כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מעומק הנשמה.

    0

    היום שבו בחרתי להפסיק להיות נורמלית

    2 תגובות   יום רביעי, 25/9/19, 15:27

    אני מלווה את הבן שלי אל גן החובה שלו, זהו כבר החודש האחרון של שנת הלימודים,

    אבל הגן חדש בעבורו, הוא שם מספר ימים בלבד, רק עברנו לכאן, מעיר אחרת.

    נכנסנו לגן, הילדים משחקים וכשבני הלך לשחק פניתי להגיד שלום לגננת וללכת.

    אבל קרה משהו כשמבטי תפס את מבטה, אנרגיה שמדברת בלי קול גאתה בתוכי

    וביקשה שאגיד לגננת שאבא שלה מוסר לה שהיא לא צריכה להרגיש רע.

    אני רגילה לקבל מסרים, אבל זה מותאם ומוגבל לבסיס נסיבתי מאוד מסוים.

    כשהאדם פונה אליי ומבקש לפתוח את הדלת לשם.

    תשתית שמעניקה סוג של הגיון ושפיות לדבר המוזר הזה, שאוחז בי.

    אני לא מוכנה להסתובב בעולם, עם הדלת הזו פרוצה לכל עבר.

    אני לא אהיה שוטה הכפר, לא אסכים להיות עוף מוזר.

    אין סיכוי שאני אגלם את התפקיד של הדמות ההזויה הזאת

    שבמקום להגיד לגננת "שלום", היא אומרת לה

    "אבא שלך מוסר לך שאת לא צריכה להרגיש רע"

    לא! לא! לא! ממש לא!!! לא אני.

    הרי אני בכלל לא מכירה אותה והיא לא אותי

    אף פעם לא החלפנו יותר מכמה מילים..

    זה יותר מדי תלוש מהמציאות, אפילו בשבילי

    בא לי להיות נורמלית חברתית

    למה קשור המסר הזה? מה הסיפור?

    אני מבררת עם האנרגיה אם הוא נפטר

    נאמר לי שלא

    אז למה הוא לא יכול להגיד לה בעצמו?!

    "הוא לא יכול, את צריכה לעשות זאת" -

    מבהירה לי האנרגיה בדממה.

    אני לא יכולה להגיד זאת

    מבלי לקשר זאת למשהו

    אנסה לשלב זאת בשיחה

    אז במקום לומר לה "שלום"

    שאלתי אותה "מה נשמע?"

    היא נראתה מופתעת היא חייכה

    ואמרה שהכול בסדר תודה.

    אבל אני במשימה, בשליחות

    לא יכולה לזוז מכאן

    לפני שהמסר יועבר

    אך אני ממתינה שהמקום המתאים

    לעשות זאת - יגיע

    מפחדת לפצות את פי

    פן המשפט יישפך ממני ברגע הלא מתאים

    ברגע לא נורמלי מצידי

    כנראה זה שלא דיברתי, אך גם לא זזתי משם

    אפילו עיניי לא זזו מעיניה ופשוט בהיתי בה

    תרה ומחפשת אחר מענה דרכן -

    יצר מרחב שקט וגדול מספיק

    כדי שהיא תאמר את הדברים הבאים:

    "האמת היא  שאני לא מרגישה טוב כל כך

    אני מוטרדת..."

    היא תיארה לי את המצב הבריאותי של אמא שלה,

    שבגינו היא מאושפזת בבית החולים לאחרונה

    ושהיא מטפלת בה, אך מה שמטריד אותה

    שאת אבא שלה שנמצא במצב של צמח,

    היא לא מבקרת ולא רואה, בגלל כל מה שקרה.

    הייתי המומה.. 

    "אבא שלך מוסר לך שאת לא צריכה להרגיש רע"

    פלטתי תוך כדי שאני מבינה שעשיתי טעות נוראה.

     

    מנעתי ממנה חוויה מיסטית מרפאה ומרחיבת תודעה

    שיכלה גם להרגיע את המקום הטרוד והכואב אצלה

    וגם לאפשר לה לחוש על בשרה את הקסם שקיים בעולם.

    את איך שכולנו אחד, מחוברים באהבה.

    כמו קרחונים שצפים בים רחב, שהם רק נראים נפרדים

    אך הם תולדה של אותו הים והים עודנו תמיד מחבר בינם.

     

    מנעתי את הדבר הקסום הזה ממנה, כי העדפתי להיות נורמלית.

    אך ניסים לא מתרחשים בתחום הנורמה, הם חורגים מהנורמה

    מהרגיל, מהשכיח, מהמקובל ובדיוק משום זה הם קרויים נס.

    נס מתרחש מחוץ לגבולות הנורמה.

     

    כשאנו לא אותנטיים, לא אמיתיים, כשאנו מצמצמים ותוחמים

    את המחשבות, את המילים, את המעשים שלנו בתוך גבולות הנורמה,

    על מנת להיות נורמלי, רציונאלי, מקובל -

    אנו חוסכים מאיתנו ומאחרים - ניסים,

    אנו לא נותנים לאמת, לאלוהים - להיכנס.

     

     

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/20 23:22:

      *

       

      אכן לא פשוט לעמוד בפני ברירות כאלה. בהחלט לא פשוט. דווקא חושבת שנהגת בסדר והלבטים שלך מובנים לי. מי שנותן מקום לרחשי לבו ולאינטואיציה לא אוהב להכנס לדלת שלא פותחים עבורו.

       

        26/9/19 17:05:
      מסקרן

      פרופיל

      מגדלאור1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין