כותרות TheMarker >
    ';

    לא תקראו על זה בעיתונים

    מנסה לאמץ חשיבה מורכבת בנושאי אקטואליה, שירות וצרכנות בגישה קצת מאתגרת

    הדבר הטוב ביותר למורשת של נתניהו זה בני גנץ ראש ממשלה

    0 תגובות   יום שישי , 23/8/19, 15:12

    בניגוד לאגדה הרווחת, בנימין נתניהו כבר הפסיד מערכות בחירות בחייו.  

    גם בתוך הליכוד לאריאל שרון וגם בבחירות הכלליות.

    עובדה מעניינת היא שהמשותף בין ההפסד שלו בבחירות 1999 לאהוד ברק וב- 2006 לקדימה ואהוד אולמרט היא שבשני המקרים נדרשו רק חודשים ספורים של כהונה של כל אחד מהמוזכרים מעלה כדי שעם ישראל יקרא ובמספרים משמעותיים לחזרתו של האיש שרק לפני זמן קצר היה כמעט מוקצה מחמת מיאוס.

     יש לכך מספר סיבות. ראשית,  ימי השלטון של ברק ואולמרט היו כל כך שונים מ"הארץ המובטחת" שהבטיחו בתקשורת ושל אלו שהיו משוכנעים שביבי (לא נתניהו אלא ביבי הם אוהבים לקרוא לו בלגלוג) הוא הבעיה של מדינת ישראל ורק אם הסתלק מתפקידו הכול הסתדר. 
    המציאות טפחה על פניהם. 
    כהונתם של ברק ואולמרט התאפיינה בחוסר מדיניות ברורה, מינוי של שרים לא מתאימים, אי שקט בטחוני, חוסר מעוף ומעט מאוד רפורמות ושינויים מבניים נדרשים בתחומי כלכלה, חברה ובריאות(ד"ש מהזקנה מהמסדרון של ברק) הרפורמה המשמעותית היחידה שהצלחתי לזכור והיא ראויה לציון היא רפורמת "אופק חדש" של שרת החינוך דאז יולי תמיר.

    לעומתם נתניהו אוהב רפורמות, גם אם, צריך להודות ביושר, לא תמיד מצליח לבצע. 
    השגשוג הכלכלי בישראל של היום הוא פרי הזרעים שנזרעו עוד בתקופתו כשר אוצר. הקדנציה שלו זכורה כעמוסת רפורמות מבניות במשק וצעדים אמיצים כמו קיצוץ קצבאות, מלחמה בוועדים מונופוליסטים והורדת מיסים .מאז ישראל השתפרה בכל פרמטר כלכלי, כולל שיפור במצב העוני.
    גם סבר פלוצקר יודע שאין פרמטר כלכלי שבו מצבה של ישראל לא השתפר בעשור האחרון(ראו מטה).
     אפילו בשנה האחרונה יצאה לדרך רפורמה משמעותית, של משרד רוה"מ, ברישוי עסקים שמקלה באופן משמעותי ביותר על ההליכים והעלויות להוצאת רישיון עסק.
    יחד עם זאת,  ולמרות הרפורמות בחינוך, בכלכלה, בתקשורת, בתשתיות וברגולציה, בתחום שמשווע לרפורמה תחום הבריאות בכלל והבריאות הציבורית בפרט לא בוצעה רפורמה משמעותית זה שנים, וזה לדעתי הכישלון הכי משמעותי של נתניהו.
    מעבר לעניין הכלכלי התגלה נתניהו בשנים האחרונות כמדינאי על. הוא זיהה כי ממדינות אירופה הנאיביות, השבויות בפוליטיקלי קורקט ובתפיסות מיושנות לא תבוא הישועה. האסטרטגיה שלו הייתה לפרוץ גבולות מדיניים באמצעות הצגת ההצלחה של כלכלת ישראל בתחומי הייטק, סייבר, טכנולוגיה ועוד. ישראל הפכה לכוח עולה שמדינות רבות רוצות ליהנות מפרי הצלחתה.

    צריך להבין, המדהים בפריחת יחסי החוץ של ישראל שכל זה מתקיים ללא הסכם שלום וללא תהליך שלום, שבעבר זה היה תנאי של מדינות רבות לחמם את היחסים עם ישראל.
    כך שבר בעשר אצבעותיו את החרם האפריקאי על ישראל, כך הצליח לחמם את היחסים ולהגדיל את ההשקעות בישראל ואת היצוא למדינות אסיה ובעיקר הודו וסין.
    הוא הוזמן לנאום בפורומים בינלאומיים שמנהיגים ישראליים רק חלמו שתהיה להם שם דריסת רגל. הוא המנהיג הראשון מחוץ לאפריקה שהוזמן לנאום ב- 2017 בפורום ראשי מדינות מערב אפריקה.

    הוא הצליח לתקוע טריז בין מדינות האיחוד האירופאי לבין עצמן תוך שהוא מגייס לטובת ישראל בפורומים בינלאומיים את פולין, הונגריה צ'כיה והמדינות הבלטיות שמסכלות החלטות אנטי-ישראליות באיחוד האירופאי וכן השכיל לכרות ברית עם יוון וקפריסין המבוססת על אינטרסים כלכליים הקשורים לנושא הגז וכמשקל נגד לטורקיה וארדואן וליצור יחסי אמון ואינטרסים משותפים עם מדינות ערב שאין לנו קשרים דיפלומטיים איתן
    על קשריו עם ארה"ב של טראמפ ורוסיה של פוטין מיותר לפרט.

    על זה אפשר להוסיף את ביצורה כוחה הביטחוני של ישראל מבחינת גדרות ומכשולים בגבולות, טילי הגנה, צוללות (אכן כן) וכן את החזון לחבר את הפריפריה למרכז באמצעות ההשקעה העצומה (אך הלא מספיקה לדעתי) בתשתיות, כבישים ורכבות ותנופת פיתוח ואזורי תעשייה בערים רבות בצפון הארץ ובדרומה. 
    אפילו מגה תוכנית החומש לפיתוח המגזר הערבי רשומה על שמו.

     הישגיו של נתניהו שחלקים בתקשורת, אז כמו היום, מנסים להקטין, הוארו הרבה יותר כשהיה רחוק מכיסא ראש הממשלה. יכולים להיות לכך מס' הסברים. ראשית כשהאיש על הקרשים אין צורך לחבוט בו יותר, ואין צורך להחביא את הישגיו, בעיקר כאשר מעטים האמינו שיצליח להתרומם כעוף החול ולכבוש את ראשות הממשלה שוב ושוב. ייתכן ובסופו של יום ההסבר המנצח הוא הסבר המדיניות ומבחן התוצאה. 
    העקשנות המדינית והזהירות הביטחונית שנקט נתניהו בשנות שלטונו מקובלת על ידי רבים בציבור והביאה לשקט יחסי. כמובן שהכישלונות של קודמיו בתחומים אלו ראו ערך האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה בהתאמה תרמו גם הן את חלקן לתופעה זו.

    ולכן, אם מעניינית את בנימין נתניהו המורשת שישאיר אחריו כדאי לו להפסיד בבחירות לבני גנץ.

    אני מחבב את גנץ. הוא עושה רושם של אדם נעים, נחמד, רציני, עם כוונות טובות, אישה נורמלית וסגנון פחות תחבולני וכוחני מאשר נתניהו, שבהתנהלותו הפוליטית נראה שאין לו קוים אדומים. 
    אבל מבחינה אינטלקטואלית זה לא כוחות. גם היכולת לנהל ממשלה, לתמרן בין כל מרכיביה ולשמור על שרידותה, יכולת שכל כך נוטים לזלזל בה, היא חשובה מעין כמותה לראש ממשלה. 
    לכל אדם יש מחליף, אבל המחליף אינו מגלה בקיאות בענייני השעה מעבר לעניינים הביטחוניים השוטפים, חסר  ניסיון קיצוני בתחומי ממשל רבים,  אינו מצליח, אפילו בעזרת יועצים מיומנים לייצר מקוריות, יצירתיות וידע. כמעט ולא מתבטא בנושאי כלכלה, חברה וחינוך ולוקה בשמיעה סלקטיבית באוזן שמאל (אבל זה בגלל ה M-16).

    אם ייבחר לראשות הממשלה הוא יקבל מדינה עם בעיות אבל במצב טוב, בוודאי טוב בהרבה ממה שקיבל נתניהו. 
    לאחר מס' חודשים שיביאו, בהכרח, לידי ביטוי את חסרונותיו וחוסר ניסיונו של גנץ בניהול מערכת פוליטית וממשלתית, את היעדר הידע והיכולת בהנעת תהליכים בתחומי רבים של המדינה, הם יעצימו את ההצלחות של נתניהו. פתאום תקראו כתבה מפרגנת על נתניהו פה או מאמר דעה אוהד של מבקר חריף לשעבר שם. 
    מנהל שלי לשעבר, איש פיקח, אמר לי פעם "...אם יש לך הצלחות, בשלב מסוים אף אחד כבר לא יוכל להסתיר אותם מאור השמש"

    הדבר הכי טוב שיכול לקרות למורשת של בנימין נתניהו זה בני גנץ ראש ממשלה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      גיאח0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין