כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    הורים, תפסיקו לכעוס על ילדיכם שמבזבזים את חייהם מול המסך

    0 תגובות   יום ראשון, 22/9/19, 18:19

    הורים, תפסיקו לכעוס על ילדיכם שמבזבזים את חייהם מול המסך.


     
    https://www.zman.co.il/41619/?fbclid=IwAR0ZF-YYqi4GkhSKqpk1VALsjCyCq0VHNKrNlifSkfAQazrvTBd40dcjo1M


    (פורסם לראשונה באתר של "זמן ישראל", 22.9.19)

     


    לא, אינני פסיכולוג וגם אינני הורה. לא מדובר בעצה או שאלה הנובעת מגישה פסיכולוגית לגבי התייחסותכם כהורים לכך שילדכם מנותקים לחלוטין מהמציאות בגלל משחקי מחשב בפרט ומסכים בכלל.

    אני כותב מילים אלו מתוך קריאה לכם, ההורים, להיות אתיים וישרים עם בקשתכם מילדיכם לדאוג לעתידם. כי כמו שזה נראה כרגע, דווקא ההורים הם אלה שלא עושים את זה מספיק.

     

    הבעיה הגדולה ביותר בדרישה מבני נוער לחיות במציאות ולא בעולם משחקי המחשב, היא שההורים שלהם לרוב אינם חיים במציאות בעצמם

     

    אכן, צריך לשים לב לכך שבני נוער שמשחקים במשחקי מחשב מעדיפים להתעלם מהדרישות העולות מהסביבה הלוקאלית שלהם ולשחק מול חברים מכל העולם, אותם הם מכירים דרך הרשת.


    אבל הבעיה הגדולה ביותר בדרישה הזו מבני נוער לחיות במציאות ולא בעולם משחקי המחשב, היא שההורים שלהם לרוב אינם חיים במציאות בעצמם, ולפעמים אפילו נראה שהם עושים ככל שיוכלו על מנת שאותה מציאות תפסיק להתקיים עבור כולם.


    אנחנו אוהבים את האמירה המוזרה הזו – "העולם שייך לצעירים", אבל האמת היא שאותם צעירים יושבים, כמו בני ערובה, וצופים בנו המבוגרים הורסים כמה שניתן מאותו עולם, בטרם נעביר אותו הלאה לידיהם ונתפלא מדוע כל כך קשה להם להצליח בו, שלא לומר לשרוד.


    כן – המשבר האקולוגי, כן – ההתחממות הגלובלית, הם אלה שאינם מאפשרים למשפט תמים כמו "מזג האויר יפה היום!" למלא את תפקידו המסורתי כאמירה קלילה, שנועדה למנוע שתיקה לא נעימה במפגשים מביכים.

     

    אנחנו אוהבים את האמירה המוזרה הזו – "העולם שייך לצעירים", אבל האמת היא שאותם צעירים יושבים, כמו בני ערובה, וצופים בנו המבוגרים הורסים כמה שניתן מאותו עולם


    כאשר אנו חשים בצורך הזה לדבר עם אדם אחר ואין לנו על מה, רובנו פונים לבסיס הנמוך ביותר של הסמול-טוק: אמירות קלילות כאלה, שאין סיכוי שיעוררו התנגדות אצל הצד השני.


    אבל הימים האלו עברו. בתוך ההתייחסות למזג האוויר צמח לו חשש כבד. מזג האוויר הנוח נתפס כבר כתופעה שעתידה להסתיים. בעידן ההתחממות הגלובלית והאסון האקולוגי, הדיבור על מזג האויר מאיים להפוך לפוליטי.


    בפתח ספרו "אקולוגיה ללא טבע", הפילוסוף טימותי מורטון כותב שאנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על התעסקות עם ה"טבע", כי ה"טבע" בעינינו הוא מה שנמצא מאחור, ברקע, ולא בחזית ההתייחסות שלנו למה שחשוב בעולם.


    אבל הנה הרקע המרוחק הזה צועד בצעדי ענק מפחידים לקדמת הבמה ומזכיר לנו את מה שאיננו רוצים לזכור – שהוא, הטבע, בעל חשיבות זהה לזו שלנו. יותר נכון, הוא חשוב מאיתנו, כי בלעדיו אין לנו קיום.

     

    הפילוסוף טימותי מורטון כתב שאנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על התעסקות עם ה"טבע", כי ה"טבע" בעינינו הוא מה שנמצא מאחור, ברקע. אבל הנה הרקע הזה צועד בצעדי ענק מפחידים לקדמת הבמה


    כמורה, הסברתי מספר פעמים לתלמידים שלי שאני יכול לדבר איתם במשך שנה שלמה, יום אחר יום, על החשיבות הרבה שבכיבוד אנשים מבוגרים, למשל, אבל מספיקה פעם אחת בלבד שאותם תלמידים יראו אותי מתעלם מאדם מבוגר שמבקש לשבת באוטובוס, וזה מה שהם ילמדו ממני.


    דבר ראשון בחינוך הוא לא ההוראה אלא הדוגמא האישית, שמוכיחה שאינני מפריח סתם סיסמאות לכיתה. רוצים שילדיכם המתבגרים יהיו מחוברים למציאות ולא יחפשו דרכים להתעלם ממנה? תתנהגו ככה גם אתם.


    אל תתעלמו מהמשבר האקולוגי ומהאסון המתגבר, אל תתעלמו מכך שהדרך הטובה ביותר להילחם בו היא לעצור את תעשיית המוצרים מן החי ואל תתעלמו מכך שלכל אחד בעולם הזה יש השפעה ישירה עליו.


    האמת היא שלו אני הייתי נער בן 15 שרואה את העולם עולה באש ואת ההורים שלי מתעלמים מכך בצורה כה מובהקת, אולי גם אני הייתי מבזבז את זמני בלשחק בפורטנייט או בכל משחק מחשב אחר.

    לפחות בצורה זו של אסקפיזם אוכל לפתח את קשר העין והיד שלי בזמן שאני צופה בהורי מתעלמים מהמשבר החריף של שינוי האקלים.

     

    בימים אלו מתקיימות הפגנות עולמיות כדי לעורר שינוי אמיתי ולהתמודד עם המשבר האקולוגי. מי שמפגינים הם ילדים ובני נוער, ומי שעוצמים עין, מפהקים, או מצקצקים בביקורת ריקה מתוכן – הם המבוגרים


    בספר "בשר" של אוריה שביט מסופר על עתיד בו נאסר עלינו לאכול את בשרם של בעלי חיים. גיבורת הסיפור לוקחת את נכדתה להפתעה – מקום סודי בו יוגש להן בשר אמיתי, בשרם של בעלי חיים שרצו לחיות ונרצחו בדיוק למטרה זו.

    ברגע השיא של הסיפור מטיחה בה נכדתה: "הסיבה שהחלטת שנבוא לכאן, זה לא בגללי", אומרת הנכדה. "רצית שנבוא לכאן בגללך. את בכלל לא אוהבת אותי".

     

    בימים אלו מתקיימות הפגנות עולמיות במטרה לעורר שינוי אמיתי ולהתמודד באמת עם המשבר האקולוגי.

    מי שמפגינים הם ילדים ובני נוער, ומי שעוצמים עין, מפהקים או מצקצקים בביקורת ריקה מתוכן הם המבוגרים.

    תראו, היא צדקה – הנכדה בסיפור.

     

     

     

     

    ''

     

    AP Photo/Ahn Young-joon

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    פעיל למען בעלי חיים, ספרו הראשון - "ראו את החיה" יצא בהוצאת דרור. מורה לאמנות שחי עם זוגתו אורי שביט ושני הכלבים בלה ולארי


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה