כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    "שנה-טובה" קבוצתית-דיגיטלית: אפס ביחסי אנוש.

    2 תגובות   יום שני, 23/9/19, 11:29

    התקשורת הדיגיטלית,כידוע, היא מקרבת רחוקים מופלאה. ובה בעת היא מרחיקה קרובים. הנה שוב הגיעו הימים של שיגור ברכות "שנה טובה". ואני מקווה שהפעם שוב לא אמצא את שמי בחברתם {המעליבה בהקשר הזה} של עשרות נמענים, רובם זרים לי,שותפי לברכה קבוצתית דיגיטלית שמשגרים חברים. ברכה מעין זאת הולמת בעיני ארגונים גדולים או עסקים. היא חלולה לחלוטין כאשר המברכים הם חברים {ממשיים, לא וירטואליים}. אני לא מוצאת בה כלום, רק מצוות אנשים מלומדה.

     

    פלטפורמות דיגיטליות מאפשרות ברוב יעילות לחסוך את הטרחה הכרוכה בשיגור איחולים קצת אישיים.הן מאפשרות, בין השאר, חסכון בדיבורים. למה לדבר וללהג, אולי להסתבך,חלילה, בשיחת נפש טרחנית, אם אפשר להתנהל בהתכתבות? 

     

    העיתונאית השנונה דנה ספקטור קראה לסגנון התקשורת הזה "אפס ביחסי-אנוש". במדורה הוותיק המתפרסם במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות", היא סיפרה על חברה ששרויה בתקופת מצוקה. החברות {ביניהן גם דנה}  מנסות לעודד אותה בכתב. כבר נזנחו האופציות של שיחות טלפון ואולי אולי אפילו פינוי זמן לפגישה. חברויות וירטואליות כמעט משכיחות טעמה של חברות אמיתית.

     

    בערב שלמחרת הבחירות הפכו שדרות רוטשילד התל-אביביות ל"שדרת החדשנות". לאורכן פוזרו מיצגי אמנות דיגיטלית, משחקי מציאות מדומה, הרבה עבודות של סטודנטים לתקשורת חזותית, עם מוזיקה אלקטרונית ברקע ותצוגות תאורה מרהיבות. הכותרת "חומר דיגיטלי" הוצמדה למיצב שהציבו שני סטודנטים לעיצוב הנדסי מ"שנקר". לפי הטקסט הנלווה למיצב, השניים מנסים "לחקור את המרחב המתקיים בין שני העולמות: החומרי והדיגיטלי".

    באותו טקסט נאמר עוד שהעולם סביבנו הולך ונהייה דיגיטלי.משתנים תכנים וחוויות, גם דיאלוגים אנושיים משתנים.

     

    חדשנויות קודמות, כגון הטלוויזיה, אף הן נתפסו בעבר כמאיימות על דיאלוגים אנושיים. בימי טרום האינטרנט, בשנות התשעים הראשונות, סיקרתי בעיתון יום עיון שנושאו: השפעות הטכנולוגיה על חיינו. בין המרצים שם היה איש חינוך אשר  .שחזר בסגנון סטנד-אפ משעשע סצנה אופיינית שמתחוללת בסאלון הביתי. אורח מקיש בדלת. הוא מתקבל בלבביות. מתיישב ומנסה לפתוח בשיחה. אבל כעבור דקותיים כבר מהסים אותו ב"ששש"...הלוא עיני המארחים נעוצות במרקע.

    שידורי הטלוויזיה בישראל התחילו, כזכור, ב-1968. במשך שנים לא מעטות הן נתפסו כחידוש מסעיר. העיתונאי דורון רוזנבלום קרא לארצנו "טלוויזיה-לנד". מינויים והדחות בערוץ היחיד טלטלו את הציבור לא פחות ממינויים והדחות בממשל.נביאי זעם הזהירו שהתמונות הזזות יחסלו את קריאת הספרים. עם הזמן והניסיון המצטבר הסתבר שהטלוויזיה היא המצאה נהדרת אם לומדים להשתמש בה בתבונה ובאופן סלקטיבי. לצפות בפנינים {ויש פנינים בטלוויזיה}, ל לכלות זמן על הבלים ותיפלות. ובקיצור-להיות צופים מידתיים. המידתיות חשובה, כמובן, בכל תחומי החיים.

     

    האם מותר לקוות שהשימוש במיני פלטפורמות דיגיטליות אף הוא יילך ויתאזן ויהיה יותר מידתי, בדומה לשימושים בחידושי טכנולוגיה קודמים? ואולי המשתמשים יילמדו בהדרגה להציב לעצמם גבולות? אני לא מתיימרת לנבא. בכל-אופן נראה לי שקשה להשוות את השלכותיה של המהפכה הדיגיטלית להשפעותיהם על חיינו של חידושי טכנולוגיה קודמים.

    כי הלוא כבר נאמר שהמהפכה הדיגיטלית  משנה את המין האנושי. שהיא לא פחותה בעוצמתה מהמהפכה התעשייתית  אשר הצמיחה את מדינת האזרחים המודרנית.

     

    "מה עוד ימציאו הבריות הללו?" נאמר בשיר של פינחס שדה.לך תדע...ובינתיים מהדהדות בראשי קובלנותיו של גדעון גרינפטר, חיפאי בן שמונים, שפורסמו בשבוע שעבר במוסף "שבעה ימים". גרינפטר אינו מצטייר בעיני כעוד זקן מנותק ונרגן. הוא הצליח להשתקם, במאמץ עילאי, מדימום מוחי קשה, והוא מציף את מערכות העיתונים במכתבים אינטליגנטיים ועדכניים.

    הוא "מתקשה ומסרב, כדבריו, להשתלב בעולם המודרני ד"היום הניכר בניכור דיגיטלי בין אדם לזולתו, בהשתבללות אטומה בחסות הסמארטפון ועוד פטנטים היורדים לחיינו, לרדדם בגחמותיהם. כדי לעשותנו רובוטים דיגיטליים, מסוממי אלגוריתם בלתי אנושי בעליל".

    "מה עוד ימציאו הבריות הללו?". אולי מוטציות חדישות של דיאלוג אנושי? יהיה ודאי מסעיר, מאתגר, מרתק. יהיה מעצבן, מעמיק ניכור. מערער אוריינטציה של חסרי "אוריינות דיגיטלית", ומבודד זקנים. מי יכול להתנבא? אפשר רק להבטיח: זה לא יהיה משעמם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      האמת, אני לא אוהב בכלל את המנהג הזה של טלפונים לאחל שנה טובה. ובפייסבוק? נכנסתי לשם, ראיתי את כל איחולי ה"שנה טובה" וברחתי!

      וואטסאפ אין לי - מבחינתי, הוא "הנחשול".

        23/9/19 11:53:
      כתבת יפה ונכון. ואני אישית מאוד מזדהה עם בן השמונים, ובעצמי מסרבת להשתמש במה שנקרא טלפון חכם ומעדיפה להישאר עם הטלפון הטיפש שלי.

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין