כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    סיפור מהתחת

    2 תגובות   יום רביעי, 18/9/19, 10:44

    היה בוקר שטוף שמש.

     

    קמתי בנחת, ולאחר שגרת הבוקר הרגילה, לבשתי את בגדי הספורט ויצאתי להליכה של בוקר. היום היפה הכניס בי אנרגיות חבויות ויצאתי בריצה קלה, לעבר המרינה של הרצליה. עד מהרה מצאתי את עצמי עומד ליד הירידה לים. מימיני, המזח של המרינה בים הרצליה ומשמאלי, החוף המוליך לחוף הצוק. שלא כהרגלי, המשכתי דןוקא לכיוון הים.

     

    השמש החמימה הציפה באור בוהק את המים השקטים הכחולים.

     

    אני רץ לאט, מאזין לרדיו, מביט בהולכים וברצים  מולי. מתבונן בים לימיני,  שמה ראיתי כמה צעירים חותרים בעוז במים הקפואים, לבושים בחליפות גומי שחורות וכמה ברווזים – שחיינים, מן הסתם  עולים מרוסיה, חותרים במים הקרים. 

     

    איזה מין שלווה ואיזה כיף של יום.

     

    והנה אני רואה את עמנואל ודוביק. מנפנפים לי  ומזמינים אותי לשתות עימם קפה של בוקר. ככה עם כל היפים והעצלנים בקפה הצפוני של הצוק.

     

    "אתם הורסים לי את הריצה. אם אני מפסיק אני לא חוזר לזה." אני אומר להם.

     

    " מה זה חשוב. תעשה הפסקה תשתה איתנו קפה ואחר כך תמשיך. מקסימום תמשיך אחר כך בהליכה, זה גם כן טוב." אומר עמנואל.

     

    "בא בא," אומר דוביק "מזמן לא התראינו. בא תשתה איתנו, הקפה עלינו."

     

    אני מסכים. מה רע, שמש חמה. ים מדהים. הכול טוב. והריצה? לא תברח.

     

    אנו יושבים ליד השולחן. רגלנו מבוססות  בחול הלבן, פנינו אל הים ואנו מספרים זה לזה בדיחות חבוטות של פנסיונרים מזדקנים. אני מכיר את כל הבדיחות והמצב מתחיל להיות מביך. עמנואל נהנה מכל רגע. הוא לא זוכר בדיחות ישנות. כמו שהוא אומר: " הזיכרון אצלי בסדר גמור, רק אני שוכח." אין מה לעשות.

    אנו מביטים בערגה בצעירות החטובות שמתחילות למלא את המתחם. בנות בזוגות, בנות  בלבד, עם בני זוג ,תופסות  את כל השולחנות. פורסות רגלים בחול ומתמכרות לשמש.

     

    באותם רגעים, צריכים להודות, עובדים הזיכרונות לא המציאות.

     

    לפתע נשימתנו נעצרת. לאט  ובבטחה עוברת אחת מהן על פנינו, בלונדית חטובה ועם תחת. מה זה תחת, מלוא כל הים כבודו. היא עומדת עם הגב אלינו, מביטה בים, מתמתחת ופורשת זוג זרועות יפות. אבל אנו מרוכזים בתחת. היא מתבוננת בכיסא, מנקה את החול ומניחה את שתי ה... סופגניות על הכיסא. אפשר היה להרגיש את זה.

     

    דוביק מהמהם משהו ואומר "ראיתם מה שאני ראיתי?"

     

    "ראינו."

     

    "ומה," שואל עמנואל "מה נישאר לנו חוץ מהמבטים?"

     

    דוביק נאנח ואומר." אין מה לעשות. לפחות אני אלך להשתין. בגילנו זה גם כן משהו."

     

    "תיקח עיתון" אני אומר לו." שיהיה לך יותר קל להמתין עד שזה יבוא."

     

    דוביק מגחך.

     

    "בא נעבוד עליו." אני אומר לעמנואל.

     

    " מה נעשה ?"

     

    " אני הולך לגברת של הסופגניות ומציע לה עסקה, אחר כך אני מתערב עם דוביק. הוא מסכים. אם מצליח לי, הוא משלם. אני נותן לה את הכסף והיא מרוויחה. וכולם שמחים. יהיה לנו סיפור של בוקר.

     

    עמנואל לא עוקב. אני אוזר אומץ. אולי זה הים?  אולי זה החום? זה המעמד? זאת הריצה. לא יודע.

     

    אני ניגש לגברת.

     

    היא מביטה בהפתעה.

     

    "תקשיבי," אני אומר לה, יש לנו דקה. אני התערבתי עם חבר שלי, שהלך כרגע להשתין בשירותים שאני מספיק אמיץ להזמין אותך לקפה. את יודעת, אני לא אחד מאלה. אני כבר מבוגר ואני לא מתחיל עם בחורות בים."

     

    "דווקא אתה ניראה טוב," היא אומרת ואני מסמיק  מהגבות עד העורף. הייתי אומר "עד שורשי שערותי," אבל אלוהים ואתם עדי, שאני קירח.

     

    "אני אתערב איתו על מאה שקל. אם הוא לא מסכים, לא קרה כלום. אם הוא מסכים, אני בא אליך מזמין אותך לקפה. את באה שותה איתנו קפה. הוא משלם. הקפה עלינו והמאה שלך. כסף קל כזה. מה יש לך להפסיד, תהיי ספורט."   

     

    " או קי." היא אומרת.

     

    אני חוזר לשולחן ומספר לעמנואל. הוא  המום.

     

    דוביק חוזר. "נו איך היה, היית צריך עיתון?" אני שואל.

     

    דוביק יושב. "היה בסדר, נזמין עוד קפה?"

     

    " סתם ככה, לבד לא שווה. בוא נזמין את זאת עם התחת. "אני אומר לו.

     

    "אין לך אומץ!"

     

    מתערב?"

     

    "הקפה עלי ומאה וחמישים שקל. אם אתה מזמין אותה לשתות איתנו והיא באה."

     

    יותר טוב לא יכולתי לצפות. דוביק נכנס למלכודת.

     

    "בלי סיכון שלך. הצלחת, המאה וחמישים שלך. לא הלך. לא קרה כלום." מוסיף דוביק וניכנס עמוק יותר לתוך המלכודת.

    אני קם והולך לבלונדינית." הדג בחכה, אני אומר לה." ההתערבות  היא על מאה וחמישים. את באה, מזמינים קפה. קצת שיחות בטלות ואז את יכולה לקום. אחר כך, הוא ישלם לי את המאה וחמישים של ההתערבות, אני מחכה לאחר שהוא הולך ונותן לך את הכסף. הכול ברור?" אני שואל. היא מהנהנת וקמה.

     

    אני חוזר איתה עם חיוך של ניצחון. היא באה. מענטזת קצת ודוביק הג'נטלמן האולטימטיבי, רץ להביא לה כיסא והיא יושבת.  שתיקה. אנו מחליפים מביטים. עמנואל נושך את הלשון שלא להסגיר את סודי. אני באופוריה.

     

    "מה תשתי? דוביק שואל.

     

    "קפה הפוך  עם חלב חם," היא עונה.

     

    "קפה הפוך עם חלב חם, תיכף מגיע, ואולי משהו לאכול, איזה סנדוויץ?"

     

    " לא, מוקדם מדי לאכול." היא עונה.

     

    דוביק קורץ אלי. שיחקת אותה הוא רומז. 

     

    "נו, היא שואלת. מה החלטתם?"

     

    "איזה החלטה היינו צריכים לקבל?" דוביק שואל.

     

    " מה הוא לא אמר לכם. למה הזמנתם אותי ? למה דוקא אני ? יש פה הרבה בחורות?

     

    אני מגמגם "נו באמת. את יודעת איך זה. חבורה של מזדקנים, יושבים בים ומביטים. נו ככה זה."

     

    "מביטים על מה? תגיד בפה מלא אני רוצה לשמוע?"

     

    " את צוחקת. " דוביק נכנס בהתלהבות לשיחה. " את יודעת בדיוק!"

     

    "בטח שאני יודעת. אתם מסתכלים לי על התחת נכון?"

     

    שלושתנו מסמיקים.

     

    "אז למה אתם מפחדים להגיד. יש לי באמת תחת יפה. ואתם מה לעשות, קצת מיוחמים. ככה זה  על הבוקר. אז בואו נהיה רציניים. אני מקצועית. אני עושה מאסאג' עם הרפיה. זה עולה לכם 200 שקל כל אחד. אם אתם רוצים  זיון  זה עולה  לכם ארבע מאות לכל אחד. יש לי פה דירה למעלה במנדרין, נקייה. תוכלו להתקלח אחר כך."

     

    וואו, אנחנו המומים.

     

    "תראי," אני אומר לה "זה קצת הפתעה. תפסת אותנו לא מוכנים."

     

    "מה לא מוכנים? אני יורדת לים עם הבגד הזה  שמבליט את התחת היפה שלי, כדי לתפוס אותכם לא מוכנים. איך אמרת לי קודם " הדג ברשת," נכון. התחת שלי, זה החכה. יפה, לא?"

     

    " מה דיברת איתה קודם ? רגע רגע מה הולך פה?" שואל דוביק.

     

    " זה פשוט היא אומרת. החבר שלך ניגש אלי והציע לי עסקה.  שאני אבוא לשתות אתכם קפה ושהוא יתערב איתך על מאה שקל שאני אסכים לבא. אני באתי ומגיע לי מאה שקל. ועשיו אני מבינה שזה עלה למאה וחמישים וזה עוד יותר מתאים לי ואני מוסיפה קצת תוכן שיהיה לכם גם שמח."

     

    דוביק הביט בי כאילו כפאו שד. "אני לא מעוניין," אני לא מתערב ולא מזדיין עם בחורות שאני לא מכיר.

    הוא מביט אלי בעינים רושפות." אני מתפלא עליך. טוב אני צריך ללכת."

     

    דוביק קם והולך בלי מילה 

     

    עמנואל אף הוא נבוך." מה לעשות,"הוא אומר" לפעמים בדיחות נגמרות לא טוב. אני ארוץ אחריו וארגיע אותו."

     

    עמנואל נעלם אחרי דוביק ואני נשאר לבדי עם הגברת. איבדתי פנים כמו שאומרים באנגלית, עם חברים ותיקים. הכול בגלל בדיחה טיפשית.

     

    נשארתי עם הגברת עם התחת.

     

    " אני באמת רוצה להבין. זה שאת מקצועית לא ידעתי. אבל למה סיפרת לו  על השיחה המוקדמת שלנו. אם את רוצה לעשות כסף, זה בסדר. ואם את משתמשת בתחת היפה שלך לתפוס קליינטים זה גם כן בסדר. אבל למה  סיפרת לו ? לא יכולת להתאפק? למה קלקלת לי את היחסים עם החבר שלי?"

     

    "תראה חביבי. קודם כל אתה חייב לי מאה שקל. אמרת לי, שאם אבוא לשתות קפה איתכם תיתן לי מאה שקל. אני באתי. איפה הכסף?"

     

    "כן אבל לא קיבלתי אותו, ההתערבות נכשלה בגללך. אם לא היית מפטפטת את עצמך לדעת, הוא היה משלם על ההתערבות מבלי  כל קשר לעניין הזיונים. אולי בהמשך זה היה מתפתח גם כן, אבל זה לא היה בתוכנית. אבל את ההתערבות הוא ללא ספק היה משלם."

     

    " עכשיו הוא הלך. ולך אין כסף?"

     

    "אין לי. אני באתי לרוץ פה ואני לא רץ עם ארנק. אבל גם לו היה לי לא הייתי משלם לך. את רק עשית לי נזק."

     

    "אז אתה גם קמצן וגם וכחן. אבל בעיקר חזיר שוביניסטי חסר מוסר. אני יכולה גם להאשים אותך בהטרדה מינית!"

     

    "נו באמת. " אני מתחיל להתחמם. " מי שפה מדבר פה על  מוסר ועל הטרדה מינית. זה באמת כבר שיא הגיחוך! אני יודע מה זאת בדיוק הטרדה מינית."

     

    הבעת פניה השתנתה באחת.

     

    "תראה,"היא אומרת לי."אני לא זונה מקצועית ולא בטיח. אני עובדת כאן למעלה  בקפה במנדרין, ממלצרת זמנית. אני סטודנטית למשפטים. בעוד כמה חודשים אתחיל את הסטאג'. היום באתי קצת מוקדם לפני המשמרת, לתפוס צבע. אתם יושבים כאן בקפה. מסתכלים על הבחורות בעיניים סקרניות מלאות זימה. מה אתם חושבים לכם, חבורת תרחים זקנים. מה אתם מתערבים עלי ? מה , אני משחק שלכם. אז מה אם יש לי תחת יפה, אז זה מקנה לכם זכות להטריד אותי? אתה יושב ככה, מפסוט מעצמך וזומם ומתחמן התערבויות מכוערות עם החבר שלך. מהיכן זה צמח. איזה חינוך קיבלת ? אם היו עושים ככה לבת שלך היית שמח? לפחות אם היה לך קצת שכל אז היית מדבר בשקט, שאני לא אשמע את כל ההתערבות המטופשת שלך."

     

    בשלב זה של השיחה- נאום, התחלתי להרגיש שהדם אוזל מפני ושאני הולך ומתכווץ. אילו יכולתי לבלוע כדור של רואה ואינו ניראה הייתי בולע אותו בכיף.

     

    התפללתי שיעלה דולפין מהים ויקח אותה או שלחילופין יקרה לי נס ושתתחיל המשמרת שלה לאלתר. מה שיגיע קודם.

     

    הדולפין לא בא ולא עלה מהים, אבל השעון  לא אכזב.

     

    ללא מבט נוסף עזבה אותי ליד השולחן.

     

    מוכה נבוך ועצוב ישבתי שם ליד השולחן. הים נישאר יפה והשמש זרחה. החברים עזבו. כסף לקפה נוסף לא היה לי.

     

    הלכתי לאיטי הביתה, כבר לא הייתה לי אנרגיה לריצה חזרה. הולך וחושב  על מה שהיה.

    חבל שזה נגמר ככה, באמת היה לה תחת יפה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/19 23:42:
      תחת של סיפור
        25/9/19 23:42:
      תחת של סיפור

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין