגַּעְגֵּעַ אֲלֵיכֶם,

שָׁלוֹם לָכֶם, הוֹרַי הַיְּקָרִים,

עַד הַבִּקּוּר הַבָּא,

מָחָר אוֹ בְּעוֹד חֹדֶשׁ

אוֹ בְּעוֹד שָׁנָה.

זָקוּק לָכֶם,

אַתֶּם לִי אֶבֶן הַפִּנָּה,

עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה,

שֶׁלִּי אַתֶּם לְעוֹלָמִים,

עַד סוֹף  חַיַּי.

יוסי הלפמן, שזוכר ילדות בינות העצים והבתים של הרצליה בשנות ה-50 וה-60, מתמודד כל חייו עם הטרגדיה האישית הכואבת שלו, ואומר שהסוף לא סופי. למרות שראה את הסוף לנגד עיניו בחר להמשיך הלאה, לחיות, להקים משפחה, להביא ילדים לעולם, לעסוק במקצוע כ-חוקר פרטי, מקצוע מאוד אינטנסיבי ושוחק, אך לצד זה להישאר נאמן לצד הארטיסטי שלו, עם הגיטרה והכתיבה.

ניתן להשיג את הספר "הסוף... לא סופי" בחנויות הספרים המובחרות או באתר האינטרנט של ההוצאה בכתובת www.ofir.org.il. מחיר מומלץ לצרכן 65 ש"ח.