כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    מגיבים בבלוג שהם משתמשים פרטיים / אנונימיים מתבקשים לא להגיב בפורום זה. אדם בלי זהות ואו אחד שלא מוכן לקבל תגובה לא תתאפשר לו הזכות להגיב בבלוג זה. הדבר נובע מכך שאנשים שאין אפשרות להגיע אליהם על מנת להעיר להם אם כתבו משהו לא ראוי לדעתי והם מסתתרים בדרך כלל אחרי שמות בדויים ומרשים לעצמם לכתוב, להכפיש ועוד.

    מוכן לקבל כל תגובה, רק מאנשים שיש להם "זהות" ויש אפשרות לתקשר איתם.

    0

    TIME TO SAY GOODBYE - פוזל לברלין וקיבלתי את ברכת הדרך

    0 תגובות   יום ראשון, 15/9/19, 00:45

    מדינת ישראל ומערכת הבחירות הזו והן היחס של המדינה לאנשים בעלי מוגבלויות כמוני הביאו אותי לסף של ייאוש מהמדינה ואיבוד התקווה.


    אגיד מראש, מדינת ישראל בפוטנציאל היא מדינה נהדרת, כמה שיש פה דברים עקומים ומוזרים עדיין מדינתנו היא המקום עם הפוטנציאל הטוב ביותר לחיים טובים ונפלאים. אין ספק שכאשר יש פה מנהיגות ראויה ויחס סביר לכולם, כיף להיות פה ולחיות פה והנאמר בשיר "ארץ זבת חלב ודבש" והשיר האחר "אין לי ארץ אחרת" הדבר הזה נכון כל עוד מתנהלת מדינה בדרך ראוייה ורצוייה.

    אבל כיום, הגעתי לרגע של שבירה.


    דבר שתמיד שמרתי בבטן ולא העזתי לדבר על זה עם משפחתי אלא רק עם חבר בודד שיש לי – הוא על למצוא מקום חדש להתמקם בו, בלי לוותר על האזרחות בישראל, אלא מקום שבו אבנה לי בסיס חיים וישראל תשאר מדינת הבסיס שלי בגלל ביטוח הבריאות ובגלל משפחתי.


    פעם ראשונה שהעלתי בפני אימי, ניצולת שואה, את הדבר שבא לי לארוז את החפצים, לקחת את הכל ולעבור למקום שכולם קוראים לו ארץ המילקי, ברלין.


    לא בגלל יוקר המחייה, לא בגלל הבטחון, לא בגלל הרבה דברים, כי רק שם אני מוצא את שלוותי ואם אקח את זה גם לנושא שהוא קיום שלי – אני כהומו גאה, מרגיש בברלין יותר טוב מאשר בתוך הקהילה בישראל. בברלין שאני נמצא אני מרגיש נוח וטוב, שאני פה, אני מרגיש שאני לא שייך לקהילה הגאה הישראלית ומרגיש את הריחוק שלי ממנה כרחוק מזרח ממערב.


    שאמרתי לאמא שלי, שנמאס לי פה ובא לי לקחת את עצמי ולעבור לברלין הופתעתי מהתשובה שלה האמת יותר מכל דבר אחר.


    היא אמרה לי – אנחנו לא נעצור אותך מלעשות את זה.


    קח לך חודש, קח לך חודשיים, שכור דירה שם או מקום מגורים אחר, סע לשם, נסה, תראה איך אתה מרגיש ואם טוב לך שם ואם החיים שם מאירים לך יותר ותנסה, תראה אם זה מה שעושה לך את החיים טובים יותר.


    האמת, הופתעתי כי חשבתי שיהיה פה התנגדות והתשובה הזו השאירה אותי במידה מסויימת פעור פה כי לא חשבתי שהיא תגיד – לך לנסות – חשבתי שהיא תמצא את הדרך הדיפלומטית להביע את ההתנגדות.


    הוריי יודעים שכאשר אני בברלין אני מאושר ושמח.


    הוריי יודעים שכאשר אני בברלין – הטינטון שלי שהוא המדיד שלי לרגיעה, יורד לרמת כמעט אפס ולפעמים נעלם בכלל מה שלא קורה פה בארץ בכלל וכאן הטינטון שלי הוא ברמה של שני מטוסי סילון ומפעל שלם שיושבים בתוך האוזן שלי בכל צד 24 שעות ביממה.


    אמא שלי שאלה אותי שאלה, ומה מוציא אותך משלוותך פה ומהחוסר רצון להשאר ועניתי לה ששני דברים גורמים לי בעיקר לרצות לקחת את הפקלאות שלי וללכת מכאן.


    האחד  - העניין הפוליטי השלטוני של מר נתניהו שלא רואים פה את הסוף ומיום ליום הוא הופך להיות מסריח, מלולכך, מגעיל, בוטה וחסר כל תקנה שבעצם אין פה במדינה יותר על מי לסמוך כי מצד אחד יש פה ראש ממשלה מושחת שלא ינוח עד שיחריב את המדינה עד עפר ויותר מזה ואם נוסיף את תרבות השיח פה במדינה כרגע, את הקיטוב בתוך תוכנו בין כולם, ובעיקר התחרדות המדינה והפיכתה למדינת הלכה וכל זה ביחד.... רק מגדיל את הגועל נפש מהמדינה הזו בכלל.


    הדבר השני הוא ההתייחסות של המדינה לבעלי מוגבלויות וזה הדבר שמקומם אותי עד מאד שכאשר עשיתי אחוזי נכות כי לחצו עלי בביטוח לאומי כדי "שיעזרו לי" כי אני כבד שמיעה ועוד צרות אחרות ובסוף שבאתי לבקש עזרה קיבלתי את התשובה המקוממת ביותר "אתה נראה טוב תסתדר לבד בעצמך וביטוח לאומי לא יעזור לך בכלל" הן אמרו העובדות הסוציאליות שאין לי מה לדבר איתן ולא היו מוכנות לסייע לי בכל צורה.


    נוסיף על זה את הרגשתי בקהילה הגאה.


    נוסיף על זה את היחס של הציבור לבעלי המוגבלויות.


    נוסיף על זה את חוסר הרגשת השייכות שלי פה וכל זה מוביל לדבר אחד ללכת למצוא מקום בסיס אחר, ולא בגלל מילקי, לא בגלל כל אלה – כדי למצוא לעצמי את השלווה במקום לא נודע.


    ברלין ? כי טוב לי שם ונעים לי שם ואני אוהב אותה ומצאתי שם את עצמי ומסתדר שם.

    ברלין ? כי סוף סוף לא צריך רכב ואפשר ליסוע בתחבורה ציבורית נהדרת.


    ברלין ? כי שם בקהילה כיף וטוב והרגשה באמת נהדרת.


    ברלין ? כי בניגוד לכאן, שם אני מרגיש יותר בבית מאשר פה בארצנו הנחרבת.


    את העסק שלי אני יכול לתפעל גם מפסגת הר הקלימנג'רו אם יש שם אינטרנט.


    שאני נוסע לברלין מפעם לפעם אני לוקח את המחשב האישי שלי ומתקשר ומבצע עבודות ללקוחות בזמן הנסיעה שלי – אני בונה חוברות וספרים דיגיטליים ואת זה אני יכול לעשות מכל מקום בכל מקום שבגלובוס רק שיהיה בו אינטרנט יעיל.


    שאני נוסע לברלין, טוב לי, שאני נמצא פה ובמיוחד כיום, שהכל פה בהרגשה של ריקבון טוטאלי של המדינה אני מרגיש פה חרה ורע והאמת מפעם לפעם נשבר.


    אני שורד פה בארץ.


    מה שמחזיק אותי פה בארץ זה שלושה דברים:
    ההורים שלי והמשפחה
    הכלב שלי ג'קי
    והעסק שלי הקטן שבניתי ומתקיים יפה ונותן לי סם חיים.

    מה שמחזיק אותי פה זה המשפחה שלי וג'קי
    מה שנותן לי אור זה ג'קי במלוא מובן המילה.

    אבל שאני פותח את אתרי החדשות, שאני רואה את הריקבון פה, את זה שבאופק לא נראה שהולך להיות יותר טוב וגם אחרי הבחירות פה שסביר להניח שיישאר אותו ראש ממשלה, זה אומר לי – שהולכת המדינה לעזאזל, הופכים למדינת הלכה ימנית מסוכנת ובעצם בלי ביטחון, בלי תקווה ועם שחיתות בכל פינה.


    הייתה לי פעם מדינה שהייתה ממלכת הדמוקרטיה.

     
    היום יש לי מדינה שהיא ריקבון של דמוחארטה.

    פעם, באמת הייתי פטריוט שמישהו שרק אמר דבר כזה לא יצא ממני ראש והייתי אוכל לו את האוזניים, את הלב ואת הנשמה אם מישהו דיבר על כך שיעזוב או נמאס לו מהמדינה.

    והיום, רע לי במדינה הזו שהיא "הבית שלי".


    אני מודע לדבר שלא עוזבים מקום כי רע, ואמר לי פעם במשטרה שרציתי לעזוב ולשנות מצב, תשאר, אל תעזוב, המפקדים בסוף הולכים גם אם הם לא הכי טובים ואנחנו הקטנים נשארים.


    אבל פה, לא נראה באופק שמשהו הולך להשתנות.


    אותו אחד שהיום הוא הראש לא רואים שמישהו יגיד לו שלום.


    אותו אחד שהיום הוא ראש המדינה יישאר פה לעוד הרבה זמן ועם הארץ הזו תגיע השררה.

    אין תקווה ואין אמונה שיהיה פה טוב יותר ב 18 לספטמבר.


    אין תקווה שעתיד טוב יותר הולך להיות לנו.


    יש תחושה שאנחנו עומדים בפני שוקת שבורה ומדינה בוכייה.


    יש תחושה בלב שלי של ריקבון במדינה הזו בלי אפשרות לשנות אותו ולהפריח את השממה.

    אני מרגיש היום כמו בסיפור מאחת האגדות

    שהייתה פעם מדינה פורחת ומנהיגות נפלאה והכל פרח והיה נפלא

    ועל המדינה השתלטה המכשפה הרעה ואוסף הנתינים שלה.


    פתאום הכל נהיה שחור, הפרחים הפסיקו ללבלב, הפרות הפסיקו לתת חלב, הכל היה אפור והצבעוני הפך להיות שחור, כולם סגדו למכשפה שהצליחה להרוס כל חלקה טובה.


    וזה לדעתי המצב שלנו כיום שהמכשפה הרעה שולטת ואין שום דרך להוריד אותה.

    והתקווה היחידה שלי בלב שיגיע קסם, שיגיע אות משמיים (לא אלוהים) ופתאום יהיה

    פוףףףףףף

    אחד גדול

    המכשפה תעלם, כל העדר שהיה איתה ייכנס לבית האסורים או..... יגורש

    והארץ תחזור לפרוח והשחור יהפוך להיות צבעוני ושמח

    והעם יחזור לחייך

    ואיש את איש יאהב ושלום ושלווה.

     

    זה אשליה


    השחור יישאר שחור עוד הרבה זמן

    החשוד מבלפור ימשיך את דרכו

    המדינה תהיה מפולגת הרבה יותר

    העם שלנו יסבול עוד יותר ממדינת ההלכה הקשה.

    הקיטוב יהיה יותר מטורף והזוי

    ואולי גם עם הממשלה הזו שתשאר יהיה מה שדעש עושה יזרקו את ההומואים מהגגות או שישימו אותם במחנות טיפולי המרה.....


    לא טוב לי פה

    רע לי

    לא האמנתי לתשובתה של אמא שלי

    לא חשבתי שהיא תגיד לי תנסה בני היקר ואם טוב לך תעשה מה שעושה לך את החיוך בחיים.


    אמא שלי פטריוטית יותר ממני

    אבל רוצה שיהיה לי טוב יותר בחיים ואני אהיה מאושר.


    פה בארץ נכון לרגע זה

    איבדתי את התקווה ומיום ליום, מרגע לרגע זה נהיה יותר רע

    אין שלווה

    אין אמונה

    אין תקווה

    הרגשה רעה ויותר מזה

    לא רואה שהולך בקרוב להשתנות אלא

    הולך להיות רק יותר רע.

     

    ברלין, את המקום היחיד שמביא לי שלווה
    לא המילקי מעניין אותי, לא יוקר המחייה
    מעניין אותי רק דבר אחד
    רגיעה לנפש שלי, והטינטון שכיום הוא שובר שיאים בגלל כל מה שקורה כאן
    ואני רוצה להגיע סוף סוף לכך

    שלא אלך לישון בתוך מנוע סילון
    ואקום שיש שקט ולא סערה באוזן ימין ושמאל....

    לא מסתכל פה על ימין, על שמאל, מה שצריך להיות מבחינת מדינה שיהיה
    רק שיקום פה מנהיג
    שאיכפת לו מהעם, מהמדינה, מכולנו
    ולא רק כזה שאיכפת לו מחילוץ ישבנו ממעשייהו

     

    אני אוהב את הארץ שלי

    את מדינת ישראל

    הגעתי לרגע השבירה שלי

    לא טוב לי ולא רואה את האור בקצה המנהרה

     

    ודרך אגב..

    יש לי אפשרות להוציא דרכון אירופאי

    אבל בנתיים...... בנתיים, ישראל היא עדיין הבית שלי

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין