כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    עשור למות דוד טופז

    0 תגובות   יום שבת, 17/8/19, 13:36

    עשור למות דוד טופז
    פרשת נפילתו,נקמנותו והתאבדותו של דודו טופז הייתה חריגה בטירופה. אבל בינינו מתהלכים הרבה דודו טופזים קטנים.

    בימים הקרובים, ב-20 לאוגוסט, ימלאו עשר שנים לסופה המר של פרשת דודו טופז.פרשה מזוויעה, נפשעת, אך גם טרגית,מטלטלת ומכמירת לב. ושוב אני חושבת על הרבה דודו טופזים קטנים שמהלכים בינינו וסביבנו. כל אלה שנהיו לשעברים וחוו את המעבר הלא פשוט לסטטוס של "מי שהיו "[וכמעט נשכחו}. דעכו,נמוגו, נדחקו אל השוליים או הורדו מהבמה {לפעמים בעודם במיטבם}.
    חלקם חשים, מן הסתם, כמי שאיבדו את סלע קיומם, כמעט נקברו בעודם בחיים. וכך, זמרים וזמרות שזכו לתקופת תהילה קצרה מנסים שוב ושוב, במשך עשות שנים, לעשות קאמבק. מדי פעם מבליחים על מרקע הטלוויזיה בתוכניות רטרו: מופעי מחווה ללהקות הצבאיות או ערבי זיכרון לעמיתים שהלכו לעולמם. התאבדותו של כוכב העבר גבי שושן, בגיל 66,הביאה לשיא טרגי את התופעה הידועה.
    חייהם של יוצרים ואמני במה רבים מיטלטלים ברכבת הרים, בין הצלחות גדולות לנפילות ותקופות שקיעה. דודו טופזים קטנים לא מנסים לפגוע פיזית במנהלים ובכירים שהרחיקו אותם מאור הזרקורים {כפי שעשו שלוחיו של טופז שפגעו בבכירי הערוץ השני,אבי ניר ושירה מרגלית). רובם גם לא נופלים בקול התרסקות מהדהד מפסגות כה גבוהות של הצלחה ופופולריות.נפילתם לא דרמטית כמו התרסקותו של טופז.

    "מפלצות התהילה"-זאת כותרת רשימה שפרסמה אריאנה מלמד ב-ynet במאי 2009,זמן מה לאחר מעצרו של טופז כחשוד בפגיעות הנזכרות. היא כתבה על "סירובו לקבל את גזירת הגורל המשותפת לחובבי זרקורים, לג"אנקיז של ההתעניינות הציבורית. יתכן שלא ידע כיצד פורשים בחן מהזירה הקשה והמתגמלת הזאת. יתכן שלא יכול היה לפרוש .. פה ושם עוד הבליח בתודה הציבורית, אבל בעיקר כמי שהיה פעם, לא כיישות שהעניין בה מגיע לרמות של פריים-טיים...ספורטאים מהוללים פורשים בגיל 30. תהילתם של פיזיקאים רציניים תימשך גם אחרי מותם. ופריים -טיים הוא לכל היותר תחנה אחת בחיים,.

    אני נזכרת בדברי דליה גוטמן שהייתה מפיקה מבריקה של תוכניות בידור בטלוויזיה וברדיו. בתחילת שנות השבעים הוכנסתי.לצורך כתבה עיתונאית, אל מאחורי הקלעים של הפקת תוכנית הרדיו "דו-רה ומי עוד?" שהייתה אז תוכנית דגל של "קול ישראל". בתוכנית התקבצה נבחרת מובחרת של כוכבי זמר ובמה. וביניהם יוסי בנאי,חווה אלברשטיין, צילה דגן, זהררה חריפאי.
    "הם כל-כך מפוחדים, אמרה לי דליה גוטמן, הם פוחדים שכל זה ייגמר". אז,בגיל עשרים פלוס, לא ממש הבנתי את הפחד הזה. היה זה שנים לפני שהתנסיתי בעצמי בתחושות של שחיקה ומיצוי, בחשש מהתיישנות מפתטיות וממחזור עצמי.
    מספרים על פורשי תאטרון "הבימה" שהיו זועקים ממרפסות בתיהם שברחוב פרוג התל-אביבי {שנודע ברחוב של וותיקי השחקנים}: "אני רוצה לשחק!!". אולי זאת אגדה אורבנית. אם כך, יש בה מן הסתם גרעין של אמת.
    השחקנית ג"טה מונטה {73} כיום במאית בתאטרון החאן הירושלמי, אמרה דברים בוטים, ממש אכזריים, על הפחד מהיעלמות שדוחף עדיין לבמה את עמיתותיה הזקנות. וכך היא דיברה בראיון שהופיע השבוע במוסף "גלריה" של "הארץ": "...החברה שוכחת אותך.בגלל הפחד להיעלם רבקה מיכאלי {81} וליה קניג {89} נאחזות ככה,בציפורניים...העיקר שתצלמו אותי. העיקר להיות פה..זה פחד לאבד שליטה...כל עניין "הקהל שאוהב אותי" זה פולקלור. הקהל שאהב אותה מזדקן יחד איתה ונעלם, זה מאוד הפכפך ואשלייתי".
    חבל שהמראיין לא שאל את ג"טה מונטה האם לדעתה שתי השחקניות הזקנות כבר "איבדו את זה". האם הן שורדות רק בגלל תהילת העבר. בעיני הלא מקצועיות השתיים עודן נהדרות.

    תוחלת החיים המקצועית של טאלנטים בטלוויזיה {ולעתים גם ברדיו} אינה עולה, לדעת רבים, על 15 שנים. רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו,התישנו, נהייו פתטיים ואיבדו רלוונטיות. ויש גם מי שנעלמים בעודם במיטבם.
    לעתים קרובות זה קורה בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כמי שעבר זמנם.הנה,למשל, שמירה אימבר שהייתה אושיית רדיו. היא ניחנה בקול ערב להפליא, בטמפרמנט גועש, ובלשון חדה {לעתים משתלחת ומזמינת צרות}. עם פרישתה לגימלאות, אחרי 37 שנות שידור, הגישה תוכנית משלה בתחנת רדיו מקומית ירושלמית.כעבור ארבע שנים הוחלט בתחנה להפסיק את התוכנית. לא נמסרו לשמירה אימבר נימוקים להחלטה. "את בטח מתגעגעת נורא למיקרופון" נשאלה השדרית האגדית בראיון שפורסם בהיותה בת 66, שבועות אחדים לאחר התאבדותו של טופז. "נורא מתגעגעת,היא ענתה. אני מתחילה להרגיש כמו דודו טופז,שאבדל לחיים ארוכים. יתכן שהוא חש כמוני, שיש לו מה לתת ומה להציע, יכולת וכשרון, ונסגרו הדלתות בפניו...כל מיני סיבות שאינן רלוונטיות לכשרון שלך".
    והנה המעשה בכתבת, לשעבר קולגה שלי. היא ניחנה בכתיבה רעננה, קלילה וצבעונית כקצפת. "למה אתה דוחק אותי?" היא שאלה ישירות את רכז הכתבים. "עייפות החומר" הוא ענה, חד וחלק.האיש זכור לי כמי שהיה שקוע בגילוי כישרונות צעירים. ספק אם טרח בכלל להכיר את כתיבתה. הלוא היא כבר התקרבה, אבוי, לגיל חמישים.

    ויש מי שמעדיפים לעזוב את "אזור הנוחות" שלהם, ולאחר שמיצו את תחום עיסוקם לא לעשות "עוד מאותו דבר" ולהמציא את עצמם מחדש.הנה הדוגמא המובהקת של הפזמונאי המוביל יורם טהרלב, כיום בן 81. לפני כשלושים שנה הוא חדל מכתיבת שירים כשלזכותו יבול של קרוב לאלף שירים {כ-850 מתוכם הולחנו}. "אם יבש מעין שיריך/אל תיתן שנדע זאת לפניך" כמאמר שיר קצרצר של טהרלב שמומלץ לאמצו כמנטרה.
    יורם טהרלב לא התבזבז ולא הלך לאיבוד כמו רבים מה"לשעברים". הוא שקוע כבר שנים בחקר ספרים שעוסקים ביהדות. פרסם ספרים עם פירושים לספרי מוסר יהודיים ועם פרפרזות משלו על פסוקי תנ"ך ועל דברי חכמים וכן ספרים על תולדות הזמר העברי. והוא גם מופיע בהתמדה בערבי שירים משלו וסיפורים.
    לפי ויקיפדיה פסוקי שיר של טהרלב חקוקים על סלעים במקומות רבים בארצנו. שיריו עדיין נוכחים מאוד בתרבות הישראלית העכשווית. יתכן, אני מנחשת, שהנוכחות הנמשכת בהווה מקילה על יוצר לומר:דייני, כבר עשיתי את שלי. נעמי שמר אמרה בראיון, בהתקרבה לגיל שבעים: "כבר אמרתי מה שיש לי לומר. כבר אין לי אותה אש בבטן. אני יכולה להסתפק בשיר אחד לשנה".

    ויש גם יוצרים שחוו תקופות יובש,בצורת ואלם ומחסומי יצירה וחזרו ליצור בתנופה אפילו בזקנתם. כזה היה המקרה הנדיר של הסופר ס.יזהר. הוא חדל מכתיבה ספרותי ב-1959, לאחר פרסום ספרו המונומנטלי "ימי צקלג". האלם הספרותי של יזהר נמשך כשלושים שנה. במהלכן הוא הרבה לפרסם בעיתונות רשימות פובליציסטיות ומסות מרהיבות. והנה הסכר נפרץ בהיותו בן שבעים פלוס.הפלא ופלא: היצירתיות שבה ומבעבעת! יזהר שב והיה כמעין המתגבר. ב-1992 פורסם ספרו "מקדמות". המחבר היה אז בן 76. אחר-כך הוא פרסם בזה אחר זה חמישה ספרים נוספים האחרון שבהם, "גילוי אליהו" {על מלחמת יום-הכיפורים) פורסם ב-1999, כשבע שנים לפני מותו של יזהר בגיל 89.
    ואילו ח.נ ביאליק, "המשורר הלאומי", לא האריך ימים בדומה ליזהר. הוא מת בן 61. במהלך עשרים וכמה שנותיו האחרונות חיבר תשעה שירים בלבד. כמעט אפשר לומר: "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" {כשם סיפורו הנודע של א.ב יהושע). באותן שנות אלם מתמשך וכמעט מוחלט ביאליק הגביר את עיסוקיו בחיבור מסות, בתרגום, עריכה וליקוט מעשיות.
    אחדים ממפרשני השיר הנודע "צנח לו זלזל" שביאליק כתב בגיל 48, ב-1911, מצאו בשיר הזה מעין קינה על מעין היצירה השירית העומד להיחרב: "שרביט קירח,לא ציץ לו ופרח./ לא פרי ולא עלה"...

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין