איור: איציק רנרט 

איציק רנרט החזיק בחבילת הצילומים, העביר אותם אחד אחרי השני ובחן אותם היטב. האינספקטור הביט בו בציפייה ושאל: "אתה מכיר את האישה הזאת?"

"לא," ענה רנרט, "אני כמעט בטוח שלא."

"קולגה? אולי תלמידה?"

"תראה, נורא קשה להיות בטוח... בזווית שהיא שוכבת, אבל לא, לא נראה לי."

"מוזר מאוד," אמר האינספקטור. "בין שאר הדברים שמצאנו מוטלים סביב הנרצחת, היה האיור שלך, ועליו הקדשה בכתב-יד מאיציק באהבה."

"בין שאר הדברים? מה עוד היה שם?"

"רגע... היה שם מפתח שוודי... קקטוס בעציץ... חלילית... שתי מברשות צבע וצנצנת מלפפונים חמוצים."

"לא, זה לא אומר לי כלום. משהו מזה קשור לאופן שבו היא נרצחה?"

"לא. מעניין שאת מכשיר הרצח לא מצאנו בשום מקום."

רנרט משך בכתפיו כמתנצל על שאין תשובות בידו.

האינספקטור נראה מאוכזב ופנה ללכת. ליד הדלת הוא נזכר, הסתובב ושאל:

"תגיד, השם ריטה פונטיאק, אומר לך משהו?"