כותרות TheMarker >
    ';

    בונו

    מישהו אחר

    5 תגובות   יום שלישי, 13/8/19, 09:52

    יש לי משהו חשוב לספר. סתם, אין שום דבר מיוחד. אני ריק כמו באר יבשה בשנת בצורת וכל אחד יעשה את החשבון האם להמשיך אתי למרות הריקנות המוצהרת, או שהוא מעדיף לעבור לעולם עליז יותר וחסר דאגות ואני כבר אדרוך במקום בשבילו. בכל אופן, למה נזכרתי בו ולמה אני צריך אותו בכלל, כי ההיגיון אומר שאי אפשר להגדיר את מצב הצבירה העצמי תוך כדי תנועה ללא נקודת משען חיצונית. כל ניסיון כזה נידון מראש לכישלון, אז מה הטעם לצאת בהכרזות סרק כאלה על הבוקר? אולי אני מלא עד אפס מקום ועומד להתפקע, ורק בגלל שאין נקודת משען אני משוכנע שאני ריק ומרוקן? כי מה ההבדל בין ריק ומלא בעצם, מבחינת ההרגשה אני מתכוון. לפעמים נדמה שזו אותה הרגשה בדיוק ורק המרגיש משתנה. אתה יכול להגדיר את מצב הצבירה העצמי איך שמתחשק לך ואין מי שיתלונן ויגיד שאתה טועה. אבל אם מישהו אחר, צופה חיצוני אובייקטיבי כזה שאפשר לסמוך עליו, היה מעיד בתום לב האם אני אומר דברי טעם או סתם מתגלגל, זה היה יכול להועיל מאוד. אם כי זו שאלה חסרת משמעות באמת - למי אכפת אם התנועה ישרה, מעגלית או חסרת כיוון, זה היינו הך עבור המשתמש. העיקר זה להיות בתנועה מתמדת. ואם הוא אוהב להתגלגל מכאן לשם ללא תוכן, אז שיהיה, למה להתכחש. עם זאת צריך להודות, אם הוא מוצא משהו בעל משמעות שאפשר להעביר לצד השני, הוא ישר מפסיק להתגלגל ומספר הכל מאלף עד תו בלי להתעכב. בינתיים אין מה למהר, הרי כל זה יתברר מאוחר יותר, לאחר שיתאושש מהזחילה הזו בקצב הכתבה ויעבור לריצה של ארנב, הוא יוכל לבחון את התוצאה ולעשות חשבון: אם יצא דיבור שעשה דרך הגיונית מנקודה אחת לנקודה אחרת, זה אומר שהוא היה מלא והתפרק לפי הסדר הנכון ועל כך מגיע לו כל הכבוד, ואם יצא דיבור חסר כיוון שהתברבר ולא הגיע לשום מקום, משמע הוא היה ריק כמו שהודיע בפתיחה, ומאז התגלגל מכאן לשם עד שנגמרה לו האנרגיה ולא נשאר כוח לזוז יותר, ולכן אין טעם לחפש את הקשר בין החוגר והמפתח כי אין. חוץ מזה חייבים להודות, גם דיבור חסר כיוון מובהק וברור הוא עדיין מעשה של פירוק והרכבה. כי מה זה לדבר בעצם, זה לפרק משהו לחלקים ולקרוא לכל חלק בשם בתקווה שמישהו אחר ירכיב את השלם.

     

     

     -

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/19 10:31:
      אגב, אני בכלל לא מזדהה עם התכלית כפי שהיא מצטיירת בפוסט, כלומר להשיג מישהו שיכול להעיד מבחוץ על מצבי. זו בקשה מגוחכת ומוגזמת, אם כבר אני מטבעי מעדיף להיות חופשי להגדיר את מצב הצבירה איך שמתחשק, בשביל מה אני צריך מישהו על הראש? אבל זה הכיוון שאליו התגלגל הפוסט ואני לא יכול להתנגד, כי ברגע שמכניסים ידיים כל העסק מתקלקל.
        18/8/19 10:15:
      הלכתי לבדוק ואתה צודק שימי, הרעיון המרכזי נשאר, מה בכל זאת השתנה, הפוסט הקודם היה הרהור חולף חסר כתובת מוגדרת, וכאן זה כבר דיבור אל נמען ברור, מישהו אחר, יש ניסיון להעביר לו משהו, כלומר יש דיאלוג, וזה הבדל עצום כשחושבים על זה. האמת, גם אני חשבתי שאני רק מדייק את הרעיון המרכזי כמו שאמרת, ולא חשבתי על המהפך מהרהור חולף לדיבור דיאלוגי שיש בו תכלית. לגבי התהייה הפילוסופית שלך, לדעתי הדיבור השלם הוא הדיבור של אלוהים, אבל זה רק בגלל שהוא לבד ואין לו עם מי לדבר. אחרת גם הוא היה מתפרק.
        17/8/19 21:44:
      הרעיון המרכזי נותר כמו שהיה, כל השאר מסביב לרעיון יכול להשתנות עד לרגע שיהיה רעיון מרכזי אחר. אבל אתה מעלה שאלה שהתעלמתי ממנה קודם, אם יוצאים מנקודת הנחה שהדיבור הוא לפרק, ולקרוא בשם, כלומר לעשות ספציפיקציה, פירוט. האם יש סוג של דיבור כזה שהוא שלם אולי אפילו נטול פירוט? סוג של תהייה פילוסופית... (אם אני אמשיך מכאן אני אתחיל לברבר) הדיבור הזה ראוי שיהיה אפילו ברמת הדו שיח הפנימי אצל כל כותב ומגיב...
        17/8/19 11:23:
      תודה שימי, בטח שמת לב שהדיבור הזה התחיל בפוסט הקודם, במעטפת, ומאז הוא מתגלגל. זה אומר שבכל יום אני נכנס ומשנה כל דבר שלא מוצא חן בעיניי באותו רגע, בלי חשבון ובלי ידיים, אין לי מושג לאן הוא מתקדם, וכך הוא משתנה מיום ליום, לפעמים קצת ולפעמים הרבה, תלוי במצב הרוח. עד מתי הוא יתגלגל, עד שלא יהיה מה לתקן, או שימאס לי ממנו ואעבור לפוסט אחר. אני מספר לך את זה בתור כותב נאמן, שתבין מה קורה.
        16/8/19 23:46:

      לא הייתי מעלה בדעתי שהפוסט הזה יזכיר לי אימרה של ארכימדס, אפילו באופן האסוציאטיבי. הרבה יותר חשוב מזה, הבנתי סוף כל סוף מדוע אני קורא נאמן שלך, כי בין נקודה א' לנקודה ב' אתה הולך לאיבוד, אישית מתחבר יותר לנרטיב שכזה.