כותרות TheMarker >
    ';

    חיים נטולי אהבה – האם הם חיים, פוסט עייף וקשקשת ריגשית נטולת סקס.

    8 תגובות   יום שבת, 21/9/19, 01:08

    נתחיל בעובדה הפשוטה שאני אדם תאב חיים, ואין לי שום כוונות לרמוז על הגיגים להפסקתם, חלילה. לא בטוחה שתאב חיים זו ההגדרה, אבל לאמא לילדים, אין יציאות מהאוטוסטראדה, ולי בכל מקרה, אין מחשבות "פרישה". עם זאת, יום כזה של עליה לבית עלמין מטעמי געגוע גדול, ובלי קשר, יום שהיה צריך לפנות גופות של חתלתולים מהחצר כי האמא המטומטמת שלהם הניחה אותם על גג ביתי, והם פשוט גלשו אל מותם, לא לפני שיללו בחרדת מוות. לא לפני שנחרדתי בעצמי מהמחזה.


    האדם מחפש משמעות, כתב והרחיב ויקטור פרנקל, ואני תמיד מתעקשת על הדיוקים הקטנים והקטנוניים שהאדם לא תמיד מחפש אלא לעיתים קרובות סתם נקלעת לחייו משמעות, ובזו או בזו שהוא מוצא, האדם נאחז. הנה, אני חושבת, כל הקדושות והקדושים, שהשקיעו את חייהם ביעדים נישאים, נאחזים. נזכרת בנזירה אחת בסוף העולם, שניהלה בית יתומים של המנזר, במדינה אכולת איידס, שישבה וסיפרה לי איך היא הרגישה שזו מטרת חייה – לקום מחיי הנוחות הלבנים שהיו לה במרכז אירופה, לאסוף את היתומים הללו, שאלמלא המנזר ישמשו עבדים ושפחות מגיל ארבע בבתי עשירים כדי לקבל צלוחית דייסה ושארית בשר, ולאפשר להם חיים. היא הייתה צריכה את עזרתי באחד הפרויקטים, ומצאתי עצמי מחברת איתה תכנית עבודה, ובזה הסתיימה כל עזרתי, אבל סיימתי פגישותינו בחיבוק אמהי ענק לאישה ההיא, ויכולתי להרגיש את הקושי בשרירים, קושי של אישה לבד, שהתרכך טיפה לרגל החיבוק הנדיר, שהיה כל כך צריך מגע פשוט. ידיה מלאות עבודה עד היום, אני משערת, אם כי שנים רבות מאז שוחחתי איתה. ואני משערת שהיא עדיין נזירה.

     

    לרגע אני טועה לדמיין שכולם באהבה זוגית, יוצאים לעולם כשיש להם בית ריגשי יציב ומכיל, וחוזרים בסוף כל סיבוב לזרועות שתמיד שם. ואז מתחשבת לי את הידוע לכל. אם בעולם נולדים כ-51 אחוזים תינוקות זכרים, וכ-49 אחוזים תינוקות נקבות, הרי שאם גבר מוסלמי נישא לארבע נשים, שלושה גברים נשארו רווקים. הוא לקח שלוש שנמנעות מהם. וכמה היה צריך לעמול בעבר כדי לקבל באירופה את הזכות להתחתן, כי אם אין רכוש, לא תמיד אדם קיבל אישור להנשא. דורות על גבי דורות באנושות חלקים נכבדים מהאוכלוסיה לא מעבירים את חייהם בזוגיות מוסדרת כלשהי.

     

    עם זאת, הסדרת נישואים היא ודאי לא אהבה. כל האנשים הללו, שלא השתדכו מעולם, בודאי חוו בחייהם סערות ריגשיות, אהבה, כזו שמכוונת את לבם אליה. ובלי קשר לאהבה, כל כך הרבה דורות אנשים פשוט משתדכים למי שנראה לסביבה שנכון להם. אהבה? אולי. שותפות? לפעמים. זוגיות? חותמים על מסמך חברתי. בין אם בחבורות קטנות של ציידים לקטים, בהן כולם מכירים את כולם ולכולם ברור מי צריך לחיות עם מי, ובין אם קהילות שמשדכות את הדומים בגיל או בכוון. הלב לא היה על השולחן. זה לא על אהבה, זה על הסדר החברתי. ופתאום בעידן הזה, הלב במרכז השולחן, נאלץ להתערטל ולהחשף לזרים.

     

    אני מתחשבת לי בראש את הדודות והדודים שלי והחברות והחברים שבחרו או נקלעו לחיי בדידות. חלק אחרי שהתרבו, חלק בלי להתרבות. אני לא בטוחה מה עדיף להם או לחברה. אני כן יודעת שהבדידות קשה להם, אבל זוכרת היטב שגם הזוגיות לא היטיבה, עד כדי שבחרו להתנתק. מכירה הרבה שגוררים זוגיות שהתחילה בהתאהבות והמשיכה לאהבה, או השגור יותר - אין אהבה, שאיננה מיטיבה, שמלאה בסיפור שהם מספרים לעצמם וסיפור אחר לגמרי לבני ובנות הזוג שלהם. לי זה נראה כמו חיים בסיוט. אם יש צורך בשקרים בבית הריגשי שאדם מקים לעצמו, אז למה הבית הזה. ובכ"ז, נאחזים כנראה גם בהצגה של משמעות.

    וחושבת על שדות הציד של הישראלי המצוי. מרוטים, מאוכזבים, פצועים, זוחלים מאישה לאישה עם מגן בילתי חדיר ומבוהל, ותחליף חרב שלוף ונדחף. הכל מתנהל כמו החברה שלנו. המהירות, השטחיות, התועלתנות, הרצון הבוער לכבוש, לא משהו שיכול להעמיק שורשים, משהו שקשה קשה להוציא ממנו בית ריגשי. ועל הנואשות של הנשים. והתהליכים שמנקים כל ספונטניות רומנטית של הלב, ודוחקים לשידוכים בסיגנון הישן – לזה יש קרן ולזה יש קרן, אז למה שלא יעבירו את הלילה ביחד. הלילה. כי מחר יום חדש וחלום ישן.

     

    האדם מחפש משמעות. יש עניינים שאני שונאת לחפש. אני לא רוצה לחפש. לפעמים לשבת ולחכות שיבוא, כמו לקטת קטנה בקבוצה של חמישים איש, או כמו נכדת החווני. מי זה ששולח היום נשים שנמצאו נחטפו נדרשו וחוזרו כל כך הרבה שנים לחפש, לצוד. ואלה - שזה מה שהוא עושה, זה מה שהיא עושה, צדים, למה להם שימצאו. הרי אלה סוגים שונים של מומחיות קיום. והמומחיות שלהם היא חיפוש. ציד. חיפוש ואכזבה בלולאה חוזרת, כי זה המנגנון שהתבסס, ולבנות עוד חומה. והעניין למי שרוצה הוא - לא לחפש אלא למצוא את המשמעות או את האהבה, ולדעת להיאחז בה נכון.

     

    ויתכן שהחיים הם לא על משמעות ולא על אהבה, ולא על החיפוש או המציאה. אלא פשוט, על התקווה למצוא. ואולי יש כאלה שכשמוצאים, כשמתממש, מתרוקנת התקווה, ומתרוקנת עבורם המשמעות וגם האהבה. אני מתקיימת ברצפת היצור, במקום שבו התקוות והתכניות צריכות להתממש. התקווה ממוקדת במימושם המיטיב. 

    ואפילו על הפירוש של המושג הערטילאי הזה, מיטיב, ישנה אפשרות לא נעימה שאני מפספסת. 

     

    (היות ונכתב בשעת לילה מאוחרת, זכה לקבל מעט עריכה לשונית הבוקר. התנצלותי). 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/9/19 16:11:

      צטט: א ח א ב 2019-09-23 14:35:28

      כתבת על הרבה.
      אהבה היא לא משהו שנוח להגדיר.
      זוגיות יש מהרבה סיבות וטעמים. אם שורה גם האהבה זכות גדולה היא. 

      לא מספיק לקוות. צריך גם לעשות. השילוב של תקווה עשיה ושותפות....זו המהות

       

      תודה.

      מסכימה איתך מאד שזה פוסט קצר על נושא גדול ומכיל מאד.

      תודה :)

        23/9/19 14:35:

      כתבת על הרבה.
      אהבה היא לא משהו שנוח להגדיר.
      זוגיות יש מהרבה סיבות וטעמים. אם שורה גם האהבה זכות גדולה היא. 

      לא מספיק לקוות. צריך גם לעשות. השילוב של תקווה עשיה ושותפות....זו המהות

        22/9/19 21:47:

      צטט: עו"ד ועוד 2019-09-22 20:10:09

      התקווה, ואני לא מתכוון לאותה יצירה מוזיקלית שעם ישראל גנב, היא מנוע לא רע. תקווה היא המנוע שמניע כל מיזם הימורים (רמז - הבית תמיד זוכה), וכמובן שהתקווה היא גם זו שמניעה ברנשים וחתיכות למצוא אהבה. 


      אך...מה עושים כשמוצאים אותה? 

       

      https://www.youtube.com/watch?v=3G4NKzmfC-Q    

      ''

       

       

      כשמתגשמת תקווה ומוצאים אהבה?

      כמו שכתבת: הבית תמיד זוכה.

      פשוט. יש בית עם אהבה. בלי אהבה? נותרים עם התקווה ביד. 

        22/9/19 20:10:

      התקווה, ואני לא מתכוון לאותה יצירה מוזיקלית שעם ישראל גנב, היא מנוע לא רע. תקווה היא המנוע שמניע כל מיזם הימורים (רמז - הבית תמיד זוכה), וכמובן שהתקווה היא גם זו שמניעה ברנשים וחתיכות למצוא אהבה. 


      אך...מה עושים כשמוצאים אותה? 

       

      https://www.youtube.com/watch?v=3G4NKzmfC-Q  

      ''

        21/9/19 12:38:

      צטט: שטוטית 2019-09-21 12:03:22

      מעניין מאוד הרבה חומר למחשבה. שבת שלום.

       

      תודה רבה! שבת שלום. 

        21/9/19 12:03:
      מעניין מאוד הרבה חומר למחשבה. שבת שלום.
        21/9/19 09:28:

      צטט: גילהבטיטו-פרץ 2019-09-21 08:18:09

      תודה.הרבה נקודות למחשבה

       

      תודה רבה לך. 

        21/9/19 08:18:
      תודה.הרבה נקודות למחשבה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמא פרובלמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין