כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    עשה את שלו

    0 תגובות   יום שלישי, 13/8/19, 12:26

    http://cafe.themarker.com/image/3176223/

    מיד לאחר שהתמקמו הוא ורעייתו במלון בבירת ארץ היעד האפריקנית, אליה הוא נשלח כדי להיות חלק מהמשלחת הצבאית באותה מדינה; הגיע ראש המשלחת הצבאית למלונו וביקש ממנו להצטרף אליו לנסיעה לשגרירות, כדי להתייצב לראיון בפני הנספח הצבאי. ראיון הכרות רשמי שכל קצין שנשלח מהארץ חייב היה לעבור, וזו בדרך כלל הייתה הפעם הראשונה והאחרונה לפגישות רשמיות עם הנספח הצבאי הנכבד. היו כמובן פגישות נוספות עם אותה אישיות שהתרשמותו האישית ממנה הייתה גבולית, מאחר ולמען האמת לא הכירו כיאות וגם היה זה הקצין הבכיר ביותר במשלחת. פגישות נוספות נערכו בדרך כלל בחגים, בעת שכלל חברי המשלחת התקבצו בווילה של הנספח הצבאי. האווירה כמובן באותן פגישות חגיגיות הייתה נינוחה ביותר.

    השלב הבא עוד באותו יום הייתה הצבתו בצוות שכלל עוד שניים מעמיתיו, מפקד הצוות וקצין האימון הגופני. הוא אמור לשמש כקצין החי"ר והחבלה של הצוות, וכך במובן הוא הוצג בפני שני עמיתיו לצוות במשרדו של ראש המשלחת, והאזין כמותם לתדריך מפורט אודות משימות צוותם במשך כשעה ומחצה. בערב נערך מפגש עם רעיותיהם עם ראש המשלחת ורעייתו, במעונו של ראש המשלחת.

    לאחר חמישה שבועות של המתנה בבירה בחוסר מעש, עד לקבלת המידע המדויק אודות הצבת הצוות באחת הדיוויזיות של הצבא המקומי; שאת יחידותיו הם אמורים היו לאמן, בילו חברי הצוות ורעיותיהם את זמנם בבירה ובסביבותיה בנעימים, ובפגישות חברתיות עם חבריהם למשלחת ובינם לבין עצמם.

    ואכן באחד הערבים לאחר כשישה שבועות נקראו אנשי הצוות לפגישה בביתו של ראש המשלחת, ושם התבשרו כי למחרת לפני עלות השחר עליהם לצאת לדרום המדינה ולהתמקם בעיר המחוז, לקראת תחילת עבודתם בדיוויזיה הרביעית.

    למחרת בטרם זריחת החמה הם כבר היו בדרכם מקובצים בלנדרובר של ראש הצוות, והחלו בנסיעה לעבר מחוז חפצם. לאחר נסיעה על דרכי עפר מלאות חתחתים, הם הגיעו לפנות ערב לאותה עיר והתאכסנו במלון היחידי הקיים בה. גם בעיר זו היה עליהם להמתין כארבעה שבועות של פגישות ותדרוכים חוזרים ונשנים עד לתחילת העבודה.

    מאחר והם היו מוכנים כדבעי, העבודה זרמה היטב, אולם אך חלפו שבועיים הופיעו במלון ראש המשלחת והנספח הצבאי, כדי להודיע לחברי הצוות כי עומדת לחול העברה של אחד מחברי הצוות. חילופין למעשה עם חבר בצוות אחר, עקב חיכוכים שחלו באחד הצוותים בצפון המדינה. הסתבר שקצין החי"ר והחבלה של אותו צוות צפוני היה היעד להחלפה, ולכן היה על זיו קצין החי"ר והחבלה של הצוות הדרומי להחליפו.

    בתוך יומיים נחת אותו קצין שהוחלף בצוותוהדרומי וזיו ורעייתו טוס לעיר הבירה, כשלב ראשון לקראת הצטרפותו של זיו כמחליף לצוות הצפוני.

    בפגישה אישית עם ראש המשלחת הוסבר לזיו כי ראש הצוות הצפוני הוא אדם שכלל לא קל לעבוד עמו, והודות לאורך רוחו של זיו הוא נבחר כמחליף לעמיתו שהסתכסך עם אותו אדם ולשרת תחת פיקודו של אותו ראש צוות בעייתי. לזיו לא היה ברור מדוע מותירים את ראש הצוות הבעייתי בתפקידו, אך על אף ניסיונו הדל היה ברור לו כי מוטב לא לציין את הסתגויותיו, ולקבל על עצמו את המשימה לעבוד עם אותו ראש צוות.

    לאחר שהייה של כשבוע ימים בבירה טסו זיו ורעייתו לעיר הצפונית שבה היה עליהם להתגורר עד תום שירותו באותו צוות. בשדה התעופה המתין להם ראש הצוות וקצין האימון הגופני, ולאחר הכרות קצרה ולחיצות ידיים הסיע אותם ראש הצוות למלונם.

    בערב הראשון לשהותם במלון, ארגנה מפקדת הדיביזיה מסיבת קבלת פנים לקצין החי"ר והחבלה החדש ורעייתו במסעדת המלון. רוב הנוכחים היו כמובן נציגי מפקדת הדיביזיה וכן ראש הצוות רעייתו וקצין האימון הגופני.

    במהלך החודש הראשון לשהותם בעיר הצפונית שכלל העברה לדירה שכורה במרכז העיר, ופגישות הכרות ותדרוך על ידי ראש הצוות. מיד בתחילה מערכת היחסים עם ראש הצוות הבעייתי לא העידה על העומד לבוא, ראש הצוות הירבה לבקרם בדירתם החדשה, הודות כמובן לרעייתו של זיו, אשר הייתה אישה יפת מראה וכריזמטית במלוא מובן המלה.

    עם תחילת העבודה במחנה המרוחק כארבעים וחמישה קילומטרים מהעיר בה הוא רעייתו וראש הצוות ורעייתו התגוררו, למד זיו להכיר את בעיותיו של ראש הצוות על בשרו.

    עד לפתיחת קורס הקומנדו הראשון כלומר הראשון מבחינתו של זיו, הכל הלך למישרין; קצין האימון הגופני חזר לארץ ולא נשלח לו מחליף, וראש הצוות היה כאמור אדיב ורק קצת טרחן. הוא הגזים לדעתו של זיו בתדריכים שחוזרים על עצמם, ובעקיפין רימז שאין הוא סומך על סגנו החדש.

    ככל הנראה הוא נתן למי שהחלפתי את ההרגשה המעליבה הזו. הרהר זיו כאשר החל להבין עם מי יש לו עסק. ובאותה פתיחת קורס לראשונה בסיועו של זיו, החל ראש הצוות לשאת דברי פתיחה קצרים ביותר; ומיד פנה לזיו בעברית מפתיעו לחלוטין, דורש ממנו להמשיך בנאום הפתיחה. ללא כל ברירה אחרת זיו החל לשאת דברים באנגלית בעוד ראש הצוות דואג לתקנו מדי פעם, ללא כל צורך למען האמת. כאשר מטרתו המוצהרת להציג עצמו למקומיים כבר סמכא יחידי, הנאלץ למרבית הצער להסתייע בחדל אישים אשר הוא המומחה בתחומו חייב לתקנו ללא הפוגה כמעט.

    הקצינים המקומיים הצעירים בהדרכתם לא התרשמו מהתיקונים של ראש הצוות, להפך להפתעתו של זיו שפת הגוף שלהם, מבע פניהם הביע הזדהות עם זיו, ואפילו כמה בודדים מביניהם לא הססו להביע עוינות ושאט נפש כאשר ראש הצוותקטע את דבריו של זיו בתכיפות רבה.

    מאחר וזיו הוכן כראוי לקראת העבודה המשותפת עם ראש הצוות הבעייתי שלו, הוא היה מסוגל להתעלם מההערות של ראש הצוות אודות נאום הפתיחה, והנסיעה בחזרה לעיר המגורים חלפה בשקט יחסי.

    מאותה פתיחת קורס זיו לא הרבה לראות את ראש הצוות, אשר טס לבירה לפרקי זמן ארוכים, או יצא לטיולים באזור עם רעייתו; וכך יכול היה זיו לנהל את הקורס בשקט נפשי רב, בשיתוף פעולה הדוק ופורה עם הקצינים המקומיים, שהיו נתונים למרותו ואותם הוא הדריך.

    חלפו ארבעה קורסים נוספים כאשר ראש הצוות מגיע לפתיחתם בלבד, ומעבר לכך זיו כמעט ולא ראה אותו. הסתבר שהוא הירבה לשוטט במפקדת הדיביזיה, לטוס לבירה ולשהות בה זמן רב; וכך חלף הזמן בנעימים ממש, שיתוף הפעולה של זיו עם המקומיים היה מעולה וידידותי, הוא אף ארגן תצוגת תכלית של שימוש בחבלה במעבר מכשולים, ובזוגות חניכים שהדגימו קרב מגע לקצינים הבכירים של הדיביזיה. ראש הצוות היה בזמן זה בחופשה בארץ. כאשר הוא חזר ושמע את הסיפורים על הצלחתו של זיו הוא יצא ממש מכליו; ונאלץ לנקוט במאמצים ניכרים, כדי להסתיר את עוינותו לסגנו ומעלליו שזכו להצלחה כה גדולה בקרב צמרת הקצונה של הדיביזיה.

    בנוכחותו של סגנו המצליח והאהוב על הקצינים המקומיים, הוא כמובן היה נופת צופים ממש; באחת הפעמים הוא נלווה לזיו לארוחת צהרים במסעדה בעיירה הסמוכה מאוד למחנה הצבאי, ובמהלך הארוחה המשותפת הוא התלונן על הצרות שהנספח הצבאי עושה לו במהלך ביקוריו בבירה.

    אל תשים לב ללוחם הכורסאות הזה,’ פלט זיו מבלי לחשוב הרבה, מבלי לזכור עם מי הוא עוסק.

    חלף שבוע בלבד וזיו קיבל זימון למלון המקומי ופגש בו בנספח הצבאי וראש הצוות שלו. הנספח הצבאי התבונן בו במבט חמור סבר וראש הצוות חיקה אותו כמובן.

    סיפר לי מפקדך שאתה כינית אותי בכינוי מעליב מאוד, אני דורש ממך להתנצל או שאחזיר אותך ארצה.’

    אני לא יודע מה הוא סיפר לך אבל מצדי תחזיר אותי ארצה,’ השיב לו זיו בחיוך. הוא שמח על ההזדמנות להיפטר מהטיפוס המחליא הזה ראש הצוות שלו, ומכל מקום הוא אמור היה לסיים את שרותו במדינה הזו בתוך שישה שבועות נוספים בלבד ולחזור ארצה.

    @ חיים קדמן 2019 - כל הזכויות שמורות.

     

     

    דרג את התוכן: