כותרות TheMarker >
    ';

    לשם שינוי - אימון, טיפול וליווי באתגרי החיים

    מאמרים מקוריים, מחשבות וסיפורים מעוררי השראה, המציעים מבט חדשני ויצירתי לתחום ההתפתחות האישית עם תובנות מרתקות מעולם המחשבה וההגות היהודית והכללית.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    אהבה עצמית (מתוך הקורס ארגז הכלים לשם שינוי)

    0 תגובות   יום שני, 9/9/19, 14:20

    אהבה עצמית (מתוך הקורס ארגז הכלים לשם שינוי)

    הכלי : אהבה עצמית

    תיאור: ללמוד תקשורת מקרבת בין אני לבין עצמי.

    השפעה: אותנטיות, מניעת סבל, מערכות יחסים איכותיות ו משמעותיות, חווית חיים מלאה והרמונית.

     

    כולנו מכירים את האמירות: כדי שיאהבו אותך צריך לאהוב את עצמך. תאהב את עצמך ואז יהיה לך טוב וכדו'.

    מה זה בעצם אהבה עצמית ומה באמת אפשר להרוויח ממנה?

    אז לפני כן בואו נדבר קצת על אהבה. זו מילה גדולה אז אנסה להציע מהלך מסויים כדי לדייק מה חשוב להבין על אהבה בכלל כדי להבין מהי אהבה עצמית וכיצד לזכות בה.

    יש הרבה תועלות שאנו מקבלים מאהבה, אני רוצה להתחיל בשאלה, מה מאפיין מערכת יחסים שיש בה אהבה לעומת מערכת יחסים אחרת. נשווה לצורך הענין קשר שיש לנו עם אדם זר, לעומת קשר עם אדם שיש בקשר עימו אהבה.

    בקשר של אהבה, בין אם זה בין בני משפחה, בין חברים או בתוך זוגיות, הזולת הוא לא סתם אדם. הוא אדם ייחודי, שיוצא מקבוצת הזרים הסתמיים ועובר לקבוצת המיוחדים עבורינו. אחת המילים שמשמשות אותנו לתאר קשר כזה היא 'קירבה'.

    במה שונה אדם קרוב מאדם רחוק?

    מגע עם אנשים זרים הוא פעמים רבות אתגר – אני צריך להיות במיטבי, לעשות רושם, לפתח קשר חיובי, אני רוצה שיראו אותי כמוצלח, חכם, יפה, טוב. כי ככה העולם עובד. אנו הופכים להיות מעין 'מצגת' של עיסקה – כדאי להיות איתי כי אני שווה. וזה אומר, להסתיר צדדים פחות חיוביים, ולתחזק את ההצגה הכי טובה שאני יכול לתת. וזה מאוד מעייף. וזה יוצר דיסוננס פנימי, כי אנו הרי לא מושלמים, ולא מביאים את עצמינו באופן מלא. ויש לעיתים קצת תחושה של שקר, ושל אילוץ, ושל מאמץ, של מלאכותיות. מכירים את החוויה הזו של חיוך מאולץ ותשובה 'הכל סבבה' לשאלה מה קורה? ואיך בפנים הבטן מתכווצת...

    אז הזרים הם אלו שאני מולם, לא איתם. אני רואה אותם מרחוק, הם בקבוצה היריבה, ואני אתם במעין עימות מתמיד. כל זמן שהם זרים.

    את הקרוב אנו רואים אחרת. לא רק כפריט של קבוצת האובייקטים האנושיים, אלא כסובייקט (מרכיב בחוויה האישית הפרטית) שיש לו קשר ייחודי איתי. מישהו שאיתו אפשר להרגיש שונה ממה שמרגישים מול הזרים הרחוקים מהקבוצה היריבה.

    ואנו רואים אותו אחרת, ראיה רב ממדית, שכוללת את כל מה שיש בו וחשוף לנו – את הצדדים שגורמים לנו הרגשה טובה, וגם את הצדדים שקשה לנו איתם, ולמרות שהם קיימים אנו מסוגלים לקבל אותם ולהכיל אותם.

    אז איך אנחנו בסופו של דבר מסתדרים עם הצדדים הפחות נעימים? למה אנו מסוגלים לאהוב אדם שלעיתים לא נעים לנו איתו?

    הסיבה היא שאנו לומדים במסגרת הקשר לא לקחת את זה אישית. לא לפרש את התנהגויות או תכונות אופי שלא נעימות לנו כדבר שמכוון נגדינו, או מאיים עלינו, אלא כחלק מהאדם הזה, כמכלול, שאוהב אותנו עם כל מה שיש בו, גם אם לפעמים הוא לא מראה את זה. וזה מסתדר לנו, שהוא יכול לעיתים להתנהג כלפינו באופן שלא נעים לנו, ואין בכך כדי לשלול את העובדה שהוא אוהב אותנו ואנו יכולים להמשיך לאהוב אותו.

    האם אנו מתייחסים רק למה שנעים לנו באדם הזה? האם אנו מתעלמים מהעובדה שיש בו צדדים אחרים?

    התשובה היא, שאם זה קשר אמיתי ולא רק אינטרסנטי, אנו מכילים את הצדדים הקשים, ומבינים שהם בעצם המקומות שבו הוא מתמודד עם החיים, המקומות שקשה לו, המקומות שהוא לא יודע או יכול ברגע זה לפעול אחרת. ובמקום לכעוס עליו או לשפוט אותו, אנו מרגישים כלפיו חמלה, הזדהות עם הקושי והכאב, ומוכנים להיות לצידו ולתמוך בו גם ולפעמים בעיקר במקומות הקשים. אנו לא מנסים שיהיה מושלם בעינינו, אלא מקבלים אותו עם הפצעים ועם השריטות, מבינים שהם חלק ממנו שהוא צריך לחיות איתו ולצמוח איתו, ומוכנים לתמוך בו לפי הצורך. וכשאין לנו כוח להיות כאלה מכילים, אז אנו נפגעים, נעלבים, כועסים, אבל אחרי זה חוזרים למקום הנכון  כי אנו זוכרים את הדרך.

    ובאותה המידה שאדם קרוב זה אדם שאנו רואים יותר, שמאפשר לנו לראות אותו כמות שהוא, ויודע שאנו איתו כמו שהוא, בלי שיצטרך לעשות הצגות, להתאמץ כל הזמן, להיות תמיד במיטבו – כך אנו רוצים שאנשים הקרובים אלינו יהיו אתנו – שיראו אותנו, שיבינו שכל מה שיש בנו זה חלק מאיתנו, שיאפשרו לנו לא להתאמץ כל הזמן, להרגיש שיש רשות לבטא את כל הצדדים שבנו, ושזה בסדר. מותר. 

    והקושי שלנו עם אנשים קרובים הוא בדרך כלל כשאנו מרגישים, גם אם לא מודעים לכך, שהם התרחקו, שהם לא רואים אותנו כמו שאנו צריכים. ואז רבים, ומראים בדווקא את הצדדים הפחות נעימים, כאילו אומרים- זה אני, נראה אותך מתקרב! ונזכרים, ומתקרבים שוב. או שלא.

    ואותה אפשרות של לראות זה את זה באמת, לתת לגיטימציה לכל מה שיש, לשחרר מהצורך ב'מצגת' ולהיות פשוט מה שאני עם מי שאתה, הם המאפיינים המשמעותיים של קרבה, זה מה שקורה באהבה.

    ואז, כשקשה לי, אני יודע שמי שאיתי הוא מישהו שאני יכול לסמוך עליו. שהוא כאן בשבילי, שמה שלא אבטא הוא לא יקח באופן אישי, אלא יראה את זה כחלק ממני, מהטוב שבי, מהקשה שבי. ובמילים, בחיבוק או בשתיקה יאמר לי – זה בסדר, הכל טוב , אתה לא לבד, אני אתך, אתה נפלא כמו שאתה ואני אוהב את מי שאתה.

    ושם אין מקום לביקורת, לשיפוטיות, להאשמה, לתביעה, לדרישה – יש פשוט קבלה מאהבה.

    וכשאני יכול להיות מי שאני, לא בשביל מישהו או משהו אחר, לא כי ככה צריך, או ככה רוצים, אלא כי זה מה שמתאים לי עכשיו, אני חווה אותנטיות – הרמוניה פנימית, שמאפשרת הרמוניה גם עם העולם. ואז אני מפסיק לפחד מהאחר, כי אין סיבה. וכשהפחד מהאחר נעלם, נעלמת התחושה הקשה ביותר של הקיום הלא אותנטי – הבדידות. כי בדידות זה פחד מ'לא להיות מספיק' – וחווית חולשה מלהזדקק למישהו חיצוני שבשביל להיות איתו, כדי להיות כאילו חזר, כאילו אני, אני צריך לוותר על עצמי. פרדוקס. אבל כשיש מישהו שאוהב אותי, אז אני לא צריך לוותר על כלום, ואני לא בהזדקקות, כי אני לא מפחד שאני לא מספיק. וטוב לי.

    נעשה צעד נוסף – כל החוויות שלנו ביחס לעולם וביחס לאנשים אחרים הם למעשה השתקפות של תפישות שיש לנו על המציאות שאנו מפנימים ומעצבים איתם את העולם האמיתי שהוא העולם הפנימי שלנו, העולם היחיד שבאמת קיים.

    אז כשמישהו אומר לנו שאנו לא בסדר, מה שעושה לנו רע זה ההזדהות עם האמירה שלו. אנו אומרים לעצמינו שאנו לא בסדר – לפעמים בגלל שאנו מאמינים למה שהוא אומר, לפעמים בגלל עצם העובדה שהוא אומר לנו דבר כזה – אז משהו בטח לא בסדר בנו. והקושי שלנו הוא בגלל שהפכנו את האמירה למציאות ובאותו רגע בעולם שלנו אנו לא בסדר - ורע לנו.

    אולם אם היו לנו מערכות יחסים/תקשורת עם העולם שהן כולן אהבה, אז לא היה מקום לאמירה כזו. כי גם הדברים שאנו רוצים שיהיו אחרת, הם לא בהגדרה של 'לא בסדר'. הם בהגדרה של 'זה מה שיש', ועם זה צריך להתמודד, אולי אפשר לעשות אחרת, כך או אחרת יש כאן קושי וכאב ואותו נקבל ונחבק. ואין מקום לאשמה או שיפוט. ושם יש לנו כח כי כל מה שקורה תומך בנו ומחזק אותנו ואנו מסוגלים להתבונן בפצעים, ללמוד מהם, לגעת בהם, ולאפשר להם להתרפא. ואנו איתם.

    אז נכון שזו אוטופיה שכל מערכות היחסים שלו יהיו של אהבה מקבלת ומכילה. אבל הדבר החשוב הוא שבסופו של דבר, מה שבאמת קורה בפנים, זה הדיבור הפנימי הזה, של מה אני אומר לעצמי. וכשאני נפגע ממישהו חיצוני זה בגלל שאני אמרתי לעצמי שאני לא בסדר, והוא החיצוני היה רק טריגר, אבל ההחלטה והביצוע קורים בשיחה שלי עם עצמי.

    וכל החוויות הקשות שאנו חווים הן בגלל הדיבור הפנימי הזה, בו אנו הופכים להיות הזר הלא אוהב, שמאשים, ודורש, ולא מקבל, ולא באמת רואה אותנו. וזה מקור הכאב והחולשה, והעצבות והבדידות.

    אז המסקנה הלוגית שעולה מהדברים היא דווקא די פשוטה – מה שקובע זה הדיבור הפנימי. ותמיד יש בנו A ו B – האני שמדבר עם עצמי. יש לנו מערכת יחסים 'בילד - אין' שתמיד איתנו, והיא לא רק החשובה ביותר, היא למעשה היחידה שקיימת באופן אמיתי, כי היא מייצרת את המציאות בה אני חיים. אז אני צריך להתחיל לתקשר עם עצמי באופן הכי טוב.

    ואיך עושים את זה?

    לומדים מהתקשורת שקיימת באהבה בין שני אנשים, כמו שראינו – לראות, לגמרי, את החלקים השלמים ואת הפצעים, את הקל והקשה, ולקבל את זה באהבה וחמלה. לדעת שזה מה ש'אני' יכול לתת ל'עצמי' – כי זה מה שעצמי צריך. מישהו לא מולו - אלא מישהו שאיתו, שירשה לו להיות, הכי אותנטי, לתת לגיטימציה לכל מה שקורה ומרגיש, להזדהות עם הקושי והכאב, לתמוך, לעודד, לחבק, לחזק. לתת את הביחד הזה שהוא ההגדרה של אהבה ושל קירבה. ובשיחה כזו, כשהאחד חלש, השני יהיה החזק. כשאחד הוא הילד שמבטא את הרגש ואת הקושי אבל גם את האותנטיות והוויטאליות של החיים, השני הוא המבוגר שמלווה אותו, שתפקידו לשמור, לקרב, לשחרר, לנהל את הסיטואציה – הכל לפי הצורך הנכון והמדוייק.

    צריך ליצור את המרחק הזה בין A ל B. ללמוד תקשורת מקרבת בין השניים שהם אחד. ואת כל מה שבא מסביב, לסנן ולפלטר דרך הכלים של האני הבוגר, שיודע מה רלוונטי ומה לא, למה להקשיב ולמה לא, עם מי להיות בקשר ועם מי לא, ולתת לילד הפנימי את המידע, החומרים והאנרגיה שלהם הוא זקוק כדי להמשיך להתרפא, לצמוח ולגדול.

    זוהי אהבה עצמית, זה הדבר שבאמת כל אחד זקוק לו, וזה מה שאם ניתן זאת לעצמינו, יהיו לנו כל המשאבים הדרושים לחיים של אהבה וסיפוק.

     

     

    אם עוד לא נרשמת לקורס החינמי שלי "ארגז הכלים לשם שינוי, - זה הזמן J

    אשמח לשלוח לך למייל, ללא שום התחייבות מצדך, את הקורס החינמי שפיתחתי: 'ארגז הכלים לשם שינוי' – 100 שיעורים המציגים כלים מעשיים, תובנות ודרכי התמודדות יעילות במגוון רחב של שאלות חיים: הגברת המודעות, שינוי ומוטיבציה, ניהול רגשי, התמודדות עם קשיים, פתרון קונפליקטים, תקשורת ומערכות יחסים ועוד. 
    אלו כלים שכל אחד יכול ליישם אותך באופן עצמאי, ולהתאים לכל סיטואציה של התמודדות את הכלי שמתאים לו. 
    זהו קורס משנה חיים! 
    זה אולי נשמע בומבסטי, אבל אשאיר לך לשפוט זאת אחרי הכרות ראשונית עם ארגז הכלים לשם שינוי.
    זהו אוצר בלום של למעלה מ100 כלים ותובנות עוצמתיים, שהתוודעתי אליהם במהלך לימודי, עבודתי ומסעות חיי, וכל אחד מהם יכול ליצור עבורך אפשרות לשינוי משמעותי בחיים. 

     

    להרשמה לקורס החינמי – ארגז הכלים לשם שינוי:

    https://n.sendmsg.co.il/f17824/4CHANGE

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      dudypalant
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין