כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים...

    תומאס מאן - קריאת אזהרה

    0 תגובות   יום שישי , 13/9/19, 15:11

    בני מוריס כתב ב-"הארץ" שאין חשש שכאן יתפתח תהליך הדומה למה שעברו איטליה וגרמניה בשנות השלושים של המאה שעברה.

     

    אני לא כל כך בטוחה.

     

    לאחר רצח רבין ולאחר רצח אמיל גרינצוייג - גם מה שנראה קודם לא ייאמן (רצח ראש ממשלה !), הפך למציאות חיה.

     

    ההתקפות הפרועות שנערכו נגד פעילי שמאל, מצד פעילי ליכוד ו-"עוצמה יהודית", עליהן מדווח ניצן הורוביץ, לא מבשרות טובות.

     

    הנסיון לפגוע במערכת המשפט, לפטר כל מי שלא נוח לשלטון -  כל אלה הן תופעות חדשות. אם נתניהו יישאר בתפקידו, לא כל כך ברור אם המדינה תהיה אותה מדינה. לא מפתיע שכמה מותיקי הליכוד הודיעו שלא יחזרו לבחור במפלגה שהיתה ביתם האידיאולוגי.

     

                                                 ----

     

    תומאס מאן, שהיה סופר הקשור מאד לתרבות ולשפה הגרמנית, נטה לתמוך בגרמניה במלחמת העולם הראשונה.

     

    אבל בשנות עליית הנאציזם, הוא כבר היה מפוכח דיו כדי להבין שנוצרת כאן מדינה שהורסת כל מוסר אנושי.

     

    השנים שבין שתי מלחמות העולם היו שנים של פריחה תרבותית גם בגרמניה וגם באוסטריה.

     

    על אף הקשר העז שהוא חש לשפה ולתרבות הגרמנית, הוא תהה בנאום ב- 1930 במלים אלו: "האם המודל של צייתנות פרימיטיבית, טהורת דם... הפשטנות הלאומית המושלמת הזו  - יכול להתממש בעם בשל"... 

     

    ב-1940 הוא היה כבר בוטה יותר, כאשר הוא כבר ידע על מחנות הריכוז (לשם הושלכו גם מתנגדי המשטר) -"עם גרמניה האומלל - כיצד מוצא חן בעיניך התפקיד המשיחי שנועד לך, לא ע"י אלוהים ולא ע"י הגורל, אלא ע"י קומץ בני אדם מופקרים"...

     

    קריאתו נותרה ללא הד של ממש.

     

    אזרחותו הגרמנית נשללה ממנו, וגם כספי פרס נובל שהוא קיבל ב-1929.

     

    הוא ומשפחתו החליטו, לאחר היסוסים מצידו, לעזוב את גרמניה. הם עברו לשווייץ, אבל בשלב מסוים אפילו שוייץ הפכה מסוכנת עבורם, והם היגרו לארה"ב, שם היו בקשר קרוב עם קהילה של סופרים גרמנים שהיגרו מגרמניה.

     

                                                        

                                                   ----                              

     

    לפני הרבה שנים קראתי את זכרונותיה של אשתו, קאטיה מאן. זו לא אוטוביוגרפיה, אלא רישום של שיחותיה, אותם ערכו שניים מילדיה.

     

    קאטיה מדברת עליו באהבה רבה, אפילו בהערצה. 

     

    היא מזכירה את המתיחות ששררה בינו לבין אחיו היינריך, שהיה אף הוא סופר, על רקע הבדלי השקפות ביניהם, עוד לפני עליית הנאציזם. היינריך היה הרבה יותר תקיף בהתנגדותו לגרמניה הנאצית, ונראה שגם קאטיה היתה תקיפה ממנו. המתיחות בין שני האחים התפוגגה בשנות גלותם בארה"ב.

     

    קאטיה מתארת את באי ביתם, ומונה  סופרים שעזבו, וגם את אלה שלא עזבו, והעדיפו להישאר בגרמניה. 

     

    מבין אלה שלא עזבו, השם שהפתיע אותי היה זה של גרהארט האופטמן.

     

    גרהארט האופטמן התפרסם, בין השאר, במחזהו "האורגים", המתאר את המרד שפרץ בין האורגים בשלזיה, בשל התנגדותם לשימוש במכונות אריגה, שאיימו על פרנסתם. להקת "האורגים" האמריקאית נטלה את שמה משמו של המחזה הזה. חברי הלהקה הוחרמו בתקופת מקארתי. 

     

    בתור סוציאליסט, מוזר בעיני שהוא בחר להישאר, ולהיות נתון לביקורת של השלטון. אמנם הוא היה כבר מבוגר מאד. וכמוהו גם המלחין ריכארד שטראוס. עם זאת, גם תומאס מאן לא היה צעיר: הוא היה יליד 1875.

     

    אבל היו גם צעירים שהעדיפו את הקריירה שלהם, ולא עזבו, כמו המנצח הרברט פון- קאראיאן (יליד 1908), שהיה אפילו חבר במפלגה הנאצית. אמנם ב- 1942 הוא נישא לאשה יהודיה, וכך הגן עליה. עם זאת, נגנים יהודים סירבו להופיע בניצוחו, והוא גם לא הוזמן ע"י התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין