(.)נולדתי - יד המקרה. (.)אמות - עובדה נצחית.
מרווח הזמן שבין שתי הנקודות הללו ניתן לי בהשאלה. אני קיים.
במה אני ממלא את המרווח הזה !?
זוהי החידה הגדולה שפתרונה ברור לנו רק לאחר מעשה. ואת הנעשה אין להשיב. הקומדיה האלהית של דנטה והקומדיה האנושית של בלזאק מנסות להתמודד עם התופעה הזו - הייצור שמהלך על שתיים ומוחו היוצר. המוח הזה.פעילותו ויצירתו הן מעשה גאון שאם נצליח לפצח את חידתו, נדע להתמודד עם עצמנו ועם זולתנו. אלמנט אחד לא נפצח לנצח - הוא הרגש. והוא-הוא שמנחה את כל תנועותינו במרווח היקר הזה שבין לבין.
מכיוון שלנצח לא נוכל לכוון ולווסת את פעילות רגשותינו, נמשיך בדרכנו, שמאז הופעתו של הייצור הראשון ועד הנצח לא מישתנה.
ככלל, דרכו של הייצור האנושי ידועה לנו .
כפרט, הפתעה יומ-יומית.
אמונתנו בעצמנו היא שממלאה את הרווח ההוא,
יחי החיים !