כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    תרבות צריכה

    0 תגובות   יום ראשון, 15/9/19, 12:37

    ''

     

    'אני יוצא לראות מכונית.' הודיע עזריאלי קצרות לאשתו, אסף את מעט חפציו שהיו מפוזרים עדיין על השולחן וכבר הניח את ידו על ידית הדלת.

    'אבל אנחנו כבר יושבים לאכול!' נזעקה אשתו בתרעומת. 'תדחה את זה לאחר הארוחה, הם לא עומדים ליד האוטו ומחכים לך!'

    'זה בדיוק המצב, הם אכן עומדים ומחכים ולא הייתי רוצה להגיע לאחר שמכרו את המכונית לאחר. מלבד זאת זה לא רחוק מכאן, איזה שלושה רחובות אז כמה זמן כבר אתעכב, שעה, שעה וחצי לכל היותר.' ובלא להמתין לתשובתה יצא וטרק את דלת אחריו.

    לעזאזל! רטן בינו לבין עצמו. בכל פעם שאני צריך לצאת מתעורר וויכוח. שבועיים חלפו מאז מכר את מכוניתו הישנה ורוחם של הכל נתקצרה.

    התרגלו למכונית, נוחיות מפוקפקת. וודאי מבחינתו מפוקפקת הייתה, שהרי העדיף תמיד להישאר בבית כדי להוסיף לשבת עוד שעה ועוד שעה ליד הכן ולצייר. אלא עבור אשתו וילדיו העניין לא הסתכם בנוחיות גם עניין של יוקרה היה זה. כך נע סר וזעף במעלה הרחוב, נזכר בכל הצרות שהלעיטה אותו מכוניתו הישנה, בטרם מכר אותה. חייב הוא למצוא טובה ממנה, החליט בינו לבין עצמו. מכונית שתמשוך לפחות שנה שלמה, בטרם תתחיל לעשות צרות. ועד שימצא אחת כזאת, עוד ירבה להתרוצץ. הרהר עזריאלי בספקנות.

    בפתח הבית אליו היו פניו מועדות, עמד עלם צעיר וסובב בעצבנות צרור מפתחות בין אצבעותיו.

    'אתך דברתי בקשר למכונית?' שאל אותו עזריאלי.

    'אה זה אתה? הגעת מהר,' ציין הצעיר. 'בוא ניגש אליה, היא כאן מאחורי הפינה.'

    כאשר סובבו שניהם את הפינה וקרבו למכונית, חשכו עיניו של עזריאלי. חבוטה הייתה משני צדדיה ואחת הדלתות לא נסגרה כהלכה.

    'פתח את מכסה המנוע.' פנה עזריאלי לצעיר וניגש לחזית המכונית. לאחר שהלז מלא בקשתו הציץ במנוע ובחנו.

    'הדליק אותה.' הוסיף ואמר לו. לאחר כמה דקות של אכזבה תהומית, הזדקף כעוס.

    'שמורה... עברה טיפולים...' ציטט בלעג לצעיר את תוכן המודעה שהלז פרסם בעיתון. 'לא נגעו במנוע הזה שנים!' הוכיח אותו בלהט.

    'אתה לא רוצה אל תקנה, זו לא מכונית חדשה.' ענה לו הצעיר באדישות. 'יש מספיק קופצים עליה במחיר המצחיק הזה, וגם יש לי קבלות על הטיפולים שהיא עברה.'

    מצטער, אני לא קונה אותה! תודה על הטרחה בכל אופן.' פסק קצרות הפנה לצעיר את עורפו והחל לעשות את דרכו חזרה.

    כאשר חלף על פני המרכול, הציץ עזריאלי בנעשה שם מבעד לקיר הזכוכית, חוכך בדעתו האם להיכנס ולקנות מצרך נחוץ כלשהו; עד אשר נחסמה ראייתו במודעה רחבת ידיים. עצר וקרא את תוכנה בהשתוממות רבה.

    "שקית אומנותית תוענק לצרכן בקופה, שקית ניילון שהדפס אומנותי מקשט אותה, כדי לארוז בה את המצרכים שרכש." כך נאמר בה במודעה במלים אלו פחות או יותר. למבצע המיוחד במינו הזה, חברו... וכאן פורטו האגודות והאומנים, היזמים השונים ורשתות השיווק שנתנו את ידם למבצע מזהיר זה. בסוף המודעה צוין בצנעה כי ניתן לרכוש מסגרת בעשרה שקלים בלבד, כדי למסגר את שקית הניילון האומנותית. לאחר כמובן שתסיים כמובן את תפקידה בנשיאת המצרכים.

    לרגע קל עמד עזריאלי נטוע על מקומו המום. הרעיון הזה הרי נפל כבר לפני כשלוש שנים. הוא לא הועלה בדיוק במתכונת הזו... נזכר ותוך כדי הרהורים המשיך לנוע לכיוון ביתו.

    פורסמו מספר מאמרים בעבר שעסקו בשיתוף הפעולה בין אומנים לבין מומחי שיווק. השימוש שעמדו הם לעשות במרכזי קניה שונים, לצורך הצגת יצירותיהם לציבור הרחב. גם הרעיון הנלעג הזה של הפצת שקיות עם הדפסים אומנותיים עלה אז. אך כמובן רעיון אבסורדי זה גווע מיד. דובר אכן על קירוב הציבור לזרמים שונים וליצירות של אומנים שונים. זה כבר נשמע הרבה יותר הגיוני. למען האמת הריצה הזו אחרי הציבור האדיש לחיזוריהם של כל העוסקים בתחום, תסתיים בהתמוטטותם של המחזרים, בעוד טרפם אף לא טורח לשים לב למאמציהם ללכוד אותו... מרכזי הקניות, הסנטרים המגוונים, הקניונים, תופסים כיום מקום מרכזי בחיי התרבות של הקהילה העירונית. אם כלל ניתן להגדיר זאת כתרבות כפי שאני ואנשים רבים כמותי, היו רוצים לראות... אך מוזר ככל שהדבר מסתבר, חלונות הראווה, המדפים על שלל מוצריהם, אולמות הצריכה של המרכזים עצמם, תפשו את מקומם של סיפורי הדת המצוירים ביד אמן בקתדרלות ובכנסיות השונות באירופה של המאה החמש-עשרה.

    האבולוציה של התרבות האנושית... לעג הגורל! אם בתחילת המאה זרמים באומנות החזיקו עדיין מעמד מספר שנים, הרי כיום מדי שנה ואף פחות מזה, צצים להם זרמים חדשים, אסכולות חדשות והכל ממהרים לחקותם. אה, אין טעם לעסוק בניתוחים מתסכלים מסוג זה ועוד על רגל אחת... סח לעצמו עזריאלי. תוך כדי הרהורים אלה נוכח כי עומד הוא בפתח ביתו. עלה לדירתו וניגש לחדר הילדים. בתו הייתה שרועה על מיטתה המוצעת, עם ספר פתוח בידיה. בעוד בנו סמוך היה אל שולחן הכתיבה בפינת החדר, עורך את שיעורי הבית.

    'אכלתם כבר ארוחת צהרים?' שאל את בתו.

    'כן, מזמן...' השיבה לו בתו. 'הארוחה שלך מחכה לך במיקרוגל.'

    איפה אימא?' הוסיף לשאול.

    אימא הלכה לנוח קצת.' השיבה לו וחזרה לספרה.

    בלית ברירה נטל את ידיו שלף את ארוחתו המחוממת שנית ולאחר שסעד את ליבו, ניגש עם הכלים לכיור. הניחם על השיש, פתח את ארון המטבח ומצא שפח האשפה חשוף וריק.

    'היכן היא מחביאה את שקיות האשפה?' רטן לעצמו בלחש בעודו מחטט במגרות.

    וודאי שכחה לקנות כהרגלה, נו ויום שישי היום ובשעה זו אין טעם לשלוח את אחד הילדים לקנות, לבטח סגרו כבר.

    בעודו מזדקף ומעביר מבט על סביבותיו נוכח כי נחה לה שקית צבעונית בפינת השולחן, חדשה ובממדים הנחוצים.

    נס חנוכה ממש, שרק תחזיק מעמד עד יום ראשון... מיד נטל אותה וריפד בה את פח האשפה, משליך לתוכו את שיירי ארוחתו. את הכלים השאיר לאשתו בכיור וחזר לשולחן לעיתונו. מוטב שיחזור שוב לעיין בלוח מודעות הרכב, ייתכן וחלף מבלי משים על מודעות מעניינות כלשהן, סבר.

    בארבע אחר הצהרים כאשר קמה אשתו כהרגלה כדי לחזות בטלה נובלה החביבה עליה, מצאה אותו רכון עדיין על מודעות המכירה בעיתון.

    'לא קנית, מה?' שאלה עומדת מעליו.

    'לא, היא הייתה במצב איום.'

    'אל תחפש מציאות בפעם הבאה. כשאתה רואה מחיר נמוך מהמחירון, סביר להניח שמדובר במכונית לאחר תאונה, או מוזנחת לחלוטין.'

    'תני לי כמה דקות שקט,' ביקש אותה. 'אני כבר גומר.'

    'האוכל היה עדיין חם או שחיממת אותו שוב?'

    'כן היה עדיין חם, ליקקתי את האצבעות.' השיב מבלי לגרוע את עיניו מהמודעות בעיתון הפרוש לפניו.

    אשתו פנתה ונכנסה לסלון הדליקה את מקלט הטלביזיה. לאחר כמה דקות צפייה חזר והתיישבה מולו, מפהקת.

    'איזו תכנית, חבל שקמתי, יכולתי לישון עוד שעה. איפה השקית שהבאתי היום?'

    נחרדה לפתע.

    'איזו שקית?' שאל אותה עזריאלי בתימהון.

    'הנחתי פה הבוקר שקית,' השיבה מציינת את מקומה בפינת השולחן בידה. 'שקית עם הדפס אומנותי...'

    'אה, השקית הזאת...' פרץ עזריאלי בצחוק רועם. 'ריפדתי בה את פח הזבל. היית צריכה לזכור לקנות שקיות אשפה.'

    'למה לא הערת אותי? הייתי נותנת לך אחרת! אתה פשוט אף פעם לא מוצא כלום! אלוהים ואני עוד רציתי שתמסגר אותה.'

    'קנית מסגרת בשביל הדבר הזה? יצאת מדעתך? למסגר שקית ניילון...? את יודעת מה פירוש המלה קיטש?'

    'ומה אני עושה עם המסגרת הזאת כעת? היא עלתה עשרה שקלים.'

    'הרגעי אני כבר אמצא לה שימוש.'

     

    © חיים קדמן 1988 כל הזכויות שמורות


    דרג את התוכן: