כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מאמר של ד'ר רות דורות מאוניברסיטת אריאל בשומרון על הצייר דוד רקיע

    0 תגובות   יום ראשון, 18/8/19, 14:35

    ''

     מורשת ישראל גיליון 17 , יוני 2019 , אוניברסיטת אריאל בשומרון 

    דוד רקיע

    אני צייר בעל חזון. שאיפתי היא לעבוד לפי חזוני: לארגן את העולם לפי סדר יותר

    מוסרי מאשר קיים היום. 50

    מסעו של דוד רקיע ) 1928 – 2012 ( מתחיל בתיאור המציאות ונע במרוצת השנים אל תמצית

    הצורה והצבע. בשנות השישים המוקדמות החל לצייר את ירושלים והגיע להגדרה מדויקת

    ועמוקה של העיר. ציוריו מתקופה זו נעשו לאור הסגנון ה"קלאסי", המזוהה עימו ביותר,

    ובעזרתו הִרבה לתאר מבנים, צמחייה ושמיים – כולם בירושלים של מטה ושל מעלה.

    מאז שהתקרב לעולם התיאוסופיה, המיסטיקה היהודית והקבלה, אותיות האלף־בית

    פזורות ומרחפות, ממריאות או נטועות בקרקע ציוריו המיסטיים־סימבוליים. 51 הן צבעוניות

    ומופיעות בהם בצפיפות, בסמיכות ובעוצמה בדרגות שונות, ועוברות כחוט השני כמעט

    בכל אחד משלבי אומנותו, ומהוות גם חלק אינטגרלי מנופיו. רקיע אינו משתמש באותיות

    לצורך עיטור קליגרפי דו־ממדי אלא כיסודות צורניים שמהם הוא בונה נופי פנטזיה שיש

    להם חלל, עומק ורוחניות. הוא הופך את האותיות לשערים, ליערות, למגדלים ולדמויות.

    בדומה למורו, מרדכי ארדון, הצייר מייחס משמעות עמוקה לאותיות, שלדעתו יש בהן

    קדושה. בשונה מן הגישה המדעית, העוסקת בחקר התפתחות האותיות ובמשמעותן מבחינת

    השפה הכתובה והמדוברת, והרואה באות סימן מוסכם להבנה הדדית, הגישה המיסטית של

    אנשי הקבלה והסוד רואה באות קווי אור וכוח פלאי הבאים מן העולמות העליונים. כשם

    שכל אות שונה בצורתה, כך היא שונה ברעיון או במחשבה שהיא מביעה: "הן נחלקות

    לזכריות ולנקביות, הן מביעות את מידת הרחמים או הדין, הטוב והרע והן משקפות את כל

    יסודות החיים". 52

    בציור "ירושלים בתפילה" ) 1977 ( רקיע תופס את העיר רגע לפני עלות השחר. שעה זו

    היא זמן קסום: הלילה חלף וטרם הפציע האור. אפשר לחוש בטוהר ובניחוח האוויר. זהו זמן

    שבו אור וחושך – לבן וכחול־סגול כהה – שולטים לחלופין ונמהלים זה בזה. שימושו של

    הצייר בצבע שליט אחד )במנעד גוני כחול ליריים( הוא נרחב, וכדי להעביר את ייחודיותה

    של ירושלים, האומן עוטף את הציור באווירה רוחנית רוויית כחולים )צבע הרקיע( ובכך

    50 חדווה הרכבי, "חלומות של אנשים", כל העיר – ירושלים, 3.7.1987 .

    51 ראו: .Marcel L. Mendelson, David Rakia (Tel Aviv: Massada, 1978), p. 9

    52 ש"ז כהנא, האותיות וסודותיהן )ירושלים: המכון לחקר ההוי המסורתי, תשמ"ה(, עמ' 35 .

    78 רות דורות

    מתאחדים תחומי המעלה והמטה. וסילי קנדינסקי, שממנו הושפע כאמור דוד רקיע, התייחס

    לצבע זה ואמר: "ככל שהכחול מעמיק יותר, כך הוא מזמין את האדם אל האין־סוף, לעורר בו

    כיסופים לטהור ולבסוף לעל־טבעי ]...[ ככל שהכחול זוהר יותר, כך הוא מאבד את צלילו, עד

    שהוא נהיה דומייה שקטה ולבנה ]...[ בהתקרב מאוד הכחול לשחור, הֵדו הוא של אֵבל בלתי

    אנושי כמעט. בעלותו לכיוון הלבן ]...[ קסמו דועך ומתרחק". 53

    יסוד מרכזי ביצירת רקיע הוא האור, בפרט כשמדובר בהבעת הרוחניות והמסתורין

    השמיימי של ירושלים. ביום הראשון לבריאה ציווה אלוהים: "יהְִי אוֹר" )בראשית א, ג(.

    היקום הואר לפתע בכל תפארתו, כהבחנה בין טוב לרע. ירושלים ידועה באור הרך היורד

    עליה, עוטפהּ ומלטפהּ. זהו זוהר לבן אלוהי, שקוף כמעט, טהור כבימי בראשית, האופף את

    העיר, ובציור הנוכחי הוא פנימי וחיצוני, טבעי ועל־טבעי, בעת ובעונה אחת. לדידו, הזוהר

    חושף את החבוי, והוא מקור וסמל למסתורין שמעבר לטבע. באמצעותו רקיע תופס את הרוח

    ואת החזון הטמונים בעיר. החיפוש אחר האור הגנוז שנברא ביום הראשון ליווה את רקיע בכל

    השנים שבהן צייר את עיר הקודש.

    בציור זה חוברים יחדיו העבר, ההווה והעתיד: העבר טמון בחלק התחתון, הארצי והכהה

    יותר, בארכיטקטורה העתיקה האופיינית לעיר הנחשפת כממעל, ובכך כמו נחלש כוח

    המשיכה הארצי – כיפות, מבנים עתיקים, קשתות מתרוממות ורמזים לחומות ולשערים של

    העיר העתיקה. ההווה נגלה בצורות המופשטות והקלילות יותר בשמיים, שכהד הן לעָבר

    העתיק: דימויי צמחייה מבצבצים, ואת השמיים ממלאים אותיות ודימויים הדומים להן.

    העתיד מצוי במרכז השמיים, בעומק הנוצר ברקע האמצעי של הציור – בהארה הלבנה

    והטהורה הנוצרת בתוך הקשתות הכחולות הנעות אל תוך האופק. האור משקף סוג זמן הנע

    באיטיות, כמו גם עומק המעצב את ירושלים כ"עיר הנצחית", שהיבטה הדתי־מדיטטיבי

    מורגש במחוות הרוגע והרצינות שבתפילה. בהעצמת האור נקשרת ירושלים הארצית עם

    ירושלים השמיימית. בשיאו של החיבור במרכז השמיים מתגלה המילה "הוא", המציינת

    את נוכחות המושל והשולט בכול.

    בציור זה פזורות האותיות ש', ל', ץ', הפונות כלפי מעלה ומקשרות אף הן בין ארץ

    לשמיים. בצד ההבעה הגרפית והאסתטית, יש להן משמעויות סימבוליות ברורות ואף סמויות

    של הקבלה: "האותיות נחשבות ככוחות עליונים, כמלאכי אלוהים ושליחיו לגילוי רצונו,

    למילוי רצונו. מאחר שגילוי רצונו של אלוהים הוא גם מילויו, לא קיים פער בין הרצוי למצוי.

    53 ראו: Wassily Kandinsky, Concerning the Spiritual in Art (Meneola, NY: Dover

    .Publications, 1977), p. 53

    עין לציון צופיה 279

    הצווי האלוהי מתגלה דרך האותיות היוצרות את העולם". 54

    האות ש' מעוררת אסוציאציות למילים "שמיים", "שלמות", "שלום", "שכינה" ו"שד־י".

    זרועות האות ש', הבולטת מימין, מרמזות על מנורה שהקנים שלה מורמים כבתפילה בתחינה,

    בהודיה או בהענקת ברכה. האות ש' והאות ץ' ארוגות ומופיעות שוב בתוך המנורה. שלוש

    אותיות ל' צומחות כלפי מעלה בקבוצה מתוך המבנים בצידה הימני של התמונה. האותיות

    האלה נראות כמו תווים מוזיקליים, והן נקשרות לעליזות, לריקוד, לשירה ולחגיגיות,

    ומעוררות אסוציאציה למילה "הללויה" בשיר הלל לבורא עולם ולירושלים עירו. אותה ל'

    מזכירה גם את הלימוד. האות ץ' נראית כצמח או כעץ, ומרמזת על הצדק של מעלה ומטה.

    האם השם "דוד" בצד השמאלי העליון של הציור מרמז ל"עיר דוד", או שמא לשמו של

    הצייר, המזוהה כל כך עם ירושלים?

    האות י' הסמוכה לשם "דוד" ולחרכי הירי בחומה, הקצה העליון של האות ץ' מעל למבנה

    שלוש הקשתות, וצורות דמויות דגל בשמיים – מזכירים גם הם תווי נגינה. ביסוד מוזיקלי זה

    הציור יוצר סינסתזיה )עירוב חושים( המעצימה את החוויה כפי שאירע במעמד הר סיני: "וכְָל

    הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" )שמות כ, יד(.

    התפילה, שירת הנשמה, והמוזיקה, הבעת הרגש, מתמזגות בציור זה. התפילה כאן

    משולשת: זו של הפרט; זו של העם המשבח ומהלל את האל כשהוא מייחל וכמהַּ להגיע

    לעיר הקודש; ותפילת העיר עצמה לגאולה – תפילה הבוקעת מן הגגות ומן הכיפות.

    המוזיקה מביעה את רגשותיו העמוקים והעדינים ביותר של האדם ונותנת להם פורקן.

    התנ"ך מייחס משמעות רבה לשירה, למשל בשירת הים ושירת דבורה. הקשר בין המוזיקה,

    התפילה וירושלים מוביל לשירת הלוויים בבית המקדש ולשיר השירים. המסורת היהודית

    ספוגה במוזיקה המרוממת את הנשמה, מקלה על מכאובים ומביאה להתעלות הנפש. מאחר

    שהמוזיקה נובעת מתחומים רוחניים גבוהים, והיא אף אמצעי להבעת צפונות הנפש, יכולה

    זו להזדכך ולהיטהר דרכה, כמאמר המלך דוד: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָניָו בִּרְננָהָ"

    )תהילים ק, ב(.

    הציור משדר תחושה של נוף ירושלמי אופייני אך גם ייחודי. ההיבטים המציאותיים,

    הארכיטקטוניים, הרוחניים והמיסטיים, התפילה ומהותה של ירושלים כעיר השלום והחזון

    השמיימי, באים לידי ביטוי בציור ומשקפים את נקודת המפגש בין החומר לרוח, בין הגשמי

    לנשגב, בין הארצי לאלוהי. אווירת קדושה חולשת על המקום כשהשקט והדומייה חודרים

    פנימה.

    54 כהנא, האותיות וסודותיהן, עמ' 36 .

    ירושלים בתפילה , דוד רקיע

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      קריןסימנטוב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין