כותרות TheMarker >
    ';

    כמה רחוק ללכת?

    האישי הוא הפוליטי, ולהיפך. אני אתייחס כאן לרעיונות והתהליכים, החברתיים, הסביבתיים והבין-אישיים, שמשפיעים על כולנו.

    0

    איך להשתמש בסטריאוטיפים המלחמתיים שלנו כדי ליצור שלום

    0 תגובות   יום שני, 7/10/19, 10:36

    "עלינו ללמוד לחיות יחד כאחים, או שנמות יחד כטיפשים." מרטין לותר קינג ג'וניור

    ''

    האם יש לך דעות קדומות?

    כולנו רוצים לחיות בשלום בעולם מאוחד, בו כל האנשים שווים. אנחנו רוצים עולם של אהבה, בלי שום שנאה ודיכוי, ואנחנו מאמינים שהיינו יכולים להגיע לעולם כזה אם לא היו האחרים. האנשים הזדוניים האלה, שהורסים הכל לכולם. האנשים שאנחנו שונאים ומתעבים, ובצדק!

    כולנו נוטים להאמין ש"אנחנו" תמיד טובים, בעוד "הם" תמיד רעים.

    אבל כדאי שנבחן את האמונה הנוחה הזאת, כי רק על ידי שינוי שלה נוכל למצוא בתוכנו שלום.

    למה אנחנו בטיפשותנו מפרידים

    אנחנו נוהגים לאבד במקצת את עשתונותינו כשאנחנו מנסים לאמוד "אותנו" ו"אותם". אני, למשל, בהיותי חובבת טבע העושה מאמצים גדולים להגן על הסביבה, מאמינה בלהט שהתיעוב שלי כלפי הטייקונים ההרסניים הוא מוצדק. למרות שמעולם לא פגשתי אף אחד מהם באופן אישי, אני יודעת שהם כולם חבורת אגואיסטים חמדניים וחסרי רחמים. עצם הרעיון של ניהול משא ומתן עם אנשים נחותים אלה נראה לא רק חסר תועלת אלא פשוט מביש.

    אבל ההרגל האינסטינקטיבי שלנו לחלק את העולם ל"אנחנו" הטובים ול"הם" הרעים הוא למעשה הזייה אינפנטילית. לא רק בגלל ש"אנחנו" בדרך כלל לא יותר טובים מ"הם", אלא בגלל שבמציאות אין באמת "אנחנו" ו"הם".

    הפרדת אנשים לקבוצות שונות היא, למעשה, דמיונית.

    למה הפרדה היא טיפשית

    חלוקת אנשים לקבוצות יכולה או להיות שרירותית, או להתבסס על קריטריון מפריד, כמו צבע עור, התנהגות, או אל מועדף. לפעמים הקריטריון הזה הוא אוסף תכונות עטופות יפה ביחד, כמו איברים בגוף נשי. בכל מקרה, הפרדה דורשת מאיתנו להתמקד בקריטריון מוגבל אחד ולהתעלם מהתמונה המלאה.

    להתעלם מהמציאות זה נוח, אף אחד לא יתווכח עם זה, אבל זה לא אמיתי. האמת היא שכל אדם הוא יצור מורכב ביותר. כל אדם מכיל המוני קריטריונים, ואינסוף תכונות ומעלות חמקמקות ובלתי ניתנות למדידה (בנוסף לנשמה, ככל הנראה.)

    אף יצור אנושי לא יכול בנוחות להיות רק מעצב עוגות, ביסקסואל, ימני, או זמר-נשמה-חובבן. לכל אחד מאיתנו יש קריטריונים כאלה, ורבים רבים אחרים, לרוב סותרים. איזה קריטריון יקבע, למשל, איזה הורה אדם יהיה? איזה חבר? איזה אויב? אנחנו לא יכולים לקטלג אנשים בשלמותם. לא רק שאנחנו, בני האדם, מסובכים מדי, אנחנו גם משתנים כל הזמן.

    הניסיון להפריד אנשים לקבוצות הוא הרסני כי הוא מתייחס אלינו כאילו היו לנו רק קומץ מאפיינים, כאילו לא היינו בני אדם אלא חפצים. וכפי שהסופר טרי פראצ'ט מציין,

                "רשעות מתחילה כשאתה מתחיל להתייחס אל אנשים כאל חפצים."

    למה אנחנו מוסיפים בטיפשות חטא על פשע

    מעבר לכך, אנחנו, בני האדם, אף פעם לא רואים קבוצות כמופרדות רק לפי הקריטריון המקורי. אנחנו תמיד מצרפים לקבוצות מגוון תכונות ומגרעות דמיוניים. בני-נוער, למשל, הם חסרי הגיון, מפונקים, חצופים, ויש להם טעם גרוע במוזיקה. תשאלו כל דור והוא יספר לכם באריכות כמה כפויי טובה ילדיו גדלו להיות, למרות שהם חונכו כה יפה, ולאיזה רעש בלתי נסבל הם קוראים מוזיקה.

    כל הטייקונים, למשל, הם אנוכיים, יהירים, רודפי בצע ומרושעים. כל אחד יודע את זה.

    חלוקה לקבוצות תמיד הולכת יד ביד עם סטריאוטיפים.

    אי אפשר להכחיש שחשיבה סטריאוטיפית עושה את החיים לפשוטים מאד. אנחנו לא צריכים לטרוח עם מורכבות או עם הבלתי ידוע. תנו לנו אדם ונגיד לכם לפי המראה שלו לאיזו קבוצה הוא שייך, ומה הם ההרגלים, הרצונות והדעות שלו בכל נושא. אנחנו לא צריכים אפילו לשאול אותו או לברר שום דבר. יותר קל מזה לא יכול להיות.

    סטריאוטיפים זה הכי קל.

    קל מדי.

    ההפרדה הפנימית שלנו

    חלוקה לקבוצות יכולה לנבוע גם מהגדרה עצמית. אנשים יכולים לקטלג את עצמם על ידי בחירה בתפישת עולם משותפת, למשל. אלא שבדרך כלל אפילו אז הם לא יראו את הנושאים הרלוונטיים עין בעין.

    עשויות להיות לך דעות מוצקות מאד לגבי הדרישות הכרוכות בלהיות פמיניסטית, למשל, אבל רוב הסיכויים הם שהפמיניסטית בדירה שליד חושבת אחרת, ולפמיניסטית ביבשת שליד יש דעות אחרות לחלוטין. ועדיין לא דיברנו על דתות, בהן הקונפליקטים לעיתים קרובות הם לא רק בין זרמים ומאמינים שונים, אלא גם בתוך אותו אדם עצמו. והם משתנים ללא הפסקה.

    אנחנו, בני האנוש, כולנו מורכבים להפליא, עם אינספור נטיות, העדפות ותכונות בלתי יציבות.

    להיות כאלה מסובכים זה לגמרי לא קל. בכל אחד מאיתנו יש, חבוי בפנים, משהו מהילד ומשהו מהזקן, משהו מהצייתן ומשהו מהמורד, משהו גברי ומשהו נשי.

    בתוך כל אחד מאיתנו יש כל זוג תכונות הפוכות שניתן להעלות על הדעת.

    בכולנו יש את הכל.

    גרוע מכך, בכל אחד מאיתנו יש משהו מהימני ומשהו מהשמאלני, למרות שאנחנו לרוב לא מודים בכך אפילו בפני עצמנו.

    אם נבחן את עצמנו מקרוב, נמצא בתוכנו את כל הסטריאוטיפים שאנחנו משליכים על קבוצות אחרות, כולל הקבוצות כלפיהן אנחנו חשים פחד ושנאה.

    מחריד, לא?

    בהחלט. ועם זאת, המורכבות הזאת היא גם נפלאה.

    למה איחוד חכם יותר

    הבנת הכוליות שלנו יכולה לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר.

    האבחנה לפיה הסטריאוטיפים שלנו על אחרים הם בעצם מראות של מה שאנחנו לא רוצים לראות בפנים, מאפשרת לנו לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת, ולהתמודד עם תכונותינו הפחות רצויות. האגרסיביות שלנו. הקנאה שלנו. הטעם הגרוע שלנו בבגדים – או החשש שלנו מלהיחשב לא מספיקים.

    עם זאת, המשמעות של השלמות הזאת היא גם שאף פעם אין לנו רק תכונות רעות באיזשהו תחום. תמיד יהיו לנו גם התכונות הטובות ההפוכות. ואנחנו חופשיים לבחור לפי איזה מהן לפעול.

    כשנסתכל פנימה, אולי אפילו נמצא שמה שנראה כרע הוא לא בהכרח רע, ושלמעשה אנחנו זקוקים לאיזון בין תכונותינו ההפוכות.

    כשאני מסתכלת על הטייקונים ורואה את האינטרסנטיות שלהם, למשל, אני יכולה לחפש את האנוכיות המושמצת שלי עצמי. אני יכולה לראות שהיא מאזנת את האלטרואיזם שלי ומגבילה את נטייתי להקריב יותר מדי. בשלב הזה אני יכולה מתוך תודה להפסיק לכעוס כל כך על הטייקונים, ולהתנגד לנזקים האקולוגיים שהם גורמים באופן שקול וענייני.

    האיחוד החיצוני שלנו

    אחרי שקיבלנו את עצמיותנו המביכה, ואהבנו אותה, לקבל אחרים זה קלי קלות. כשאנחנו מבינים שכולנו שלמים, אנחנו יכולים לראות שאחרים הם גם הכל – בדיוק כמונו.

    אכן, אנחנו צריכים להגן על עצמנו מפני אינדיבידואלים הפועלים בהתאם לתוקפנות ולייאוש שלהם. אבל עלינו גם להפסיק לשנוא קבוצות דמיוניות, ולהתחיל במקום זאת לקבל את אנשיהן המורכבים.

    קבלה מלאה הן של עצמנו והן של אחרים מאפשרת לנו להשיג שלום פנימי. ואנחנו יכולים להגיע לשלום בלתי מושג זה רק על ידי בחינת הטינות שאנחנו נושאים, פעולה הרבה יותר קל מאשר מדיטציה.

    להיות מורכב, אם כך, זה אמנם לא קל, אבל זה הרבה יותר מציאותי, והרבה יותר עוצמתי.

    החופש שבאיחוד

    בדיקת הדעות הקדומות והטינות שלנו כדי להבין את השלמות שלנו יכולה להיות משנת חיים.

    השלמות שלנו היא משאב עצום. כשאנחנו מבינים זאת, אנחנו יכולים למרבה הפלא להיות כל מה שאנחנו רוצים להיות. למעשה, אנחנו כבר מה שאנחנו רוצים להיות, באיזשהו מקום בתוכנו. אנחנו לא צריכים לשנות את עצמנו. אנחנו לא צריכים לחקות מישהו אחר. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להתמקד בחלק הזה בתוכנו שהוא כבר מה שאנחנו שואפים להיות, ללמוד אותו, לטפח אותו, ולחיות אותו במלואו.

    השלמות שלנו מאפשרת לנו גם להתייחס לכל נושא לא דרך זווית ראיה קבוצתית צרה, אלא במלואו, מכמה נקודות מבט פנימיות. כך אנחנו יכולים להפתיע את עצמנו ולבחון את בעיותינו באופן לא קונוונציונלי. אנחנו יכולים להגיע לפתרונות טובים יותר, מעמיקים יותר.

    הכלת הכל בתוכנו יכולה, לכן, לשחרר אותנו להיות בשלום עם כל דבר ועם כל אחד.

    על ידי קבלה מלאה של האחרים, ושל עצמנו, כפי שאנחנו למזלנו.

    קונפליקט חיצוני אחד בכל פעם.

    קונפליקט פנימי אחד בכל פעם.

    החל מעכשיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתי הורן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין