כשאין שבת מפרידה בין ראש השנה ליום הכיפורים קוראים את פרשיות "ניצבים - וילך" באותה שבת.
"ויאמר אליהם משה בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא והשם אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". רש"י מסביר -- היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וביום זה אמות.
דבר אחר, לצאת ולבוא -- בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה. "לצאת ולבוא"-- יכול שתשש כוחו? תלמוד לומר "לא כהתה עינו ולא נס לחה, אלא מהו, לא אוכל לבוא? איני רשאי, שניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע.
"וילך משה" לאן הלך משה? יונתן בן עוזיאל פירש, משה הלך למשכן, בית המדרש.
האבן עזרא מפרש, הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע.
"וילך" פירושו של לשון זריזות שלא נתעצל אפילו ביום מותו לעשות את כל הדברים לחיזוק העם בתורה ובמצוות, בדברי התוכחה והמוסר המוזכרים בפרשת ניצבים, בברכות לשבטים, וכן לסיים את פרק חייו שהתחיל בפסוק "וילך איש מבית לוי" ואז נולד משה רבנו ע"ה, ועד ליומו האחרון ביום המאה ועשרים לחייו שבו הוא מחזיר את נשמתו הטהורה לבורא. עצוב היה היום, שבו הייתה פרישתו ודאית, עצוב גם לכל העם, ומשה נשאר בתודעת העם כנביא, כאדם, צנוע כמו תמיד.
שבת ברוכה לכולם
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל פנים". |