כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רוח וחומר

    בלוג זה יעסוק בתהליך של התעוררות, של הסכמה להגמיש את צורת החשיבה, לראות את עצמי בעיניים אחרות, להסכים להשתנות ולחוות את השינוי.

    אלברט איינשטיין אמר שאי אפשר לפתור בעיה, מאותו מצב תודעה שבו הבעיה קיימת. יש לצאת ולראות את המצב בעיניים אחרות, ממצב תודעה אחר, ואז לצלול פנימה שוב, ולשנות. כלומר, כדי להתקדם ולהתפתח, כדי לדעת מה הייעוד שלנו ולהסכים לחיות לפיו, עלינו לעבור מסע.
    וכבני אנוש קל לנו יותר לעבור את המסע הזה בליווי כלשהו - של אנשים אחרים, של ידע, או של אנרגיה.

    הנה קצת ליווי דרך אמנות הדיוק הפנימי, שיטה שנובעת ממני ומתוך מעגלי הנשים שלי. עוד, באתר: www.caster.co.il

    ברכות,
    לירון



    להסכים להיות מי שבחרתי להיות

    0 תגובות   יום חמישי, 13/3/08, 13:23

    אתמול בערב הצלחתי לדבר עם שירה, הידועה בכינוי "שירה-חברתי-הטובה". היא צעד מלפתוח עסק. יש לה רעיון, יש לה תמיכה, יש לה הכשרה וזמן. אבל. הפחד. חונק בגרון. אני בתוך עיסה של פחד, היא מתארת. כמו בצק סמיך ודביק, ואני טובעת.
    ואני חושבת לי, בכל דבר, כמו ביוגה: קודם המחשבה, קודם להעלות את הדבר למודעות, אחר-כך לפעול. ככה התנועה זורמת מתוכי. ללא מחשבה, ללא מאמץ. זו לא אני עושה, זה קורה. ופתאום, אני מגלה שהגבולות שלי גמישים משחשבתי.

     

    לעשות משהו מאפס. אני טובה בזה. אני מתקתקת פרוייקטים. אבל המחיר הוא שאובדת לי ההנאה מהפרטים הקטנים. להתענג על שירת ציפורים בעונת הזיווג (עכשיו!), לשים לב לניצן חדש, לצב שמסתתר. את כל זה אני לומדת באופן מלאכותי ואט אט זה משתרש בי. 

    להגות רעיון
    לחשוב
    להיות

    לקבל את מה שמגיע ולדעת שזה מה שנכון

     

    שירה, אני לוחשת לשפורפרת גמורה מעייפות, יש לנו כמה דקות? כן, היא מתרווחת בסלון שלה.

    אני מרגישה שאני עוברת מבחנים קשים. שהתמיכה שחשבתי שאני צריכה, לא באה. והנה, רק חשבתי, כי באמת, המבחנים כבר כאן, ואני מרימה רגל, צועדת צעד ועוד אחד ופתאום אני כבר במקום אחר. אם הייתי חושבת על זה יותר מדי, זה לא היה קורה. אז עשיתי את זה גם בלי התמיכה. 

    שירה מהמהמת, היא יצאה מהדלת ועכשיו היא גוררת את הכלב הענק שלה ששוב מפחיד את השכנה. כשהיא סוגרת שוב את הדלת מאחוריה, אני כבר בתובנה חדשה. מפליגה לי בעזרת האנרגיה שלה, שעוברת אלי חזק גם כשאנחנו במרחק.

    שירה, הסכמתי להיות אשה. תסכימי גם את להיות המוצר האנרגטי שלך. תרגישי כמה זה נכון לך להביא את עצמך בלי לחשוב, רק מתוך המודעות והתנועה שללא-מאמץ.

    אני עצובה על שזנחתי את הילדה שהייתי, אבל יודעת שהיא קיימת בי ולעולם תהיה בתוכי.

    והנה, אני אשה, אמיתית, חזקה. אשה חדשה.

    היה שווה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל