כותרות TheMarker >
    ';

    בונו

    המשפט האחרון

    4 תגובות   יום שלישי, 3/9/19, 10:35

    הוא שכב במיטה והתכונן לשינה, ואז ממש ברגע האחרון לפני המעבר זרח בראשו המשפט הבא: המילים גונבות את העולם - משפט נהדר ללא ספק, הוא מצא חן בעיניו מיד במבט ראשון. זה בדיוק העניין, המילים הן כמו אותו כייס ערמומי שמסב את תשומת הלב לעבר השני בזמן שהוא שולף את הארנק מכיסו של הקרבן. זה משפט חשוב שכדאי לזכור בכל מקרה, לכן לא התעצל ויצא מהמיטה כדי לרשום אותו במחברת.

     

    הוא נשען לאחור ושילב את ידיו מעל ראשו: מה זה לרשום בעצם, זה להשגיח שהמילים עוברות מצד לצד ללא תקלות. זה התפקיד שלו. הוא האמצעי, השוער ושומר הסף באותה מידה. הוא המוציא לאור והמוציא לפועל באותה נשימה, אם כבר. ואם הוא מעוניין לשנות את הנוסח הקיים כדי להשיג משמעות אחרת, קולעת יותר לטעמו. הוא חופשי לעשות כרצונו. אף אחד לא יכול לעצור אותו, הוא לבד. 


    אחר כך בבוקר, לאחר שהשמש האירה את פרחי הגרניום במרפסת, הוא העיף מבט נוסף במשפט שרשם במחברת כדי להיזכר מה ראה בו בעצם, והנה התברר שהוא בכלל לא מדויק כמו שהיה נדמה - הגניבה הרי מעידה על כוונה מראש, כאילו יש למילים תכנית נסתרת לעבור על החוק. זו טענה מגוחכת שלא שווה אפילו התייחסות, איזה אינטרס יש למילים בעולם הזה? רק בנאדם מסטול בסוף יום עבודה ארוך ומתיש שכבר לא רואה בעיניים מרוב עייפות, יכול לאמץ משפט מופרך כזה בחום, ועוד לקום מהמיטה כדי לרשום אותו.

     

    העולם הרי קבוע וקיים כל הזמן, מי יכול לגנוב אותו? אבל אפשר בהחלט להסתיר. זה משהו אחר וזה מה שהמילים עושות. הן לא גונבות אלא רק מסתירות את העולם, ולא בחינם, בתמורה למה שנסתר הן מחברות וקושרות צדדים רחוקים ויוצרות עולמות על גבי עולמות מורכבים, אי אפשר לקחת מהן את זה, אבל בשורה התחתונה, בתור משתמש, הן סוגרות עליך מכל הכיוונים עד שלא נשאר מקום לנשום, וזה בהחלט לא נעים. אבל לא משנה, יותר חשוב להקשיב לסיפור הזה, הוא כבר מסביר את הכל:

     

    "תוהו ובוהו וחושך גדול, שלושה חברים טובים שאהבו לטייל על שפת התהום, הלכו יום אחד על פני המים כדי להיזכר בעצמם ומה התפקיד שלהם בכלל, ובאה רוח קלה מרחפת שהפתיעה אותם מאחור, אמרה מילה אחת בלבד והוציאה אותם לאור, כולל את חושך גדול. עכשיו הם טוענים שהאור מסתיר אותם, לא פחות. אבל מה רוצות המילים בסופו של חשבון, רק לעבור לצד השני, זה הכל".

     

     

     


    -

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/9/19 23:03:
      תודה שימי, הצחקת אותי, בסוף קבלת תנופה והבנת יותר טוב ממני. בכל אופן זה העניין, שהמילה עושה את העבודה שלה בכל מקרה, עם משמעות כזו או אחרת.
        4/9/19 22:47:
      נכון פספסתי, כי מיהרתי להבין דבר אחר, כקורא אני הופך להיות עוד תחנה. אותה מילה שהיתה אצלך כפי שאמרת ובצדק, אצלי היא מקבלת משמעות אחרת, לכן לדעתי המשמעות היא משנית/ אולי רק בגדר הרהור- כי המילה עשתה את עבודתה נאמנה, היא הגיעה ליעדה, עברה לצד השני.
        4/9/19 09:24:
      אני מתייחס לתחנה אחת בלבד, כשהמילה עוברת מהראש למסך או לדף או בכיוון ההפוך, כמו במקרה שלך למשל, קראת את המילים האלה שכתבתי כאן והבנת משהו אחר לגמרי ממה שהתכוונתי ואת העיקר פספסת. עכשיו שים לב שימי, זה לא אומר שאתה טועה בקריאה שלך, אם לא הבנת למה אני מתכוון האשמה רק בי, אולי אני לא יודע להעביר רעיון שלם מצד לצד, זו רק דוגמה איך המשמעות מתחלפת, כל אחד קורא משהו אחר והמילים אותן מילים.
        3/9/19 22:19:
      אז המילה היא סוג של רכבת שפורקת משא כבד בכל תחנת מעבר? שני העולמות הללו המתרחשים באותו זמן, הם בעצם השפיות, האיזון. נכון כל הזמן צצים מכשולים, וצריך לעבור בין העולמות, אבל יש רגעים של סנכרון שהעולמות מתמזגים, ומוצאים את עצמם נשארים לדבר עד רגע לפני- שהם עוד פעם מתפצלים לשניים.