כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מענה לתגובה ביקורתית

    0 תגובות   יום שישי , 16/8/19, 13:54

    ''

    לפני כשלושה שבועות דומני העליתי קטע מספרי העשרים וחמישה "הפיתיון",

    בדף שלי באתר thewriterscafe.org באנגלית.

    הקטע הוא למעשה תחילת הפרק הראשון בספר בן כשבעים אלף מלים.

    אתמול נכנסתי לאתר לאחר פרק זמן שהקדשתי לאתרים אחרים, ומצאתי בו תגובה מעניינת של חבר באתר המבקר את הקטע בחומרה רבה.

    This is 100% telling, and as such reads far too much like a report. It's WAY to general, and told in overview by a dispassionate outside observer, whose voice, and the emotion in it, can't be heard. That matters a LOT, because a story is lived, never talked about.

    I wish I had better news, but if you were thinking of submitting this story, it will be rejected because it is all telling. And that is a professional analysis, not a personal opinion.

    The thing we miss is that all professions are learned IN ADDITION to the skills we're given in school. So if fiction is your passion, and I hope it is, hit the local library's fiction writing section and add some professional skills to your current set.

    Good News? No. Nor is it something you hoped to hear. But if you hope to succeed at writing it is a problem that needs to be addressed.

    Jay Greenstein



    להלן תרגום תגובתו לעברית:

    זה משכנע מאוד ב-100% וככזה הוא נקרא במידה רבה כדיווח (עיתונאי זו כוונתו), זו דרך להכללה ומסופר כסקירה על ידי משקיף חיצוני אדיש, אשר קולו והרגש שבו אינם נשמעים. העניין הזה חשוב ביותר, משום בסיפור חי לעולם לא מדברים על הסיפור בתוך הסיפור.

    הייתי רוצה לשמוע חדשות טובות יותר (שם הקטע הוא "חדשות רעות"). אבל אם יעלה בדעתך לשלוח את הסיפור הזה להוצאה לאור הוא יידחה, משום שכולו סיפורים בתוך סיפור. מדובר במקרה  הזה בניתוח מקצועי ולא בדעה אישית.

    מה שחסר לנו כאן הם המקצועות הנלמדים בנוסף למיומנויות המוענקות בבתי הספר. כך שאם הספרות היא תשוקתך ואני מקווה מאוד שהיא אכן כך, אז גש למחלקת הכתיבה היוצרת של הספרייה המקומית, והוסף כמה מיומנויות מקצועניות לאלו שכבר יש לך.

    האם אלו חדשות טובות? לא זה לא משהו שקיווית לשמוע. אבל אם אתה מקווה להצליח בכתיבה, זו בעיה שאתה חייב לטפל בה.

    ג’יי גרינשטיין.

     

    לדוקטור ג’יי יש אתר שבו הוא מלמד כתיבה יוצרת, וככל הנראה הוא מנסה לגייס אותי כתלמידו. יש לו בסך הכל ארבעה ספרים דיגיטליים באמזון וספר חמישי בכריכה רכה. ספריו מיועדים לבני נוער, שמותיהם: מכשפים, סמנתה והדוב, ריקוד במים על בתולת ים, וספר מדע בדיוני הנקרא שגרירות זרה.

    בדף שלו באתר הסופרים שבו שנינו חברים, יש שני קטעים בלבד. ואילו לי יש 690 קטעי ספרות, שירה וסיפורים קצרים.

    לו הדוקטור היה קורא את הפתיח לספרי בעיון הוא היה נוכח שמדובר בקטע של ספר ולא בסיפור קצר. לו הוא היה קורא את קורות חיי המקוצרים, הוא היה נוכח שאני עוסק בכתיבה מזה 37 שנים, כתבתי מאות סיפורים קצרים, עשרים וארבעה ספרים דיגיטליים באמזון, 17 בקריאט ספייס ועוד 17 ב- בארנס אנד נובל (בשני האתרים האחרונים מדובר באותם ספרים המופיעים כבר באמזון.

    Bad news

    The Bait

    An excerpt

    On coming home from work Dimitri Guromov found his wife sitting in their small living room with a bowed head, and with a worried expression on her pretty face.

    לעיל תחילת הקטע ותחילת הפרק הראשון, עליו יצא קצפו של דוקטור ג’יי:

    חדשות רעות

    קטע

    עם שובו מהעבודה לביתו, מצא דימיטרי גורומוב את רעייתו יושבת בחדר המגורים הקטן שלהם, וארשת מודאגת על פניה היפים.

    על מה יצא אם כן קצפו של הדוקטור הנכבד? כלל לא ברור לי. לשיפוטכם עמיתיי וידידיי היקרים.

    דרג את התוכן: