כותרות TheMarker >
    ';

    בונו

    השאלה

    8 תגובות   יום שלישי, 10/9/19, 09:44

     

    האם המילים גונבות את העולם?

    השאלה הזו הפתיעה אותו כששכב במיטה והתכונן לישון. היא מצאה חן בעיניו. מיד ראה שזו שאלה חכמה, נבונה וצודקת עם ארומה של הארה: זה בדיוק מה שהמילים עושות, הן מסיטות את תשומת הלב לצד השני בשעה שהן מכייסות אותך בצד הזה. שלא לדבר על העולם שהיה פעם קרוב ורחב עד אין סוף, ואיך הפך עם הזמן לגשר רחוק וצר מאוד, בגלל המילים כמובן, שמכרסמות בו לאט לאט, כל פעם קצת, ובסוף אנחנו נישאר עם עננה של מילים על גבי מילים שלא אומרות דבר, והעולם יוק.

    אבל האמת שהנושא הזה לא הטריד אותו במיוחד, לא לאחרונה בכל אופן. הוא אוהב לקשור את המילים זו לזו כמו ילד שחופר תעלות בחורף בין השלוליות על דרך הכורכר, כדי לראות איך הן זורמות זו לתוך זו ומעניקות משמעות אחת לשנייה. הוא לא שואל מה המילים עושות בעצם כי זה חסר טעם. הרי אי אפשר להגדיר במילים את מה שהמילים עושות וכל ניסיון כזה יוביל לפרדוקס, אז בשביל מה הוא צריך את זה. ואם המילים רוצות לגנוב את העולם, אז שיהיה להן לבריאות. הוא רגיל לחיות בצמצום, להסתפק במה שיש ולא להיות מוטרד ממה שאיננו. גם ככה יש לו מספיק על הראש.

    אם כך, מאיפה צצה השאלה הזו אם לא ממנו - כנראה שהיא קפצה אצל מישהו אחר והוא פרסם אותה באיזה מקום, ועכשיו ניצלה הזדמנות כדי לשוב ולעלות, ואולי איזה נוירון טעה בדרך ויצר קשר חדש שלא היה קודם. אי אפשר לדעת ואין טעם לחטט, אבל עצם העובדה שהשאלה הזו קפצה בדיוק לפני שנרדם הדליקה אצלו נורה אדומה - על פניו זו שאלה תמימה ולא מזיקה, אך בפועל, השאלות האלה שצצות כך סתם משום מקום, הן בעלות פוטנציאל גדול להעיר שאלות אחרות, מורכבות לא פחות, ואז אפשר לשכוח משלוות הנפש ההכרחית לפני השינה. כך או כך, עדיף להתעלם משאלות כאלה כשהן קטנות. ואם והן מציקות בכל זאת, אז תמיד אפשר לסגור אותן באיזו פינה שלא יטרידו יותר. זה לא הזמן לשאלות כאלה לפני השינה.

    הוא לא התעצל ויצא מהמיטה כדי לרשום את השאלה במחברת. לכאורה עם הבטחה לשוב אליה מחר על הבוקר כדי לראות מה בדיוק היא אומרת, אך למעשה כדי להשתחרר ממנה ולא לשוב אליה יותר. הרי אי אפשר להאשים את המילים בגנבה כאילו יש להן איזה מניע נסתר לעבור על החוק. זה חסר הגיון, אין להן שום אינטרס בעולם הזה. זו טענה ריקה שלא אומרת דבר ונועדה למשוך את תשומת הלב בלבד, לא יותר. רק בנאדם עייף בסוף יום עבודה ארוך שכבר לא רואה בעיניים, יכול לאמץ טענה כזו בלי לראות עד כמה היא מופרכת, ועוד לצאת מהמיטה כדי רשום אותה.

    לאחר שהוסיף עוד כמה הערות יסוד כדי שהשאלה לא תהיה בודדה במחברת, הוא חזר למיטה והניח את הראש על הכר כיאה למי שסגר את כל החשבונות מאחוריו, וכעת הוא מוכן לשינה המובטחת. רק לפני כן העיף בה מבט נוסף אחרון, מרפרף, רק כדי להיזכר בטעם שהשאירה אחריה, וראה שהשאלה אמנם לא מדויקת ומבריקה כמו הרושם שעשתה בתחילה, אך עם זאת אי אפשר להגיד שהיא טועה - הרי כל הסימנים מעידים שהעולם באמת הולך ונבלע בתוך עננת מילים שהולכת ותופחת מיום ליום. אי אפשר להכחיש את זה, אבל הן לא עושות את זה בכוונה תחילה - הן מסתירות את העולם בעצם טבען. אין אפשרות אחרת, זו המהות של המילה, להסתיר מאחור את מה שהיא מציגה בחזית. לכן אין טעם לבוא בטענות ולהאשים את המילים בגנבה, ובאותה מידה אי אפשר לנקות אותן מאשמה.

    חוץ מזה, באותה שעה שהמילים מסתירות את העולם בצד אחד, הן עושות סדר בצד השני ובונות שם עולם שלם. אמנם מדומה וחסר ממשות לעומת הראשון, ועדיין עולם ומלואו. כלומר המילים לא נוטות לשום צד בעיקרון, הן רק רוצות לעבור את הגשר בשלום, זה מה שהן מבקשות. והשאלה אינה: האם המילים גונבות את העולם, אלא מה הטעם להסתיר עולם חי ונושם לטובת עולם מדומה, כמו למשל הסיפור הזה:

    "תוהו ובוהו יצאו לטייל עם חושך על פני תהום. רוח קלה ריחפה על פני המים והפתיעה אותם מאחור. היא לחשה באוזנם שתי מילים בלבד, לא יותר, והחליפה את חושך על פני תהום באור גדול. בהתחלה מההלם, תוהו ובוהו לא ידעו מה לעשות, אבל אחר כך, לאחר שנרגעו קצת ומצאו איזה פינה להתאושש מהטראומה, הם ישבו לעשות חשבון: אם המילים החליפו את חושך על פני תהום באור גדול, שכידוע לכל הוא חסר פינות, אז איך יכול להיות שאנחנו יושבים בפינה הזאת?"

     

     

     

     

     

    -

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        אתמול 18:47:

      שולח כוכב תודה על השיתוף

      מוזמן לטעום מהקפה המהביל שלי

        17/9/19 08:51:
      אולי כי האלוהות מתייחסת לכוח של המילה. שהרי ידוע שהעולם נברא באמירה :)
        16/9/19 09:40:
      איך לא חשבתי על מגדל בבל, אוי ואבוי לי, אני כזה סתום. תודה 'רק רגע' שהזכרת לי. פעם היתה לי מגיבה שאהבה לדבר אתי על כל מיני נושאים כאלה, ואחד מהם היה סיפור מגדל בבל, מה קרה שם בדיוק, ולמה האלוהות כפי שהיא באה לביטוי בסיפור הזה, רואה בדיבור של האדם איום קיומי, זה סתום ומופלא באותה מידה.
        16/9/19 09:23:
      זו אבחנה יפה שימי, זה מה שהכתיבה עושה, היא נותנת ביטוי לשני מישורים שמתקיימים בו-בזמן. בדיבור בעל פה זה כמעט לא אפשרי, אתה חייב להיצמד למישור אחד ולהתעלם מהמישור השני, כלומר הצב רואה שני מישורים והארנב רץ על מישור אחד בלבד. כל פעם אני מגלה דברים חדשים בקריאה, בשכתוב ובכלל באופן כללי. אם תשווה למשל את הגרסה הראשונה בפוסט הקודם, שמסופרת בגוף שלישי יחיד, לגרסה הזו שמסופרת בגוף ראשון, תראה שיש הבדל גדול ביניהם שנובע אך ורק מהשינוי בגוף המדבר, ובכן ההבדל הזה הוא דבר חדש שלמדתי.
        16/9/19 09:13:
      פעם היתה לי מחשבה על סיפור מגדל בבל, וחשבתי שמילים הן בעצם האיום הגדול ביותר על האלוהות. אז שפה מדוברת. היום השפה הכתובה, ואני יכולה להתחבר לתחושה שמילים מאיימות לזלול את העולם.
        16/9/19 01:47:
      רק מי שכותב יכול בדרך אגב להצביע על שני מישורי זמן אשר מתרחשים בו זמנית. כשאתה כותב "כל פעם אני מגלה דברים חדשים" בשכתוב? בקריאה נוספת? (הסחות הדעת אפשר לנסות להגדיר כבידורים למיניהם רגע לפני התייחסות לדבר העיקרי).
        11/9/19 23:36:
      זה פוסט שאני עדיין נאבק בו, לא סיימתי אתו, כל פעם אני מגלה דברים חדשים. לגבי שאלת היסוד שלך, זו שאלה טובה בהחלט ואני באמת לא יודע, צריך קודם להגדיר מהי הסחת דעת, אם מדובר בהסחת דעת חיצונית, כמו למשל הטלוויזיה בחדר הסמוך, זה בהחלט מפריע, אבל לא קריטי, יש דרכים להתגבר. הקושי העקרוני לדעתי נובע מכך שמדובר במעבר של המילים בין שני מישורים. מישור הארנב ובו המילים נולדות במחשבה החופשית ושם הן טסות במהירות שיא, ומישור הצב, ובו המילים נאלצות לנוע בקצב הכתבה, ועד שנכתבת מילה אחת, הרעיון כבר התמוסס באוויר ופרח.
        11/9/19 23:04:

      לשאול מאיפה הגיעה השאלה הזאת, צופן בתוכו פה טריק מסוכן שיכול לגלוש לשאלה פילוסופית (טיעון מורכב שבונה את עצמו בשאלה) ברמה האסוציאטיבית הגעתי אל מיכאלאנג'לו, הנביא יחזקאל, ועוד דברים לא קשורים אחד לשני או אולי בקשר רופף או סתם רחשי רקע***  המילים גונבות אלא במקרה והן יוצרות הסחת דעת. בעולם הפרסום, כבר מתפרעים, והופכים אותן למניפולציה. היות ואני בא לפה פעם שנייה, אניח פה שאלת יסוד- האם הקושי של המילים לעבור לצד השני הוא בגלל כל הסחות הדעת?