כותרות TheMarker >
    ';

    הקליניקה הבית ומה שביניהם

    סיפורים (וצילומים) של רופאת משפחה (עצמאית), טיילת, עקרת בית ואמא לשלושה מבוגרים צעירים.

    SUNDAY ברואנדה (7/7/19)

    1 תגובות   יום שישי , 20/9/19, 15:27
    קיגאלי - יום ללא רכב/יום נקיון
    ***
    בכיכר הראשונה שלנו לכיוון היציאה מהעיר נעצרנו ע"י שוטר : "CAR FREE DAY" הוא אמר. אי אפשר לנסוע.
    ביום ראשון, הראשון בכל חודש, אין תחבורה בתוך העיר והבוקר מוקדש לנקיון ע"י התושבים.
    מדהים, לא?
    די מהר שכנעתי את השוטר שזה לא הגיוני להכריח תיירים לא לנסוע לטייל ולנקות את העיר ושוחררנו לדרכינו.
    ***
    ברוכים הבאים לאפריקה
    ***
    לא היה צריך יותר מנסיעה של מס' קילומטרים מחוץ לקיגלי לכוון אגם קיבו (מצורפת מפה) כדי לגלות את אפריקה. הכבישים אמנם סלולים אבל לאורכם הולכי רגל רבים במיטב מחלצותיהם בדרך לכנסיה. אפניים. נשים נושאות תנוק על גבן. ילדים נושאים גלונים צהובים של מים. שווקים.
    ***
    עצרנו בכנסיה הראשונה שראינו. חוויה רב חושית. המקומיים שמחו לקראת ה"מזונגו". הריקודים והתלבושות בכנסיה היו לנו חוויה שלא הכרנו.
    95% מהתושבים ברואנדה הם נוצרים. 5% מוסלמים.
    ***
    אחרי הכפר NYAMABUYE עצרנו במקום שקראתי עליו באינטרנט, AZIZI LIFE. המקום היה סגור אבל השומר קרא לאישה שמתפעלת את האתר והיא הגיעה מהבית.
    ***
    הגברת, בת 59, שמחה לקראתנו מאוד. ישבנו איתה במבנה המרכזי שבו מוכרים יצירות אמנות של מקומיים.
    בחצר נאספו בני כפר כדי ללמוד ביחד.
    ***
    הגברת סיפרה על עצמה, על חייה ועל רואנדה.
    היא התחילה ללמוד באוניברסיטה בגיל 55!! עד אז לא למדה והחליטה להגשים חלום.
    לדבריה, כל אחד, בכל גיל, יכול ללמוד אם הוא רוצה.
    ברואנדה הלימודים בבית ספר כיום הם לימודי חובה.
    בבתי הספר לומדים בשתי משמרות. ילדים שעוזרים למשפחה בעבודה בשעות הבוקר, באים ללמוד אחר הצהריים.
    תוחלת החיים ברואנדה - 68 שנים.
    יש כ-6 ילדים למשפחה. הארץ קטנה וצפופה וקיימים מרכזים רפואיים שבהם מיושמת "תכנית לתכנון המשפחה" על מנת לצמצם את הילודה.
    גיל הנישואין הוא 21.
    תחושת הביטחון ברואנדה היא גבוהה מאוד.
    יש פשע, יש אלימות, יש אונס בתוך המשפחה אבל יש מערכת חוק פוטנטית ובתי סוהר.
    ***
    שאלנו אותה על מערכת הבריאות.
    ***
    ברואנדה יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי ויש ביטוח בריאות לכולם.
    יש Health Centers שבהם יש עובדים קהילתיים וצוות רפואי.
    אם במרכז הבריאות המקומי לא יכולים לעזור, מפנים למרכז רפואי גדול יותר ואם המצב מסובך, מפנים לבית חולים.
    במרכזים רפואיים יש רופא שינים. אין רופאי משפחה.
    ***
    הגברת שפגשנו ב"עזיזי לייפ" סיפרה שאימצה 3 ילדים עוד לפני רצח העם.
    היא סיפרה על מפגשי הפיוס שארעו לאחר הג'נוסייד.
    ***
    מי שהגה את הרעיון היה הנשיא פול קגאמה, לאחר שהבין אחרי הג'נוסייד שלא ניתן לדכא את ההוטו שהיוו את רוב אוכלוסייה.
    בצעד נדיר, שעורר תחילה זעם אדיר מצד הניצולים, הוא הכריז על ביטול עונש המוות ועל תהליך של פיוס לאומי. Reconceliation.
    ***
    בשלב הראשון זה עבד בדיוק כצפוי: הקורבנות לא רצו לסלוח, והרוצחים לא היו בעניין של לבקש סליחה.
    אבל לאט־לאט קרה משהו.
    הרוצחים והנרצחים התחילו לדבר על מה שהיה.
    ***
    הגאצ'אצ'ה
    הוא מן בית-משפט שהתקיים בחצרות הבתים בכפר: הרוצח, בן המקום שנמלט מהמדינה ושב אליה, דפק על דלתות השכנים, הציג את עצמו למי ששכח, התוודה שהוא זה שרצח כמה מהנשים והילדים של בני המשפחה שניצבו מולו. הוא שיחזר את מעלליו, ולפי דרישת הניצולים נכנס לפרטים הכי ספציפיים והכי גרפיים בטבח.
    ***
    חלק מהם סיפרו על מה שהרגישו בעת שטבחו טוטסי . תחילה הרגישו מוזר, מילאו פקודה כרובוטים אבל בהמשך סיפרו חלק מהם שהרגישו שהפכו למשמעותיים ולשותפים פעילים בעשיית צדק היסטורי של השמדת בני הטוטסי למען עולם טוב יותר.
    הניצולים בד"כ הקשיבו, בכו וצעקו.
    הטקס הסתיים בד"כ בסיפור על ייסורי הנפש ובחרטה על הפשעים שבוצעו.
    ***
    בכל גאצ'אצ'ה ישבו גם שלושה נציגים מטעם המדינה שגישרו בהכרעת הדין שעליה החליטו משפחות הקורבנות יחד עם הרוצח.
    מעבר לעשיית צדק, הרעיון היה להוציא הכל ולהגיע לקתארזיס.
    ***
    גזר הדין
    היה חשוב פחות ובכל מקרה לא עמד בשום פרופורציות לזוועות שבהן מדובר. בד"כ נגזרו 7-15 שנים בכלא לכל רוצח. ארכי-רוצחים נאסרו במאסרי עולם.
    ***
    המידע והסיפורים טילטלו אותי ועוררו הרהורים על התהליך המיוחד הזה ואם ניתן לישמו גם בקונסטלציות אחרות, אצלנו למשל.
    ***
    היה לי מוזר ששתי יממות קודם, לא ידעתי כלום על רואנדה וביממה השלישית בה כבר התחלתי להבין מי נגד מי וכו.
    ***
    המשכנו לנסוע בדרכים פתלתלות לכיוון קיבויה, למלון קטנטן על שפת אגם קיבו.
    בדרך עצרנו גם בשוק ענק, מקורה מסודר ומדהים.
    אחד הבאגים בנסיעה ברואנדה היא התקעות מאחורי משאית או משאיות, מה שמאט מאוד את הנסיעה ומתחיל לגרום לנהגים לתגובות לא רציונליות של עקיפה, גם כשאין שדה ראיה ראוי.
    צריך ממש להזהר.
    אותנו למשל עקפה באופן לא הגיוני משאית עמוסת סחורה.
    ברגע שהיה אפשר, עקפנו אותה בחזרה.

    כשראינו לפתע עשרות אנשים מתחילים לרוץ לכיוון הכביש, הבטתי לאחור וראיתי את המשאית והסחורה מרוחים על מדרון ההר.
    הנהג לקה כנראה שוב בשיקול דעת מוטעה.
    ***
    לאגם קיבו הגענו לצערי בחושך, מה שעורר אצלי תחושה של החמצה מסויימת.
    הנוף באזור הזה יפיפה.

    ברואנדה מחשיך ב18:00 וכדאי לקחת את זה בחשבון כשמתכננים טיול.
    ***
    כמו בקיגאלי, גם בשאר חלקי רואנדה הדרכים נקיות, לא ניילונים או בקבוקי פלסטיק בצידי הדרכים.
    ***
    בפרק הבא של "יומני היקר" אספר על הבונגלוס על שפת אגם קיבו, על היום המרתק הרביעי שלנו ברואנדה (שהסתיים באוגנדה) ועל הפתעות שקורות ב"טיול זורם", שמאפשרים בו הפתעות.
    ***
    המשך יבוא.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/19 19:18:
      מצפה להמשך. אילנה, ממסעי הראשון בהודו יצא ספר. נראה לי שגם מסעך באפריקה עשוי להפיק ספר. בהצלחה!