אני עדין מתקשה להאמין שמי שהיה האהבה שלי, שעזר לי תמיד, שנתן לי את ההרגשה של נאהבת, שהיה כאן בשבילי, שנתן לי ביטחון ונתן לי להרגיש בנוח עם מי שאני ולהיפתח אליו- עשה לי את הדבר הכי נורא שאפשר לעשות לבן אדם. איך היית מרגיש אם מי שהייתה הכי קרובה אלייך במשך שלוש שנים, האהבה הראשונה שלך, הולכת להיות עם מישהו אחר?
זה מרגיש רע. אתה לא מתאר מה גרמת לי להרגיש כשעשית לי את זה. וההרגשה לא חולפת כבר בחצי שנה שעברה. חצי שנה בה אתה לא שלי, חצי שנה שאתה שלה. עדיין אותן מחשבות, אותן תהיות, מה עשיתי לא טוב? בעצם אתה זה שעשה הכל רע. אתה זה שחשב רק על עצמו. אז אולי באמת הלכת עם הלב שלך, אבל למה לא כיבדת אותי? מישהי שהייתה בשבילך לא סתם, לא חשבת לספר לי על זה? אתה זה שצריכות להיות לו נקיפות מצפון, אבל כנראה שאין לך. מי שאהבתי לא היה כזה. הוא לא היה הולך להיות עם מישהי שבוע אחרי שהוא אומר "אני לא אהיה עם מישהי אחרת כל עוד את אוהבת אותי, זאת אומרת אף פעם..".
ההשפלה, האכזבה, "הבגידה" אם אפשר לקרוא לזה ככה... אני נכנסת לשיחות מהעבר, קוראת מכתבים, מסתכלת על התמונות שלנו.. קה לי המחשבה שלך אותן זכרונות, הן לא יותר מלבד זיכרון ישן.
שוב הכל חוזר אליי, שוב אתה מזכיר לי שאתה עוד כאן, שלא הלכת ושאתה לא מתכוון ללכת. אם רק היית כאן, הכל היה הרבה יותר טוב. ועכשיו, בזמן שאתה המשכת בחייך, אני נתקעתי כאן באותו מצב בדיוק בו הייתי לפני חצי שנה. אולי יותר רחוקה ממך, אבל באותו מצב..
ובכל זאת, אני כל כך מתגעגעת אלייך: לנשיקות, לחיבוקים, לשיחות, לחיוכים. להרגשה שיש לי אותך, שאתה שלי. מגיע לך שאשנא אותך. אתה כל כך רחוק |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אאוצ'
בהצלחה.... חייבים להמשיך... חייבים אסור להתקע עם אנשים שלא מבינים אותך...
שלא בוטחים בך די הצורך...
שלא מתחברים אלייך...
שרוצים אחרים...
אסור...
ואסור לקטוף את פרחי הבר.
וכמו שאמרתי למישהי יקרה לי:
אמרתי,
סברתי שהבנת,
נתת לי להבין שכן אבל את לא,
תמיד אוהב אותך למרות הכל כי כזה אני.
יקירה
חייבת להשאיר אותו מאחור ולהמשיך קדימה
"וכל מה שנותר, כל מה שנותר, נסורת ליבי..."
שורה משיר שהזכרת לי. בהצלחה בדרך החדשה.
יש פה תופעה מעניינת, את מספרת על בגידה של קרוב לך
עם אישה אחרת... וכל התגובות הן של גברים אין אף אישה
אחת, שתרים את הכפפה ותגיד מילה אחת או שתיים...
מעניין...
ליבי ליבי..
אני ממש מתאמץ לחשוב על משהו חכם ומבין ומעודד לכתוב,
אבל כל מה שעולה לי לראש זה "וואו, כמה שאת יפה".
נרהא לי שההפסד הוא שלו.
המשך יום מופלא.
יש דרך לצאת מזה....באמת
תודה לכולכם!!!
בסוף תשכחי אותו, ותצחקי על כל העניין. חותם לך על זה!
בינתיים כוכב ראשון ממני.
אויש, נראה שחווית דבר מאוד פוגע וזה ממש השפיע עלייך.
אמרת שאת עדיין בוחנת את עצמך ואת המערכת יחסים שיצאת ממנה. חצי שנה אחרי.
אומנם אף פעם לא באמת מפסיקים להרגיש ולחיות את העבר שלנו, אבל באיזהשהו שלב צריך להניח אותו בניתוק מעצמנו.
מה דעתך שבאמת תתחילי דרך חדשה?
תתני לעצמך להתנתק ואולי גם לשכוח מה שפעם היה?
אהבה זה כואב. אבל מניסיוני, אני יכול לומר שהזמן מרפא את הכאב אצל כולם, גם אצל האוהבים הגדולים ביותר. ועם הזמן, לומדים איך להמשיך הלאה מהר יותר...
כואב אבל אל לך לחיות את העבר זכרונות לשמור בכיף לא לכאוב אותם רק לשמוח ביכולת שהביאה לחוות אותם ותמיד מה שקורה זה מה שצריך לקרות כי אחרת לא היינו היכן שאנו
גם אם זה כואב זה טוב יותר מכאלה שלא יכולים לחוות את זה
יקירתי...
את מחזירה אותי 13 שנים אחורה , לאותה בגידה מכוערת "שלה" , שהתגלתה לי רק בגלל שרציתי להפתיע אותה ביום הולדתה ...
חכמים ממני אמרו "רק הזמן יעשה את שלו"..
תהיי חזקה !!!
עוטף בחום,
ניר.