כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    ל חטא {קולקטיבי} שחטאתי בהתבטאות גזענית

    0 תגובות   יום רביעי, 9/10/19, 21:31

     

     

    הגיע יום-כיפור ואני הכיתי על חטא ישן-נושן שחטאתי בגילוי גזענות. אותו גילוי קשור כנראה גם במוצאי מקיבוץ. הוא מתועד בכרך מצהיב של ביטאון קיבוצי "השומר הצעיר", "השבוע בקיבוץ הארצי" משנת...1966. הייתי אז הכתבת היחידה של שבועון התנועה. כתבה שפרסמתי-"חיילות בישראל השנייה"-סיפרה על חיילות קיבוצניקיות שמלמדות נשים אנאלפביתיות באחד ממושבי חבל תענך, במסגרת מבצע "ביעור הבערות". 

    תיאורי הנערות,כמעט בנות גילי,היו אוהדים מאוד. גם התלמידות קשות היום תוארו באהדה. אבל את האידיליה שיבש המשפט הבא: "החיילת הקיבוצניקית בת ה-19 ידעה שהיא הולכת ללמד אלף-בית למבוגרים. ידעה ולא שיערה עד מה רחוק ממנה עולמם הנבער, החשוך, של אזרחי ישראל אלה".זאת הייתה תובנה שלי, לא ציטטה מפי החיילת.

    בהמשך הכתבה סיפרתי איך הבנות מעבירות ערב בדירה המשותפת שהוקצתה להן במושב. הזכרתי גם מחזרים,גברברים מהמושב: "צעירי הכפר מתדפקים,כמובן, על דלתן. בנות הח"ן מתחמקות ברוב המקרים באופן דיפלומטי. הסיבות מובנות, לא כן? הן נשארות עם עצמן".

    ההתבטאות המביכה התקבלה אז בשתיקה רועמת.אף קורא קיבוצניק לא צייץ.איש לא הביע כעס או הסתייגות. זה  היה יובלות לפני עידן התקינות הפוליטית {הפוליטיקל-קורקט}, כשנתיים וחצי לפני שפרצו שידורי הטלוויזיה בעברית, עידן ועידנים לפני שהארץ מלאה באינספור ערוצי תקשורת, משודרת וכתובה. החברים בקיבוצי "השומר הצעיר" קראו אז כמעט רק "עיתונות תנועתית", נאמנה,צייתנית ונטולת שמץ אירוניה {"השבוע בקיבוץ-הארצי", יומון מפלגת מפ"ם "על-המשמר"}. הרייטינג של הכתבות {מושג לא מוכר אז} היה, מן הסתם, גבוה. אין סיכוי שהקוראים כולם פסחו על אותה כתבה.

    חזרתי  לכתבה ההיא במקרה, אחרי עשרות שנים,אגב חיפוש כלשהו בגווילים ישנים, בקלסרים השמורים בביתי.קצת נבהלתי וגם התביישתי, וניסיתי להתנחם בידיעה ש"אין דבר יותר ישן מהעיתון של אתמול" כלשון הקלישאה.אני אמנם מכה על חטא הגזענות וההתנשאות. אבל לזכותי עומדות "נסיבות מקלות". החטא הזה בעיקרו קולקטיבי. התבטאותי המגונה שעברה בשקט שיקפה, כמדומה, את "רוח התקופה" שרווחה אז בקיבוצים {ובישראל האשכנזית כולה}. יתכן שבקיבוצים נוסף גוון ייחודי להתבדלות ממי שהיו שונים מאיתנו {כיום מדברים על "האחרים"}. כי אוכלוסיית הקיבוצים הייתה הומוגנית מאוד בהרכבה. חיינו התנהלו בבועה סגורה ומגוננת. הגיחה הראשונה החוצה התחוללה עם גיוסנו לצבא. עד אז כמעט לא הכרנו אנשים מעולמות אחרים.

     

     

     

    נוסח מקוצר של הפוסט הזה העליתי תחילה בקבוצת הפייסבוק  "דברים שקיבוצניקים יודעים". תחילה קיבלתי הודעה: "הפוסט בהמתנה". ההמתנה התמשכה כשמונה-תשע שעות. היא נועדה,כנראה, להתייעצות בין ארבעת מנהלי הקבוצה. בהמשך הסתבר לי שהפוסט נחסם ונפסל לפרסום. לא דווח לי על נימוקים לפסילה שהייתה,כנראה, הגיונית. הקבוצה התוססת ומעניינת מונה,נכון לעכשיו, קרוב לשלושים אלף חברים.  זאת קבוצה פתוחה, כל אחד יכול להיכנס, להציץ וגם לקרוא. אני מניחה שמנהלי הקבוצה העדיפו למנוע ניצול של דברי כראייה מוחצת לגזענות שאפיינה את אנשי הקיבוצים. הלוא הקיבוץ נהייה לשק אגרוף של החברה הישראלית, ויש מי שאורבים להתבטאויות מדיפות גזענות ומנפנפים בהן תוך תלישת דברים מהקשרם.

    פסילת הפוסט ציערה אותי, כי קיוויתי לתגובות מסקרנות של חברים בקבוצת הפייסבוק,רובם ככולם קיבוצניקים או יוצאי קיבוצים. אבל האמת היא שהתייחסתי מראש אל הפוסט שלי כאל בלון ניסוי, מעין ניסיון לבדוק את גבולות חופש הביטוי בקבוצה.

     

     

    כמה מילים על המתבוססים בליבוי מעצבן של "השד העדתי".הבולטים והמקוממים במיוחד שביניהם הם ידוענים מצליחים, בני עדות המזרח, שעושים ממש קריירה מהתחשבנויות

    עבר, מסיפורי "אכלו לי,שתו לי", עלבונות וקיפוחים.חופרים וחופרים ולא מגלים שום נכונות ללכת הלאה, קדימה,אולי אפילו לנסות להתפייס. "קורבנותם-אומנותם" אמר על שכמותם ההיסטוריון ד"ר אלון גן.

    העולים על הגל של "השד העדתי" ו"פוליטיקת הזהויות" לוקים בראייה חד-צדדית ומסרבים להתייחס אל התמונה בכללותה.מתעלמים מקשיי החברה הקולטת שאכן גררו שגיאות קשות. הלוא היישוב העברי הוותיק שמנה עם הקמת המדינה כ-650 אלף איש הכפיל את גודלו תוך כשלוש שנים {השנים 1948-1951}. החברה הישראלי שהייתה כמעט הומוגנית בהרכבה, הפכה במהירות שיא לחברת פליטים ומהגרים. קליטת העלייה ההמונית הייתה כרוכה בקשיים עצומים. היא לקתה בחוסר ניסיון,בשגיאות קשות שלא נעשו בזדון, בראייה סטריאוטיפית של יוצאי המזרח והיעדר הבחנה בין יוצאי עדות שונות.

    סרבני הפיוס, אלה שנבנים מליבוי "השד העדתי", מזכירים לי במובן מסוים את האמור ב"נדר", שירו של אברהם שלונסקי: "...נדרתי הנדר לזכור את הכול/ לזכור ודבר לא לשכוח...דבר לא לשכוח עד דור עשירי./עד שוך עלבוני,עד כולם,עד כולם".

    אלא שהמשורר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, התייחס לשואה, לעוול הכי מפלצתי בתולדות האנושות.

     

     

    האם "רוח התקופה" בקיבוצים של שנות החמישים והששים הייתה כל-כך גזענית? נדמה לי שההגדרה "גזענות" לא מדויקת. מוטב לומר: "אטימות".

    הנה תזכורת קצרה על קליטת העלייה ההמונית מתוך ספרו של ההיסטוריון ד"ר שאול פז, יוצא קיבוץ מזרע, "פנינו אל השמש העולה". גילוי נאות: אני ערכתי את הספר. נושאו: הקיבוצים ותנועות הנוער בעשרים השנים שבין תחילת מלחמת-השחרור למלחמת ששת-הימים.

    פז ביסס את מסקנותיו על תחקיר מקיף והמון עדויות. הוא קובע ש"ארץ-ישראל העובדת" כשלה בניסיונותיה לחדור לשכבות רחבות ועממיות של החברה הישראלית.זה היה גדול הכישלונות של הקיבוצים במהלך כל שנות המדינה. אנשיהם השקיעו מאמצים גדולים  בפעולות חינוך והדרכה, בקליטת חברות נוער. אבל פעילותם נשאה אופי פטרוני ומיסיונרי. סניפים-קינים של תנועות נוער שהוקמו בעיירות פיתוח הוגדרו באופן פטרוני כ"קיני אימוץ", "קיני חסות". קיבוצניקים ביקשו "לגייר" את העולים החדשים,יוצאי המזרח, ולהקנות להם ערכים חדשים, מערביים, וזהות חדשה. להוליכם לנטישת מנהגיהם ותרבותם "הארכאית" ולעשותם דומים לאנשי התנועות החלוציות.הם לא התאמצו לחרוג מהבועה הקיבוצית, האליטיסטית, ולא ידעו איך לעכל מפגש עם בני תרבויות שונות.

     

     

    הסופר אלי עמיר,יליד עיראק, היה חניך חברת-נוער בקיבוץ משמר-העמק בשנות החמישים הראשונות. בספרו הנודע "תרנגול כפרות" שהופיע ב-1983, תוארו לראשונה פערי התרבויות בין הקולטים הקיבוצניקים לנערים הנקלטים.הספר פורסם לפני שהקיבוצים הפכו לשק אגרוף. אלי עמיר מיטיב להבין בסספרו גם את קשייהם של מדריכי חברת-הנוער שהיו מסורים ומלאי רצון טוב, אבל גילו אטימות בהתייחסותם לעולמות, למושגים ולבית הוריהם של הנערים הנקלטים. הם התקשו להבין עולם כל-כך זר ומוזר, והתאמצו ללמד את עמיר וחבריו "איך להתנהג, מה לשיר ומה לקרוא, איך לרקוד ולהתלבש, כדי להיות בדיוק כמונו, בני הקיבוץ".

    וכך, כנראה, הם ניסו בטעות לחלץ את הנערים מעולם שהיה כל-כך זר לנו, הקיבוצניקים. מכור מחצבתם שנחשב אז בעינינו ל"עולמם הנבער והחשוך".      

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין