כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    סיפורו חייו של אמנון בקר

    3 תגובות   יום רביעי, 18/9/19, 15:15

    ''

    אמנון בקר [צילום באדיבות המשפחה ]

    סיפור חיו  של  אמנון בקר 

     
    בשקט כמעט ללא פירסום הלך לעולמו (7.9.19)אמנון בקר מותיקי חברי קיבוץ יזרעאל שהיה אמן רב יצירתי סופר,משורר,מחזאי ובשנים האחרונות עסק אף בציור בן 87 היה במותו .

    מאת:אלי אלון

     לאורך השנים כתב אמנון בקר עשרות פזמונים, ושירים. רבים משיריו עוסקים בעמק ונופיו, באהבת הארץ והאדם ובקיבוץ. בין שיריו הידועים: "שלכת" אותו מבצעת חוה אלברשטיין, " בביצוע חבורת "רננים" ו"פיתולי הדרך" בביצוע להקת "הגבעטרון. שירים נוספים של אמנון שהולחנו והוקלטו: "אלי בתלם בואה", "בלדה לנבות", "אור על הגבעה", ועוד. 

    בנוסף לכתיבת שירים כתב, ביים הפיק עיבד עשרות מחזות שהוצגו על במות בעיקר בתנועה הקיבוצית: ובניהם המחזות וההצגות : מישהו, מוֹת אוּרזִילָא, בעל עור הדוב, דבורה שטרקמן, השמש, שתי דקות אדגיו על-פי בנימין הלוי ועוד. בולטת במיוחד הצגתו בשם "מישהו" שהועלתה שלוש פעמים בהפקות ענק.



    ''
    אמנון  בקר [צילום: באדיבות המשפחה]

    אמנון בקר פרקי חייו

    אמנון בקר שכונה בפי מכריו אמן. נולד ב-14 בנובמבר שנת 1932 בבית חולים העמק בעפולה לזוג חלוצים שרה לבית רוסמוכה ילידת רוסיה הלבנה וליוסף בקר יליד גליציה שבפולין שעלו לארץ ישראל בשנות ה-20. הם הכירו במושבה פרדס חנה, הם גרו  בסוכה שבחורשה ליד פרדס  בתנאי דוחק ועוני יוסף בקר עבד בחריש וגם במפעל המלח בעתלית ושרה בקר עבדה בניקוי ביתים  בהמשךשיוסף ושרה נישאו אצל רב המושבה  וזמן קצר ביותר לאחר שנולד אמנון - בנם בכורם,עזבו את פרדס חנה  ועברו לתל אביב.


    כאן שכרו דירה ברחוב אלנבי צמוד למקום בו הוקם לימים קולנוע אלנבי. אביו של אמנון היה פועל בניין מקצועי "טפסן בכיר" ואמו מנקה. המשפחה חיה בדוחק כלכלי ונדדה בין דירות בתל אביב. תקופה מה התגוררו ברחוב מזרחי ב' כיום רחוב אבולעפיה, בהמשך עברו לרחוב ברדיצ'בסקי בשכונת שפאק, אחר כך, התגוררו בדירת מרתף ברחוב גורדון 79, אז גבולה המזרחי של העיר והיום - ככר רבין, שם עברה על אמנון מרבית ילדותו ונעוריו.

    סמוך לבית בו התגוררה משפחת בקר  שכנו גן החיות וצמוד לו בריכת וגן הדסה.  ביליתי עם חברי וילדים בשכונה   שעות ארוכות  בגן ובריכת  הדסה  והמקומות האלה הם  היו חלק מנוף ילדותי. "אני זוכר שכילדים, שיחקנו "הקפות", ליד גן החיות וכי כל האזור ממול הבית בו התגורר מעבר לרחוב אבן גבירול היה שטח של פרדסים ושדות. "הייתה לי ילדות טבע אל אף שגרתי בעיר, סיפר אמנון".

    בשנת 1935 בהיותו של אמנון בגיל 3 לערך, נוסף לו אח קטן ושמו דן כיום פרופ' דן בקר, בלשן ומרצה  בהמשך כשאמנון היה בן 16 לערך נולד אחיו הצעיר בן הזקונים רמי בקר, המתגורר כיום בישוב אזור  בשנת 1936 עלתה סבתו של אמנון, אמו של אביו יוסף לארץ ישראל. לימים רכשה שטח ברחוב עמיאל 19 בתל אביב  ובשנת 1949 בנה אביו של אמנון,יוסף, בשטח זה בית.

    "בית החינוך לילדי עובדים, בצפון"


    אמנון למד ביסודי  ב"בית החינוך לילדי עובדים, בצפון". היה זה בית ספר חדור ברוח תנועת הפועלים. לימים יספר אמנון כי בית ספר זה "עוצבה אישיותו תמונת עולמו ומעשיו לעתיד".


    מוריו של אמנון דוד אלוני וגרשון זק,גילו  את יכולת   הכתיבה שלו, ורשימות שכתב פורסמו בעיתון היומי של "בית החינוך" שנקרא "מעשים בכל יום". אמנון מספר בזיכרונותיו כי זכורים לו היטב המורים משה ברקאי "שחינך דורות של תלמידים לאהבת התיאטרון", וצבי גולדין, "צייר בזכות עצמו, שלימד אותנו לצייר ולא חשך עידוד או ביקורת, הכל לפי הצורך".

    בכיתה ה', בהמלצת חבר לכיתה ב"בית החינוך", הצטרף אמנון לתנועת הנוער בקן הצפון של התנועה המאוחדת. שם פגש את חברו הקרוב מנשה קדישמן. זה היה בעידן שיא הפריחה של תנועות הנוער החלוציות בארץ ישראל. תקופת חברותו בתנועות הנוער זכורה לאמנון כתקופה מעניינת בחייו ומלאת חווית..סיפר אמנון :" בלילות שבת היו מתאספים החניכים רוקדים ושרים יצאנו  לטיולים ברחבי הארץ, טיילנו בנגב וטיפסנו על המצדה  עשינו את טיול "מים אל ים" ועוד. בחופשות הקיץ יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים". חווינו ים של חוויות.

    עובר ללמוד  במכס פיין 
    בהגיעו לכתה ח' נשלח אמנון ללמוד מכונאות בביה"ס המקצועי "מקס פיין", ששכן אז בצד המערבי של "שכונת עובדי הרכבת". 

    באחד הימים הגיע צלם של עיתון"במעלה" לבית הספר וצילם את התלמידים בעבודה. לאחר שבוע התנוסס צילום פוטרט של אמנון בעמוד השער של "במעלה". אמנון שמר כל השנים את הצילום בתמונה ממוסגרת בחדר עבודתו.

    לאמנון היו  זיכרונות רבים מ"מקס פיין", אולם דומה כי הזיכרון החזק ביותר שנחרט בו קשור למורה לשרטוט צבי וולפר. מספר אמנון בזיכרונותיו:" צבי לאופר היה מורה קפדן חסר פשרות "כשבאנו בבוקר ה-29.2.1948 ללמוד ב"מקס-פיין" הודיעו כי הלימודים שלנו מבוטלים מפני שהמורה שלנו, אינג' צבי ווֹלְפֶּר, נהרג באותו לילה בבית חרושת "היוצק" מול מקווה ישראל והותקף על-ידי פורעים ערבים.מספר אמנון: כל בית הספר על מוריו ותלמידיו הלכנו לבית "הפועל" ברחוב נחמני, לשם הובאו כל הגופות של הנופלים לזיהוי ולמתן כבוד אחרון. "אני זוכר את דמותה השחוחה של אשתו של המורה שלנו. ואת קול הבכי נוכח המתים".

    מצטרף עם חבריו לקיבוץ יזרעאל


    באמצע מלחמת העצמאות ב-1948 עבר אמנון קורס מכי"ם במסגרת גדוד 9 של הגדנ"ע,. ב-1950 מתגייס אמנון עם חבריו מהתנועה לנח"ל. הם נמנו עם חיילי המחזור השני של הנח"ל. לאחר טירונות במחנה 80, יצאו  אמנון וחבריו לתקופת הכשרה בקבוצת "הכשרת מעיין -ברוך". אחרי כשנה, התפלגה ה"הכשרה", וחלקה עבר לקב' יזרעאל. אמנון היה בין העוברים לקבוצת יזרעאל
    בין העוברים והמצטרפים לקיבוץ יזרעאל חברו הטוב של בקר עוד מתנועת הנוער, צעיר בשם מנשה קדישמן, לימים צייר ופסל בעל שם. מנשה ואמנון התגוררו יחד בתחילת שנות ה-50 בחדר אחד בצריף בקיבוץ יזרעאל שהיה בראשית דרכו. קדישמן היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים, אולם החברות בין בקר לקדישמן נמשכה כל השנים.כשנערך אירוע פתיחת תערוכת הציורים של אמנון בקר לפני מספר שנים בגלריה העירונית בעפולה הגיע קדישמן במיוחד לאירוע לכבד את חברו.

     


    ''

    אמנון בקר [צילום באדיבות המשפחה ]

     

    מזכיר הקיבוץ בשנות ה-60 וה-70

     

    ב-1958 נשא אמנון לאשה את רות עולמי. הם נישאו בחתונה משותפת עם זוג נוסף מהקיבוץ משה "טיוכקה" ומיריק שנישאו אף הם באותו ערב (באותן שנים חתונות משותפות היה דבר מקובל בקיבוצים). אחיו הצעיר של אמנון רמי בקר (71) תושב הישוב אזור במרכז הארץ מספר לי כי הייתה זו חתונה מרשימה ביותר והוא זוכר אותה היטב :החתונה נערכה על מדשאת הקיבוץ, את החופה החזיקו 4 גברים. וארבע מוטות החופה היו שני קילשונים ושני רובים (רובים צ'כים).

    בשנות הששים של המאה ה-20 ערך אמנון בקר את עלון קיבוץ יזרעאל. בין השאר הופיע  בעלון סדרת רשימות היתוליות פרי עטו בשם "חמוריות נמרית".. עם השנים הצטברו יותר מארבע מאות רשימות העוסקות בנושאים שונים ומבטאות את השקפת עולמו. בשנות ה-60 נערך פסטיבל "ענות" - פסטיבל הקיבוצים. היה זה פסטיבל שנתי של מוזיקה וכוריאוגרפיה של בני קיבוצים. אמנון בקר היה לצד נחום הימן ואחרים, בין הכותבים בפסטיבל זה ובין השאר כתב דברי קישור בין השירים.

    בקיבוץ עסק אמנון במיגון תחומים שונים: הוא היה מזכיר הקיבוץ בשתי קדנציות בשנות ה-60 ובשנות ה-70, שליח לתנועות הנוער ברודזיה ודרום אפריקה, עבד בנגריה ,במפעל הכבלים ועוד , בשנת 1969 והוא בגיל 36, יצא אמנון בקר ללימודי B.A באוניברסיטת תל אביב לפילוסופיה ולאמנות התיאטרון ובמקביל התחיל לביים ולכתוב מחזות.

    לאורך שנים אמנון כתב פיליטונים ופזמונים ודברי חריזה לכלות וחתנים בקיבוצו והם הוקראו במהלך החתונה והדבר הפך למסורת בקיבוצו יזרעאל.

     

    מנהל סדנת צפון של "בימת הקיבוץ"

     

    ב-1975 עם חידוש בימת הקיבוץ" -תיאטרון התנועה הקיבוצית לאחר שפסק לפעול בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב1973 התמנה אמנון בקר למנהל סדנת צפון של "בימת הקיבוץ" תיאטרון שהופיע בעיקר בקיבוצים ועיירות פיתוח והורכב משחקנים בני קיבוצים. ב-1975 העלתה סדנת הצפון את ההצגה "מות אורזולה" מאת ה. סקלר בעיבודו של אמנון בקר.


    בקיץ 1976 העלתה הסדנא, הצגת ענק בשם "מישהו (כל אדם), אותה כתב וביים אמנון בקר. ההצגה התקיימה בקיבוץ אפיקים ובמקומות נוספים בהשתתפות מקהלה של 45 זמרים ו-27 רקדנים וכן 120 נערים ונערות מחטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. וצפו בה אלפים רבים. בעיצוב הבמה השתתף האמן מנשה קדישמן.

    ב-1979-1978 העלתה סדנת הצפון את ההצגה דבורה שטרקמן מחזה מאת אמנון בקר המחזה הוצג כמאה ועשרים פעמים, ברחבי התנועה הקיבוצית ומחוצה לה. המחזה עוסק בדבורה שטרקמן  הגרה למרגלות הגלבוע אשה אם וסבתא השוכלת את כל הגברים במשפחה המחזה עורר עדים רבים בשל הדמיון  לעטרה שטורמן מעין חרוד .קיבוץ עין חרוד סירב לארח באולמו את ההצגה .

    אמנון בקר הוציא לאור שלושה ספרים: "משהו על מישהו" - המחזה בימוי והפקה של מחזה רב משתתפים בחג ה25 של קבוצת יזרעאל. "סיפורי בעל ואהליבה" - רומן היסטורי המתרחש לאורך אלפי שנות קיום אנושי ביזרעאל וסביבתה. "קלנועיות חמורית" - אוסף רשימות נבחרות שפורסמו לאורך שנים בעלון קבוצת יזרעאל.

    בתחילת שנות ה-80 פרש אמנון מתפקידו כמנהל סדנת צפון וחזר לקיבוצו. הוא מונה לרכז את ענף הבניין. עד 1990, עוד עסק אמנון גם בכתיבה ובבימוי. העבודה האחרונה שעשה בכתיבה ובבימוי, הייתה "שלש דקות אדאג'יו", בביצוע חברות וחברי יזרעאל, הצגה שהוצגה פעמיים ביזרעאל, פעם בכנס להקות תיאטרון קיבוציות, ופעם בקיבוץ בית זרע.

    בתאריך 8.8.88 נפטרה אמו של אמנון, שרה בקר וכעבור מספר חודשים בשנת 1989 נפטר אביו יוסף בקר.

    אי שם בשנות ה-80 החל אמנון לעסוק בציור. משנת 1989 החל ללמוד ציור, אחת לשבוע, אצל האמן טומי ברונשטיין, כך, במשך ארבע שנים. במהלך 30 השנים האחרונות צייר כמה מאות ציורים. עבודותיו הוצגו ביותר מ-30 תערוכות ציור. חלקן בתערוכות יחיד וחלקן תערוכות קבוצתיות. נושאי ציוריו של בקר: נוף יזרעאל וסביבתה, פרחים, דיוקן, ומיתוס תנכ"י. ציורי המיתוס התנכ"י מייחדים את אמנון בקר כיוצר העוסק בתנ"ך באופן ביקורתי ונוקב.

    הקליט עשרות שירים מהזיכרון במסגרת "זמרשת"

     

    אמנון בקר ניחן בזיכרון מופלא והזיכרון שלו, היה עצום, חד ובהיר למעשה כמעט עד  מותו. בנו אחאב בקר פעיל סביבתי שאף הוא עוסק בכתיבה מספר כי "אנשי "זמרשת", המתעדים את הזמר העברי מהשנים שלפני קום המדינה, הקליטו את אביו שר עשרות שירים   שנשכחו. הוא שר אותם מהזיכרון, בדיוק מופלא".

    בשנת 1995 נפטר במפתיע בנו של אמנון,אבנר בקר בגיל 28 וחצי מדום לב לאחר אימון רוגבי. מותו היכה בתדהמה את משפחתו, חבריו ואת כלל הקיבוץ. לזכרו הוקם "מצפה אבנר" הצופה מאזור הכניסה לקיבוץ על נוף העמק.

    בעשור האחרון לחייו ואף לפני כן החלה הדרדרות במצבו הבריאותי של אמנון בקר והוא נזקק לניתוח לב וסבל מבעיות בריאותיות נוספות. בשנים האחרונות לחייו איבד את מאור עיניו ולא יכול היה לצייר.. בנו אחאב מספר, כי בעזרת מקלידות מסורות מהקיבוץ  חיבר בשנים האחרונות מסמך זיכרונות, אדיר בהיקפו, הנקרא "לפני שאתה שוכח" בו מספר אמנון על קורות חייו, דרכו ואת תפיסת עולמו.
     

    אמנון נפטר בשבת 7.9.19  בבית חולים העמק בעפולה במקום בו נולד לפני 87 שנים. הוא הובא למנוחות למחרת ביום א' (8.9.19) בבית העלמין של קיבוץ יזרעאל לא רחוק מקבר  בנו האהוב אבנר. הותיר אחריו רעיה, רות בקר, בן, אחאב בקר פעיל סביבתי ומרצה ועוסק בכתיבה , בת, נטע המתגוררת בישוב הקהילתי מתן במזרח השרון. בת חוזרת בתשובה  יעל סופר,  מרצה בטכניון בתחום אדריכלות נוף.נכדים ונינות.
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/19 20:07:

      איש רב פעלים.

      יהי זכרו ברוך.

        20/9/19 22:55:

       

      איש מרשים אמנון בקר ז"ל אהבתי את השירים שלו .

      לפני יותר  משלוש שנים , בנו , אחאב בקר , פירסם כאן בקפה

      את שירו של אביו אמנון בקר "שיר אהבה לחייל" ומיד בשתי דקות הלחנתי לשיר מנגינה ושרתי והקלטתי את השיר כאילו שהיה תפור עלי מיום היולדי .

      ''

       


      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות