כותרות TheMarker >
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    0

    הזוי.

    14 תגובות   יום שני, 26/8/19, 23:56

    פתאום הייתי צדודית של איש מרלבורו על הסוס, מקשיח את ליבו של הפרש הבודד. עוד עיר, עוד כיכר, בר, תגרה, וארבעה אקדחים שלופים. טריק ישן עושה דרכו אל חלל הבר שנושא ונותן על חיי, לא בפעם הראשונה- סיפורה של מוריאל האוחזת ביד אחת וינצ'סטר, בשנייה במושכות,והיא רוכבת נטולת אוכף. השנאה והחשדנות הפכו לבירה, הוסרו מחסומים, וכאילו לא הכל חייך. מנהיג השולפים הידוע לשמצה באכזריותו גירד באוזנו, מאפשר לי חסד האסימטריה של בודד מול רבים. הגזר דין נדחה לזמן בלתי מוגבל או עד אשר יהיו בנמצא קיסמי אוזניים. הרוכב אל האופק מבלי להותיר דבר מאחור יודע את מחירו של הזמן שאול, אלא שהפעם איחר את עיתוי האחיזה. הובא קיסם, קודם הגיע אל אוזנו של דונלד דאק, לפתע צצה לה מחיצה ניידת כדי שיוכל להתייחד עם אוזנו השמאלית, היות ומדובר באבר מאד אינטימי, ומחירו בשוק לאין ערוך. אחרי צרחות העונג כשנעה המחיצה וכמעט התרחקה לגמרי.

     

    "את האוזן"  ציווה אל  עוזריו  הקצבים בעוד הם אוחזים סכינים, מלקקים שפתיהם משתוקקים לקצת עד הרבה דם ניגר.

     "אז מה היה עם מוריאל?" הוסיף בטון ברווזי עליז. 

     "לא יקרה!" הייתי כבר בלופ, לא ידעתי לפני או אחרי הנפת- אבחת הקצבים.

    הוא הורה להפסיק "מה זאת אומרת לא יקרה? כל מה שאני אומר קורה, אני מחכה... כולם יודעים שאני אוהב לשמוע סיפורים מלוכלכים בזמן שאני כורת אוזן" שייף את ציפורניו בעזרת פצירה צרפתית.

    "לא יקרה" הברקתי את ציפורניי בשומן עורי.

    " אני אכרות אותה בכל מקרה אז מה אכפת לך לספר את הסיפור?" עבר לציפורן הבאה.

    "אין אוזן.  אין סיפור!" סנוורתי את הקצב מולי בבוהק ציפורניי.

    "אתה יודע יש לי מוניטין לשמור עליו. אז אנא בלי להתמהמה. ספר כבר את הסיפור שנוכל כבר לגדוע את האוזן כבדרך אגב" נשף על השיוף האחרון.

     "אתה יודע גם לי יש מוניטין לשמור עליו" אמרתי.

     "איזה מוניטין?" הרים גבה.

     "שתי אוזניים, וסרגל"   שמרתי על פאסון.

    "בשביל מה הסרגל?" צנחה הגבה מכוח הכבידה.

    "בשביל לשרטט שני קווים אלכסונים למרכז האף" החרשתי.

    "שני קווים אלכסונים למרכז האף" פרץ בצחוק דופק על שולחן הפוקר בטלפו, מדביק את צוות עוזריו בצחוק. שנייה אחת מאוחר יותר  הבנתי שהצחוק הוא סימן רע, האוזן כבר הוכנסה לצידנית הקרח.

    "המוניטין שלך כבר היסטוריה, עכשיו מה עם הסיפור?"  שיפד, ארנבת תמימה, חפה מפשע.  "המוטו שלי קודם למוניטין" חשתי את כאב הפנטום

    ."והוא?"  התענג על החסר.

     "אין אוזן אין סיפור" פסעתי בבטחה טרם קרישה לכיוון הדלת.

    "לצערי אני לא יכול להוריד לך עוד אוזן לפי החוקים המגוחכים של הכוכב הזה, אבל זה לא אומר שאני לא יכול לשלוח אותך לגלות... " נאנח מהמשא ומתן שארך יתר מן המשוער.

     "אבל לא תעשה את זה"  אצרתי רגעים אחרונים בסאלון.

    "כי מה?"  משך את הרגע.

    "כי הסקרנות שלך היא מאד אישית לגבי מוריאל"  יצאתי. שום דבר דרמתי.

     

    אחרי כברת מאמצים יצאה אוזני הקפואה מהקרח, ונתפרה בפעם שכבר מפסיקים לספור, שב ההרהור המטריד שמזכיר לי שאני מרבה להתרשל לאחרונה. אנטוניו שסוסיותו הקלילה אינה מביישת את פרסותיו המתבלות; מפאת קוצר היריעה לא אוכל להאריך בסיפור איך בחר בי כרוכבו על אף מוניטין מפוקפק כשלי וכשאני מתבונן בו מושך את צווארו כבראשונה וראשו מופנה אל הירח, זו אכן שעתו הקיומית בזמן שנעמד על שתי רגליו האחוריות בקצה הצוק, ובקדמיות רוקע באוויר, ואז צהלותיו מטהרות את חליטת הלענה, אילולא עזרתו לא הייתי מצליח להשכיב את עמק הרפאים הזה לישון. 

     

    1#

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/9/19 23:18:

      צטט: גילהסטחי 2019-08-30 18:05:29

      אתה קאובוי של סיפורים.

      קאובויים מחויבים ביכולות לספר סיפור כמו אל מריאצ'י #2 (בהוליווד אוהבים קלישאות).

       

        1/9/19 22:50:

      צטט: שרה קונפורטי 2019-08-28 01:07:29

      נראה לי שאני צריכה תרגום צמוד....

      אבל התרגום בגוף הסרט d-:


        1/9/19 22:45:

      צטט: אריה * 2019-08-27 21:17:22

      בקריאה שנייה זה טקסט שאפשר לגור בו כמה שנים. בנית עולם שלם של שליפות ומחסומים מקלישאות שנשארו מהילדות, וסיפרת סיפור שמכחיש את עצמו. זה יפה, אני אוהב תרגילים כאלה.


      אריה זה מקסים בעיניי שחשפת את הקלישאות והמחסומים שנותרו לי מהילדות. 

      (ולו אך בגלל שכל בלוגר שחושף את עצמו רוצה את ההכרה הזאת...)

      אני משתדל לתרגל את הטוויסט הזה, לפעמים,מתקרב, לפעמים לא ממש <-:

        30/8/19 18:05:
      אתה קאובוי של סיפורים.
        29/8/19 00:36:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-08-27 17:11:01

      חיברת אותי אל המערבונים של שנות החמישים.

      שחור לבן. בוק ג'ונס האגדי. גם ביל ג'ונס והפוזה. 

      מרלבורו השולף זכה בחיי נצח בזכות הסיגריות.

       

      אם כבר הגענו למערבונים בשנות ה-50 הייתי מתעכב על שניים שבאופן מקרי בהחלט משחק בשניהם ג'ון ויין, הראשון שבניהם "המחפשים" של הבמאי ג'ון פורד מ1956. (הוא גם ביים את המערבון המופתי "מרכבת הדואר") והמערבון השני- האלמותי שהוא משחק בו "ריו בראבו" שלצדו שיחקו שיחקו שחקנים מחוננים כמו השחקנית אנג'י דיקנסון, ואחד משחקני האופי הבולטים ביותר של אותה תקופה וולטר ברנן, וכמובן שחקנים- זמרים מחוננים כדין מרטין, וריקי נלסון. בימוי של הווארד הוקס בשנת 1959, כתגובה ל"צהרי היום" בשנת 1952 בבימוי של פרד זינמן, ובגילומם של גרייס קלי, וגרי קופר.

      ואם אפשר להתעכב לרגע המערבונים הללו היו לא פחות מאשר שיוך פוליטי. (אם רוצים להבין את תרבות המערבונים של אותה תקופה אפשר להשתמש במשוואה הארצישראלית- המערבונים נוצרו כדי לספר את סיפור החלוצים בארה"ב)

        28/8/19 23:50:

      צטט: דאגניט. 2019-08-27 12:29:05

      זה נשמע כמו סיפור של חלום שחלמת וכתבת, כל האבסורדים וההקשרים חסרי ההקשרים.

      זו מחמאה ענקית בשבילי כי החלומות שלי משעממים כמו יום בחייו של סוכן ביטוח d-: אבל כנראה דבר אחד לא נסתר מהעין, אני חובב אבסורדים מאז שקראתי את "המשרתות"של ז'אן ז'נה.

       

        28/8/19 23:13:

      צטט: אריה * 2019-08-27 11:10:45

      נהדר לגמרי, יש כאן קפיצת מדרגה ללא ספק, סוף סוף אתה מדבר.

      אתה חושב שהייתה פה הסלמה? /-: תודה אריה.

       

        28/8/19 23:05:

      צטט: ~ ~ 2019-08-27 01:13:45

      אפשר לדמיין איזושהי סצנה מסרטי המערב הפרוע

      עמק רפאים אליו נוהרים כל מיני ארחי פרחי בחיפוש אחרי זהב.

      יושבים סביב מדורה בלילה ומספרים סיפורים, צ'יזבטים

      עד שנופלים לתרדמה עמוקה.

       

      את מעלה פה נקודה נהדרת- הסיפורים מסביב למדורה, או איזון עדין

      של הישראלות למשך דורות, וכל מה שצומח היום לצד המורשת הנהדרת 

      הזאת, הם זבי חוטם של "מדורות שבט" מגוחכות. מה לא הייתי נותן עכשיו

      כדי לחזור אל הא"ש לילה, ומדורה שאחרי שאנו מתקבצים סביבה עם החולצה

      הכחולה והשרוך הלבן (יכול להיות גם הכחולה עם השרוך האדום או החאקי,

      וגם בנות ובני עקיבא הם בסדר גמור מבחינתי). הקרטושקות, הקפה, השיחות

      עד השעות הקטנות של הלילה, והפירושים הכ"כ תמימים של המבטים.

      ואם לא מדורה אז לפחות "אגדת דשא" (-:

       

        28/8/19 01:07:
      נראה לי שאני צריכה תרגום צמוד....
        27/8/19 21:17:
      בקריאה שנייה זה טקסט שאפשר לגור בו כמה שנים. בנית עולם שלם של שליפות ומחסומים מקלישאות שנשארו מהילדות, וסיפרת סיפור שמכחיש את עצמו. זה יפה, אני אוהב תרגילים כאלה.

      חיברת אותי אל המערבונים של שנות החמישים.

      שחור לבן. בוק ג'ונס האגדי. גם ביל ג'ונס והפוזה. 

      מרלבורו השולף זכה בחיי נצח בזכות הסיגריות.

        27/8/19 12:29:
      זה נשמע כמו סיפור של חלום שחלמת וכתבת, כל האבסורדים וההקשרים חסרי ההקשרים.
        27/8/19 11:10:
      נהדר לגמרי, יש כאן קפיצת מדרגה ללא ספק, סוף סוף אתה מדבר.
        27/8/19 01:13:

      אפשר לדמיין איזושהי סצנה מסרטי המערב הפרוע

      עמק רפאים אליו נוהרים כל מיני ארחי פרחי בחיפוש אחרי זהב.

      יושבים סביב מדורה בלילה ומספרים סיפורים, צ'יזבטים

      עד שנופלים לתרדמה עמוקה.

       

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין