יש רגעים שבהם ברור לי יותר מה מביא אותי לאורך השנים לפעילות במסגרת מועצת העיתונות, להתנדבות לשמירה על תקנון האתיקה שלה. רגעים כמו החשיפה בעיתון "הארץ" המגלה כי בסדרה "מחוז ירושלים" הושתלו מה שחברת ההפקה תיארה כ"קטעי אילוסטרציה" להעצמת הדרמה. השתלת נשק ש"נמצא" על ידי משטרת המרחב בסיועה של הכלבה זולה. מודה: אהבתי את הסדרה מפני שהמשתתפים בה לא היו שחקנים. היו שוטרים במהלך שליחות מקצועית במרחב קשה. היא נראתה על פני הדברים כהישג מקצועי אותנטי. עכשיו היא תהפוך, בצדק, לתמרור אדום של אזהרה למפיקים, עיתונאים, עורכים. נכון, יש מי שסבור כי "אשליה לחשוב שהתקשורת יכולה לשקף מציאות". ראו למשל - כאן. אך אני מאמין כי חובתה של עיתונות מקצועית להביא את תמונת המצב כמות שהיא. גם אם אינה מחמיאה למישהו. גם אם הבוס לא יאהב זאת. גם אם היא קשה לציבור. כן, זה אפשרי. סיקרתי בחיי המקצועיים רבים בעולם הפוליטי מימין ומשמאל ובאמצע. לא הנחתי לדעותיי שלי להטות דיווח. לא פוסטים, לא סטטוסים - דיווח. כל התנהלות אחרת הכוללת ביום היא בגידה במקצוע שבעיני אין דמוקרטיה ראויה לשמה אם אינו חי ובועט. בעידן הרשת – יותר מאי פעם בעבר. והדרך לשמירת ערכי המקצוע הזה היא דבקות מוחלטת בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות. תגובת תאגיד השידור שניתקה קשר עם חברת ההפקות קודה היתה חד משמעית, נחרצת. ברורה. אני מאמין כי הם אכן לא העלו על דעתם (גם אני לא) כי בסידרה שולבו קטעים שכאלה. ברכותי. |