כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/10/19 12:35:

    תודה על התגובה.
    בחוף תל אביב האצ"ל אכן נלחם בצה"ל.

    את חילופי האש בחוף ויתקין אפשר לפתור בחוסר הבנה, או בסיטואציה שיצאה משליטה. בחוף תל אביב האצ"ל פרסו כוחות העבירו נשק וקיימו קרב לכל דבר. דווקא צה"ל נתפס לא מוכן, וכך האצ"ל הצליח להטיל מצור על מפקדותיו.

    אני לא הייתי ממהר לאמץ את השיטות של סטאלין, אבל החוק של מרבית המדינות (וגם של ישראל באותה עת) לגבי סירוב פקודה\ בריחה מהקרב בזמן מלחמה, היה מוות. נראה שזה חוק שבא בעיקר להרתיע ולא נועד למימוש מעשי, אלא שכאן בהחלט אפשר לכנות את הלחימה בכוחותינו כמרד.

    אני באופן אישי מעדיף לראות זאת כדוגמה לחוסר תקשורת, שלא לומר לתקשורת של שטנה. בעייני השטנה הזאת נבנתה בהתמדה על ידי שני הצדדים, וגם לנסיבות שהביאו להתדרדרות אחראים שני הצדדים. בעייני שווה לראות את מקרה אלטלנה כתמרור אזהרה מה קורה שנוקטים רטוריקה של פילוג ושיסוי, במקום שכל צד יסתכל על הספינה הטרופה ויגיד לעצמו כמה שהוא צודק.

      25/9/19 23:38:
    על פרשת דרכים. אצל סטאלין איש מהמורדים לא היה יוצא חי.

    אלטלנה - יום הדין

    2 תגובות   יום רביעי, 18/9/19, 17:14

    אלטלנה שמה פעמיה לתל אביב. היא עולה בכוונה על שרטון מול מטה הפלמ"ח. קברניטי הספינה האמינו שמראה ספינה על השרטון יבהיר לכל שלא מדובר במרד. באופן אירוני דווקא המיקום הסמלי מול מטה הפלמ"ח מצטייר כקריאת תיגר. הבוקר עולה וכל צד מכין את צעדיו. בשעות הבוקר מגיעים אנשי אצ"ל ותומכיהם לאזור החוף. הם פרקו את אנשי המשמר של צה"ל מנשקם כדי לחבור לאלטנלה. הם מצליחים לצור על מפקדת חיל הים. לוחמי קרייתי נוטשים את עמדותיהם כדי לא להשתתף במערכה הקרבה. האנייה כורזת אזהרה לחוף שלא יפריעו לה להוריד את הנשק. ניסיונות לשלוח סירות לאלטלנה לצורך הידברות נתקלות בסירוב. מהחוף כורזים לספינה להיכנע. באותו זמן זה נשמע כאיום סרק. מספר מאות תומכי אצ"ל פרושים על החוף, ועוד כמאה בספינה. מולם עומדים עשרות בודדות במטה הפלמ"ח ובמטה חיל הים. בשעה 10 בערך נקלע למטה הפלמח במקרה יצחק רבין, ומקבל פיקוד על הגזרה.

     

    בשעה 12 אלטלנה כורזת שפריקת הנשק מתחילה. אם מישהו יפריע תפתח אש לעברו. לוחמי אצ"ל החלו לתפוס עמדות מול מטה הפלמ"ח. במטה החליטו לא לירות אלא עם כן תפתח אליהם אש. בתוך המתיחות ההדדית יצאה סירה מאלטלנה פרקה נשק בחוף, יחד עם מספר לוחמים שתופסים עמדות קדמיות מול המטה. הסירה חוזרת לספינה. כאשר הסירה חזרה שוב עם נשק לחוף פתחו כוחות צה"ל באש לעברה. זה היה האות לתחילתו של קרב יריות. הקרב נמשך כחצי שעה. יריות הגיעו מכל עבר – ממטה הפלמ"ח, ממטה חיל הים, מאנשי אצ"ל על החוף, ומאנשי אצ"ל על הספינה. בגין קרא ללוחמים על הספינה להפסיק לירות. הם המשיכו בירי. בסופו של דבר מפקדי הספינה חטפו נשקים מהפיקודים שלהם.

     

    לוחמי אצ"ל בחוף החלו להתקדם במטרה לכבוש את מטה הפלמ"ח. היה להם עדיפות מספרית גדולה על פני 40 אנשי הפלמ"ח שנמצאו במטה (רוב הנמצאים היו חיילים שלא יכלו להשתתף בחזית). הם ירו טיל נגד טנקים על המטה -- מהתחמושת שהורדה מהספינה. בתגובה רבין ואנשיו החלו להשליך רימוני יד על התוקפים. לאחר חצי שעה לוחמי אצ"ל ביקשו הפוגה לפנות את הנפגעים. גם על האלטלנה היו פצועים. רב החובל ביקש שיאפשרו לסירה להעביר פצועים לחוף. התשובה הייתה בתנאי שלא ישתמשו בסירה לפרוק עוד נשק. החלה הפוגה שבמהלכה פונו הנפגעים לבתי חולים.

     

    באותן שעות נקרא יגאל אלון למטכ"ל וקיבל פיקוד על הגזרה. הפקודה שהוא קיבל לדכא את ההתמרדות, ולמנוע השתלטות אצ"ל על תל אביב. בן גוריון לקח אותו לפגישה בארבע עיניים. הוא אמר שהם עומדים בפני מרד גלוי, עתידה של המדינה עומד על כף המאזניים.

     

    לאחר הפוגה היריות התחדשו. ללוחמי האצ"ל היה כאמור יתרון מספרי, ומטה הפלמ"ח ומטה חיל הים היו למעשה נצורים. יגאל אלון העריך את המצב ודרש תגבורת. בעזרת התגבורת צה"ל הצליח להסיר את המצור משתי המפקדות. תפקיד נוסף של כוח התגבורת היה לעצור לוחמי אצ"ל שערקו מיחידותיהם ובאו עם נשקם להושיט לחבריהם עזרה.

     

    אלון התלבט כיצד לסיים את הסגה. כל האפשרויות יכלו לגרום אבדות כבדות. האפשרות שהוא בחר היא יריית פגזי אזהרה לעבר הספינה כדי לגרום לה להיכנע. סגן הרמטכ"ל ידין ובן גוריון הסכימו עימו. חיל התותחנים הונחה להציב תותח. מדובר בתותח מיושן עם יכולת דיוק מועטה. בשלוש וחצי כורז צה"ל לאלטלנה אולטימום לכניעה עד השעה ארבע. בשעה ארבע לאחר פקיעת מועד האולטימטום, אלון מורה על יריות אזהרה לעבר הספינה. הפגז השני פוגע במחסן הספינה, ופורצת דליקה. על פי טענת אלון המטרה הייתה הרתעה והפגיעה טעות. רבין לעומתו טוען שהתותח התכוון לפגוע. אלא שרבין כבר לא היה באותה עת מקבל ההחלטות. מכיוון שהספינה הייתה מלאה נשק נאלצו אנשי אצ"ל לנטוש את הספינה מחשש לפיצוץ. בגין מניף דגל לבן לכניעה. הוא מסרב לנטוש. אנשיו דוחפים אותו למים מחשש לפיצוצים בספינה.

     

    על פי עדותם של אלון ורבין, מרגע שהספינה נפגעה הם פקדו על אנשיהם להניח את הנשק. אלון טוען שהוא הנחה את חיל הים לפעולת הצלה של אנשי אלטלנה שנמצאו בים. רוח המפקדים לא הגיעה לפיקודיהם, שהמשיכו לירות על אנשי האצ"ל, גם שהם ששחו במים חסרי אונים. (על פי עמותת חיל הים הירי נמשך עד שהלוחמים במטה זיהו את הדגל הלבן). הירי על אנשים שוחים בים הוא אולי שיא הכיעור של הפרשה, ומשקף את תהומות השטנה שהניע את האנשים. סך קרבנות היום בתל אביב 10 אנשי אצ"ל וחייל צה"ל אחד. סך הקרבנות של כלל הפרשה: 16 חיילי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל.

     

    לאחר הפרשה האצ"ל והפלמ"ח פורקו מנשקם והשתלבו באופן מלא בצה"ל. בן גוריון מינף את פרשת אלטלנה כדי לעשות דה-לגיטמציה לתנועת החירות – כמי שניסו להנהיג מרד בזמן מלחמת העצמאות. את התותח שירה באלטלנה הוא מכנה "מבורך". לימים יכניסו לפיו את המושג “התותח הקדוש”. האצ"ל מצידם פרסמו מנשר בו התייחסו לבן גוריון "כדיקטטור מטורף" ולממשלה כ"ממשלת רודנים ופושעים", ומיענו לקבל את מרותה של אותה ממשלה. בקרב המחנה הלאומי פרשת אלטלנה נשמרה כפצע פתוח וכהוכחה לרשעותם של המתנגדים להם.

    פרשת אלטלנה לא שככה עם תום המאורעות. היא ממשיכה להיות זירת התגוששות, בין מצדדי האצ"ל למצדדי הפלמ"ח גם כעבור עשורים רבים. רצף הארועים שנזכר כאן הוא במידה רבה סינטזה של שני סיפורים שונים: הסיפור של יוצאי האצ"ל והסיפור של יוצאי הפלמ"ח. כאשר כל צד מציב את היריב בתור מפלצת, כל צד בוחר אלו ארועים להציג ואלו להשמיט, וכל צד נותן פרשנות שונה בתכלית לאותם ארועים, עד שנוצרת התחושה ש"אין אמת רק פרשנות".

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין