כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - כי תצא

    1 תגובות   יום שישי , 13/9/19, 13:18
    • מוסר המלחמה של התורה לעומת מוסר המלחמה כיום

    בתרבות העכשווית הקיימת במדינת ישראל הרוח הנושבת לגבי היחס למוסר המלחמה הוא די ברור .

    יש ציפייה לרף מוסרי מאד מאד גבוה , לפחות על פי אמות המידה של התרבות 'התקשורתית' הדרישות נקראות 'מוסריות' , ביחס לאויב עצמו, לטוהר הנשק , לפגיעה בחפים מפשע .

    בוודאי שגם התורה מכוונת אותנו ואף מצפה מאתנו למוסר גבוה מאד במחנה הצבאי ואף בזמן מלחמה , אך המוסר הזה אינו חשוב יותר ממטרת העל במלחמה והיא קידוש שם ה' על ידי הניצחון המוחלט במלחמה .

    "כי תצא מחנה על אויבך , ונשמרת מכל דבר רע..." (דברים כג, י).

    אך מוסר המלחמה לא מתחיל בקרב , אלא בקרב המחנה , ואולי אז אף יותר מאשר בקרב .

    התורה מצווה לסלק מהמחנה את טמאי שכבת הזרע , לייחד מקום לעשיית צרכים , כמו גם יתד שנמצאת בפק"ל של כל חייל המיועדת אף היא לכיסוי הצרכים .

    כל זאת "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך , והיה מחניך קדוש , ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך" (כג, טו).

    בזמן השהייה במחנה יש ציפייה לרף מוסרי גבוה מאד , לרמת קדושה וטהרה גבוהה מאד .

    במילים של היום בוודאי שהתורה מצווה לריחוק בין חיילים לחיילות , לא רק במגורים אלא גם בשמירות , במשימות , בדיוק במקומות שיש פרצה הקוראת ליצר להוריד את רמת קדושת המחנה .

    אבל נשים לב שהיחס של התורה לזמן המלחמה עצמה הוא אחר לגמרי :

    "כי תצא למלחמה על אויבך... וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה , ולקחת לך לאשה" (כא, י) .

    "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" (רש"י ).

    התורה מתירה לחייל במצבים מסוימים ובתנאים מסוימים לקחת לאשה את אותה אשת יפת תואר שראית במלחמה .

    התורה מבינה שבזמן מלחמה יש לחייל יצרים , ונכון שבזמן רגיל מצופה מהאדם להתגבר על יצרו , ואף במלחמה הדבר כן , אולם במלחמה הערך העליון יותר הוא ניצחון המלחמה , ולא באופן מסוים ובתנאים מסוימים התירה התורה את אותה אשת איש .

    אולי דווקא מתוך ההיתר , יש ציפייה שאכן החייל לא ירצה אותה , אך יש פתח של היתר מצד התורה , מה שאין זאת במצבים הרגילים של החיים , וגם לא במחנה עצמו שלא בעת מלחמה .

    גם כאשר התורה מצווה שלא להשחית עצי פרי בזמן מלחמה , דייק הרמב"ן מתוך הפסוקים שאם אתה צריך לעקור עצים למטרת המלחמה , אז תעדיף לעקור עצי סרק בעדיפות ראשונה , אך אם זה לא מספיק ולא מועיל ועצי הפרי משמשים את האויב למסתור או למאכל וכך המצור שלך לא יעיל , אז גם עצי פרי מותר להשחית .

    ושוב , כי מטרת העל במלחמה היא הניצחון .

    כלומר , התורה מציבה רף מוסרי גבוה מאד במחנה , ומשחררת מעט את הרסן בזמן הקרב לשם מטרת המלחמה .

    לא כך הוא המוסר הנשמע כיום .

    במהלך החיים במחנה יש ערבוב , פריצות , שחרור רסן די גדול .

    אך כאשר החייל מגיע לקרב , שם יש עליו מצלמות וכתבים על כל צעד ושעל ולחיצה על ההדק .

    כיצד יכול החייל להגיע לרף מוסרי גבוה בקרב , כאשר בכל תחומי החיים שלו אין כל גבולות ?!

    כיצד יכול החייל להקדיש את מחשבתו ומגמתו לניצחון המלחמה כאשר מצופה ממנו למוסר שלעיתים נוגד את היכולת לנצח ?

    דווקא מתוך מגמת התורה , של שמירה על רמת קדושה וטהרה גבוהים במחנה ובכל תחומי החיים , בוודאי כאשר יגיע החייל לקרב הוא ינהג במוסריות , כי על כך הוא אומן כל חייו .

    וגם אם יזדמן לפניו מקרה כגון אשת יפת תואר , עדיין לקיחתה לאשה היא מתוך מחשבה ולא מתוך פזיזות, בוודאי לעומת היחס שהיה כלפי שבויות מלחמה בעולם הקדום אצל שאר הגויים והאומות .

     

      

    מגלגלין זכות על ידי זכאי

    "כי תבנה בית חדש , ועשית מעקה לגגך , ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (דברים כב, ח).

    מצוות מעקה מלמדת אותנו על חובתו של האדם להיות אחראי לא רק על עצמו , אלא גם על רכושו ועל ביתו ולדאוג שלא תצא תקלה תחת ידו ומישהו ינזק כתוצאה מרכושו .

    אדם שבנה בית , מצווה עליו לבנות מעקה לגגו בכדי שלא יפול משם אדם וימות , ולא יכול בעל הבית להפטר בטענה שזה בית שלו ומה לאדם אחר בביתו . מכאן למדו חז"ל על חובתו של אדם לסלק כל מזיק מרשותו, כגון סולם רעוע, כלב רע בתוך ביתו, כבל חשמל חשוף וכדומה.

    בלשון התורה יש קושי, וצריך להסביר מדוע התורה כותבת: "כי יפול הנופל ממנו".

    התורה קוראת לאותו אדם 'נופל' , עוד לפני שהוא נפגע בכלל באסון זה .

    ומכאן למדו חז"ל (שבת לב ע"א) :

    "ראוי זה לפול מששת ימי בראשית , שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל , אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

    יכולה להיות לאדם מחשבה :

    'הרי גם ככה הכל בידי שמיים .

    מי שאמור למות , כך יקרה לו . מדוע עלי לבנות מעקה בביתי?

    אם מישהו אמור ליפול , אז הוא יפול , ואם הוא לא אמור ליפול , אז לא יפול .

    אין יתרון בבניית המעקה .

    לכן מדגישה כאן התורה: "כי יפול הנופל", גם אם ראוי הוא ליפול כבר מששת ימי בראשית , אתה צריך לעשות את כל המאמצים מצדך שאותה תקלה לא תתרחש על ידך, ברשותך ובגלל מעשה שאתה עשית .

    אומר הרש"ר הירש שבכל פעולה הבאה על ידי האדם יש שני גורמים הבאים במשותף : הגזירה האלוקית והמעשה הטוב או הרע התלוי בבחירתו של האדם .

    "אם זכינו , הקב"ה מוסר אותנו למעשיהם הטובים של צדיקים , ואם לא זכינו , הוא מפקיר אותנו למעשיהם הרעים של הרשעים".

    אם זכינו/ לא זכינו , הכוונה מלשון זכויות , אם עשינו מעשים טובים ובכך יש לנו יותר זכויות , אז נפגש בצדיקים ובמעשיהם הטובים .

    אך אם לא נעשה מעשים טובים , אזי נתקל באנשים רשעים ונושפע ממעשיהם .

    אדם צריך לעשות את ההשתדלות הגבוהה ביותר בכדי שלא תצא תקלה מתחת ידו , בכדי שלא יגלגלו חובה על ידיו , אלא יגלגלו זכות על ידיו , על ידי כך שהוא יהיה זכאי במעשיו .

    אולי אפשר קצת לקשור זאת לבחירות המתקיימות השבוע בעז"ה , ולומר שיהי רצון שהקב"ה יגלגל זכות על ידינו ונהיה זכאים שלא תצא תקלה תחת ידינו , ומתוך שמעשינו לשם שמיים נזכה לתוצאות שטובות לעם ישראל , לארץ ישראל ולתורת ישראל , בזכות שנעשה ככל יכולתנו להשפיע בצורה הטובה והאפקטיבית ביותר ביום הבחירות .

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/9/19 20:44:

      ר' שלמה ידידי כאח לי,
      תודה שהארת את עיניי
      בפוסט המושקע והמחכים

      שבוע טוב ומבורך
      ושנה טובה ומבורכת
      לך וליקיריך
      ולכל עם ישראל
      ב א ה ב ה ,
      ב ר ו ך