כבר בתחילת 2019 היה ברור: יש לנו עסק עם מקצועניות. הראשונה הייתה מגי רוג'רס, שהתפוצצה בינואר עם האלבום המלא (LP) הראשון שלה ועם הסינגל Fallingwater, מאסטרפיס אלגנטי ומהודק שזוהר גם בחום של אוגוסט. השמלה האדומה שרוג'רס, ילידת מרילנד, לובשת בקליפ עושה הומאז' מכובד לסינגר-סונגרייטית דווקא מהצד הבריטי של הספקטרום - קייט בוש, שכמוה התחילה לכתוב שירים ולשיר אותם בגיל סופר מוקדם.

Maggie Rogers - Fallingwater

ואז הגיחה מהמצולות אלדוס (האנה) הרדינג, שאחרי שני אלבומים אפלוליים ומחספסי אוזניים הוציאה קצת את הראש מעל המים והרשתה לעצמה להתפרע ולהעלות הילוך עם הפקה נעימה ואפילו קצבית לפרקים. The Barrel הוא קרן השמש הכי בהירה וממכרת מ-Designer שיצא לאור באפריל, והוא זוכה לחיזוק בדמות קליפ בכיכובה של הרדינג הניו-זילנדית, בריקוד פריסטייל מהמקוריים והמהפנטים שנראו במחוזות היוטיוב. וכובע אחד בלתי נשכח:

Aldous Harding - The Barrel

אפריל, כך מסתבר, היה חודש של בשורות בגזרה הזאת. כי גם הקול של Weyes Blood הפציע וחזר לרקוד לי אז בלב. תעלומה, איך כל השירים שלה נשמעים כאילו הם נכתבו בתפירה פרטית וחקוקים על שמה, ושהיא ולא אחרת יכולים לבצע אותם. דמיינו איך הם שמורים בתוכה במדפים וממתינים בסבלנות לרגע שבו תשלוף ותחשוף אותם. Andromeda הוא דוגמה ליצירה אחת מסוגה שנכתבה ומושרת בתפירה עילית. הפקת הסבנטיז המדויקת של ג'ונתן ראדו מלהקת פוקסיג'ן האהובה מנווטת את הכל ביד בוטחת לחוף של נוסטלגיה קסומה. אם לא הייתם מודעים לקיומה, תתחילו עם השיר הזה ותפליגו משם:

Weyes Blood - Andromeda

אחרי שכילתה את זמנה בכל מיני ניסיונות בתחום המשחק, שרון ואן-אטן חזרה השנה אחרי הפסקה של חמש שנים למגרש שהיא יותר מוצלחת בו. אחת הזמרות היותר קוליות שהגיעו מברוקלין מצליחה לשיר ב-Seventeen על עצמה בגיל 17 בצורה נטולת קיטש וקלישאות. נקודת הפיצוץ מגיעה סביב דקה 03:05, עם זעקה חדה שיוצאת לה מעומקי הבטן ומקפיצה את השיר מ-10 למיליון קמ"ש בבת אחת. 

Sharon Van Etten - Seventeen

עוד אהבות חדשות שאולי פספסתם:

Stella Donnelly - Lunch

Girlpool - Hire